נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב לה

לצלותה דנורא משאיב שאיב. ועל תשובתו הרמתה הנני עומד ומייחל לירד לסוף דעתו. יורני להשכיל וטעמו ונימוקו עמו. כסאו יתגדל ויתרומם ע"ג מרומי קרת. ובשלום יבוא על איתנו הראשון ועל מקומו. כאחד שבטי ישראל ידין את עמו. כה עתירת אהובו הקטן בנימין זאב ווייל חונה במדינת ווירצבורג

וזאת היתה תשובתי אליו. מכ"ת הניח הקדמה וז"ל ואף שאין זו הוראה לאיסור וכו' לבי לא כן כן ידמה ואפשר שלא סיימוה מקמיה דמכ"ת תוכן השאלה ע"כ אודיע לכ"ת את אשר בלבבי. אמנם בתכלית הקיצור לא אאריך בראיות. מעלתך כתב ובלב שנמלח בעוף בלא קריעה נמי אמרינן כבכ"פ דשאני לב דשיע עכ"ל. אין ענין לכאן. דלא מהני שיעותיה רק לענין שאין הלב בולע מן הדם הכנוס בתוכו או מן הבשר שאצלו אבל לא לענין שלא יבלע הבשר מן הדם הכנוס בלב. אמנם ודאי העוף הוא ששים נגד הלב בלא הראש והרגלים. ולעת הצורך יש לסמוך על דברי ר"י מינץ אפילו בלא כנפיים וכך פסק מורי בטו"ז. אמנם תמיהני על מכ"ת מ"ש להתיר בכבד שנמלח עמו דבמליחה אפילו כבדא עלויה בשרא עבר ומלחו מותר. וכי סלקא אדעתיה שאין לי עינים לראות דברים הפשוטים ולשוייני טועה בד"מ כי היא גמרא ערוכה פרק כ"ה ומוסכם בכל הפוסקים ובפרט בת"ח הלא כתבתי למכ"ת שאותה תרנגולת עם ה' או ו' תרנגולת נמלחו יחד כדרך שמולחין להניח להשהות זמן מה והוי כבישה ממש. נהי דמכח הלב אין לאסור דאין לך עוף שאין בו ששים נגד לבו, וכבר במליחה ראשונה יצא כל דמו. ואחר הדחה אחרונה נסתמו נקבי הפליטה. ואף אם לא נסתמו נקבי הפליטה לא יהא אלא מבושל והרי יש ששים נגד הלב. משא"כ בכבד שאין לך עוף שיש בו ששים נגד הכבד בבישול וכבוש הוא כמבושל וכאן הוי ממש כבישה. ואף שנמלח מקודם וחזר והודח טרם שנכבש במלחו, אותה הדחה לא מהני כלל לא הדחה ראשונה ולא הדחה אחרונה כמ"ש בסמוך. ומ"ש מכ"ת ואם יש בית מיחוש להחמיר הו"א מפני שהעוף הזה לא נמלח בפנים מאחר שלא נפתח למטה ואפשר לזה כיון מכ"ת אמנם אפילו על צד היותר חומר היה להתרנגולת שהלב נמצא בתוכו תיקון לצלותה וכו' עכ"ל. איברא לכך היה כוונתי אמנם גם בזה אין אני מודה לו שהיה תיקון לצלותה כי ודאי אם אחר אותה מליחה והדחה מצאו האיסור היה תיקון לצלותה כי זה פשוט לבר בי רב. אמנם אחר כך שחזרו ומלחו אותם יחד ושהו יחד מעי"כ עד ערב סוכות. ושיעור כבישה מע"ל מקרי כבוש. ולמקצת דיעות אפילו ביום בלא לילה מקרי שיעור כבישה מכ"ש כמה ימים. וכאשר אכתוב בסמוך שההדחה לא היתה הדחה כלל לא הדחה ראשונה ולא הדחה אחרונה. אפשר שגם המליחה לא נחשב למליחה כלל. א"כ כשחזרו אח"כ ומלחו אותם יחד הוי כאילו מלחו בכלי שאינו מנוקב. גם היה כבוש והוא כמבושל ואינו מועיל אפילו צלי. והנה אגלה דעתי הקלושה שכתב מכ"ת שלא ידע לאיזה צורך הודעתיו שהוציאו הזפק הלא אפילו בלי הזפק ובני מעיים יש ששים בעוף וכו' ואין דרך לבשלו עם הזפק וכו'. ידוע ליהוי למכ"ת כי לכך הודעתיו כי הזפק מונח בין עור לבשר ואף אם ניטל משם הזפק לא נפתחה התרנגולת לצד פנים היטב ובאמת הלב והכבד והבני מעים נשארו בתוכה. כי אותה תרנגולת נשכחה לגמרי מלפתוח אך הזפק הוציאו משם והוא מונח בין עור לבשר ולא הודחה התרנגולת מבפנים כלל כי אין המים יכולין לכנוס בפנים רק בדוחק דרך נקב קטן שבין עצם שתחת הצואר והתרנגולת מלא כל חללו עם הבני מעיים וקרקבן וכבד. ועי"כ אין המים יכולין לכנוס שם. ואם כן היתה סתומה מכל צד. ואף דקי"ל דמלחה בחוץ לבד או בפנים לבד מועיל מ"מ ה"מ אם נפתחה כדרך שפותחין למטה ואז הודחה היטיב פנים וחוץ ואז מועיל מליחה בדיעבד בצד אחד. משא"כ בנדון דידן שלא הודחה כלל בפנים לא הדחה ראשונה ולא הדחה אחרונה. וא"כ אח"כ כשמלחו להניח הוי מלחו ובישלו בלא הדחה ראשונה ואחרונה. וכ"ש לדעת הרוקח דאוסר אפילו אם נפתחה אם נמלחה בחוץ ולא בפנים. גם אפשר לומר שגם המליחה לא הועיל כלל כחו במולייתא סימן ע"ד דאין המליחה של התרנגולת מועלת לכל מה שבפנים. לא מיבעיא למ"ד שהדחה ראשונה הוא משום דם שעל הבשר כמו שהביא בת"ח כלל ה' דין ב'. אלא אפילו לדעת או"ה שם דין ב' ולדעת הרא"ש שהביא בת"ח ריש כלל ט"ו דטעם הדחה הוא כדי שיתרכך הבשר עצמו ויוציא דמו. מ"מ אינו מועיל הריכוך רק לבשר התרנגול עצמו אבל לא לכל מה שבפנים. ואף המליחה נהי דמועיל בדיעבד אם נמלח בחוץ אף לצד פנים היינו באותה חתיכה עצמה אבל לא לכל מה שמונח בתוכה. וכאן היה הלב והכבד וקובקרן ובני מעים בתוכה היכי יעלה על הדעת שהדחה ומליחה יועיל לכל מה שבפנים. ואף דבמולייתא בשר כה"ג הוי שרי לצלי אבל בבישול לא שרי ונדון דידן כבוש הוא וכמבושל דמי. ועיין בת"ח כלל ט' דין ו'. גם לא דמי לחתיכה עבה והטעם מבואר למבין. וא"כ מה שחזרו אח"כ ומלחו אותה להניח בתוך ה' או ו' תרנגולת הוי אחר כך כאילו