נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב לו

מלחו בכשא"מ ואסור אפילו בלא שיעור כבישה וכ"ש דהוי כבוש וכמבושל וכל אותן תרנגולות אסורין. וכתב באו"ה הביאו בת"ח כלל ט"ו דין ד' רגלים שהדיח ואחר כך הסיר הטלפים הוי כלא הודח כלל וטרפה עד כאן לשונו. והיינו נמי מטעם זה דהוי כאילו מלחו בלא הדחה ראשונה ועוד דהוי כאילו מלחו בכלי שא"מ ואף אם ירצה מכ"ת לדחוק ולומר דהדחה ראשונה מאחר שהוא כמו חצי שעה מועיל אף לכל מה שבפנים למ"ד הדחה ראשונה כדי שיתרכך הבשר עצמו. ונהי נמי שהמליחה היה מועיל אף ללב ולכבד ולבני מעים ורצה לדמות לחתיכה עבה מ"מ לא היה לכל מה שבפנים הדחה אחרונה כלל. א"כ פשוט שאותה תרנגולת אסורה. ואפילו לדעת המקילין היינו אם יש ששים בחתיכה ובכל מה שבקדרה. ולדעת מהרש"ל אפ"ה אותה חתיכה אסורה. מכ"ש כאן שלא היה אפילו חצי ששים נגד הלב והכבד ובני מעים. אף שאין מחזיקין דם בבני מעים בשומן מחזיקים דם. ולפעמים הם תרנגולות שמנים ויש בהם שורייקי סומקי וא"כ אפילו חצי ששים ליתא. וכתב בת"ח כלל א' בשם המרדכי שומן אווז שנמלח ולא הודח באחרונה והושם בקדרה אסור. וכ"כ הרוקח סי' תי"ז. ולכן במקומי אני עומד לאסור אותן תרנגולות הכבושים וגם הכלים. ועל התרנגולות הראשונים לא הייתי דן כי כבר נאכלו. ואף לסברת מכ"ת עבר ומלחו מותר וכאן כבר אכלו התרנגולות אבל מ"מ הכלים אסורים. ומה שכתב מכ"ת שאני פוסק גם כמליחה חענ"נ וכתב מכ"ת לא נופל אנכי ממ"ך כדעת הא"ז שהביא הת"ח כלל ל"ח דין ב'. וכתב עוד מכ"ת שבגליון ש"ע שלו כתב הלכה למעשה להחמיר אפילו בהפסד מרובה וכו'. אהו' הרבה יש להתיישב בדבר זה לאסור במליחה ולומר חתיכה ענ"נ אחרי שרוב הפוסקים ס"ל דבמליחה די בקליפה ולא די שאנו מחמירין לאסור במליחה בס' מ"מ מה לנו להחמיר חומרא על חומרא לומר גם במליחה חענ"נ. דלרבינו אפרים ולרוב הפוסקים אין אומרים חענ"נ רק בב"ח ואנו מחמירין די לנו בחומרא זו בבישול ולא במליחה כמו שהביא רמ"א שם בת"ח משם מהר"ם פדואה. ואף שמסקנתו שם שאין לסמוך על דברי מהר"ם פדואה רק לצורך הפסד גדול או לעני. אבל בלאו הכי אין להתיר ויש לפסוק כדעת הא"ז והנמשכים אחריו. מ"מ הלא מסיק בדין שלאחריו שאף לדברי הא"ז דחתיכה ענ"נ היינו כדאמר טעמא משום דאותה חתיכה נמלחה תחלה. ור"ל שלא נמלחו תיכף כולם בפעם אחד דהא מתערב בכולה כמו בבישול משא"כ אם נמלח החתיכה שהחלב דבוק בה תחלה לבד אז נאסרה אותה חתיכה תיכף. וא"כ איך יוכל אח"כ לחזור להתירה כשנמלחים אחרות אצלה. ולכן פסק רמ"א דמ"מ אותה חתיכה אסורה. אבל שאר החתיכות מצטרפים לבטל האיסור. וכתב דלפי מנהגינו דין מליחה כדין בישול ובבישול כל החתיכות מצטרפים לבטל האיסור. וכן אם אין החלב דבוק בשום חתיכה החתיכות מצטרפות לבטל האיסור וכתב דכן נוהגין ואין לשנות. מדכתב וכן אם אין החלב דבוק וכו' משמע דדין אחד להם שמצטרפות לבטל ואין אומרים חתיכה עצמה נעשה נבלה וכתב עליו דכן נוהגין ואין לשנות. אך קשה דכמעט דברי רמ"א אלו תוך כדי דיבור סותרין. דבסוף דין הקודם כתב דבלאו הכי ר"ל אם אינו הפסד מרובה אין להתיר ויש לפסוק כדעת הא"ז ובדין ג' הסמוך לא אסר רק אותה חתיכה מטעם שמתחלה נמלחה בפני עצמה. אבל מכל מקום מצטרף עם שאר חתיכות שיהא ששים בין הכל ולא התנה בין הפסד מרובה למועט. וע"כ צריך לחלק דגם בש"ע דבריו סותרין דבסימן ס"ד כתב וי"א דבעינן ששים כמו בשאר חלב הנמלח עם בשר דקי"ל בששים. ויש להקל ולהתירו על ידי קליפה אם יש בו הפסד קצת מאחר דיש מתירין בלא קליפה. גם אין שייך לגזור משום חלב שמן דמפעפע דכל הקרומין אינם רק חלב כחוש נראה דיש לסמוך אמאן דמתיר בקליפה. ולקמן סימן ק"ה כתב וז"ל וע"ל סימן ס"ד אם הקרומין או חוטין של חלב נמלחו עם בשר י"א דבהפסד מרובה יש להתיר במליחה ע"י קליפה. אע"פ שכבר נהגו לשער כל מליחה בששים אפילו באיסור כחוש וכו'. ואם כן דבריו סותרין דלעיל פסק להקל אפילו בהפסד קצת. ובסימן ק"ה פסק להתיר בהפסד מרובה. ועוד דבת"ח כלל ל"ח כתב דאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן. ובש"ע סימן ס"ד וסימן ק"ה פסק בקרומין וחוטי חלב להתיר. אלא ע"כ יש לחלק בין כחוש לכחוש ר"ל כגון קרומין וחוטי חלב ודאי כחוש הן דלא שייך לומר בהן דאין אנו בקיאין דכל החוטין אינם רק חלב כחוש. דהא כל הקרומים אין איסורן מחמת עצמן רק משום שנוגעין לחלב אם כן ודאי חלב כחוש הם ולכן יש להתירו על ידי קליפה קצת. ותדע דהא כתב רמ"א בת"ח כלל ל"ח דיש להקל באיסור דרבנן וכל הקרומין אינן אסורין אלא מדרבנן כמ"ש הרמב"ם פ"ז מה' מ"א שחוטין וקרומין האסורין משום חלב ודם אסורין מד"ס. ואם כן בדבר שהוא מד"ס לא אמרינן חנ"נ דהא רוב הפוסקים ס"ל דאפילו באיסור דאורייתא אין אומרים חנ"נ רק בב"ח. רק מפני המנהג נהגו לשער גם במליחה בששים. אבל בחוטין וקרומים אפילו במקום הפסד קצת יש לאוקמיה