נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב לד

משגיחין בו. וכמו שכתב גם הבית חדש לענין בציעת הפת בליל שבת דאין להעביר על המצות ולברך על העליונה אף שהוא נגד הזוהר. וכן כתב הבית יוסף באורח חיים סימן כ"ה על דברי האגור בענין ברכת תפילין שלדעת הזוהר אין לברך רק ברכה אחת על שניהם. גם רבי משה איסרלש בת"ח סימן נ' לענין גיד הנשה כתב גם כן ראיה מדברי הזוהר והביא ראיה מדברי הב"י הנ"ל. וכ"ש כאן שגם חברוהי חלוקין עליו ומסתבר טעמייהו בסוד תתן אמת ליעקב וחסד לאברהם. ואלקים נגד יצחק שהוא דין. ועוד נראה לי ראיה ברורה שאין לומר אני ה' אלהיכם כי כתב בספר שני לוחות הברית בשם ספר דרך חיים וזה לשונו במלת אני יש טרחא. והטעם כי דוד המלך עליו השלום אמר אני עבדך בן אמתך אינו שולל שלא יהא גם איש אחר עבדו רק אני עבדך וכבר נמצאו גם כן אחרים עבדיו. ולכן אם היה אומר אני ה' אלהיכם בלי טרחא משמע אני ה' אלהיכם ואפשר שגם אחר ח"ו אלהיכם וכו' עיין שם. הרי דלכן יש טרחא תחת אני כדי להפסיק בין אני ובין ה' אלהיכם דלא לשתמע אני ה' אלהיכם ואפשר שום אחר אלהיכם חס ושלום. אם כן כל שכן שלא להתחיל במלת אני ה' אלהיכם. ולדעתי פשוט שזהו כוונת הגדולים הנ"ל שגערו במי שנהג כן. ולא די במחאה לבד כי ראוי לגערו ולבטל דבריו כמו שכתב הבית יוסף הנ"ל מטעם שכתב בספר דרך חיים. הנראה לפי עניות דעתי כתבתי. וה' יצילני משגיאות

שאלה כז

ט"ז כפרות נשחטו ונשכח תרנגולת אחת לפתחה רק הזפק הוציאו ונמלחו יחד והודחו יחד ואחר כך מלחו קצתם להניחם עד סוכות ובתוכם היה גם אותה תרנגולת שלא נפתחה. והשואל היה אחד מרבני ווירצבורג ואסרתי הכל. ואסרתי כל הכלים שנתבשלו בהן. ואח"כ חזר השואל ושאל להרב שלו ושינה את טעמו בענין השאלה והכשיר הרב את הכל, וכשומעי הדבר כתבתי לו למה ועל מה הכשיר

(וזאת היתה תשובתו אלי

) במאי דבדק לן מר בהוראה אחת ואף שאין זו הוראה לאיסור ושותא דמר לא ידענא מכל מקום תורה היא וללמוד אני צריך ואדון לפניו בקרקע. לא נזכר בדברי מר אם היה בעוף הראש והרגלים. כי אם היה כן אפילו לדעת מהרי"ל היה בטל הלב בששים. ואף שמסתמא היתה בלי הראש והרגלים כמנהג הנשים שזורקים אברים אלו בערב יום כפור. הלא כל האחרונים לא קיימא להו כמהרי"ל. אך בק"ק פרנקפורט יש מן המורים כדעת מהרי"ל. ועל כל פנים משערין אם יש ס'. ולא ידעתי לאיזה צורך הודיעני כ"ת שהוציאו הזפק הלא אפילו בלא הזפק ובני המעיים יש ששים בעוף נגד הלב ונקרא עוף שלם. שהרי ר"י מינץ מיקל יותר אפילו בלא כנפים ורגלים מיקרי עוף שלם. ואף דאנן לא מקילינן על כל פנים לא אשתמיט בשום אחד לומר שצריך שיהא הזפק בו דהא איירי בבישול ואין מדרך העולם לבשלו עם הזפק ובעוד הבני מעיים בתוכו. ואם כן אפילו אם היה הלב נתבשל עם העוף בטל בששים לבד מכח הכבד היתה אסורה שאין ששים נגד שניהם. אמנם המעשה שהודיע לי כ"ת איירי במלחה וכתב הטור להדיא דאפילו על גבי בשר עבר ומלחו מותר. וכן כתב בהגהות מהרמא"י אפי' קליפה אינה אלא חומרא דעלמא בכבד שנמלח על גבי בשר. ובלב שנמלח בעוף בלא קריעה נמי אמרינן כבולעו כך פולטו דשאני לב דשיע ולכן כתב מהרמא"י דהמנהג להקל. וכן כתבו כל האחרונים נגד מהרש"ל דלא בעינן ששים. אם כן לא ידענא למאי ניחוש בהא. ואי הואי האי תרנגולתא קמן אנא נמי אכלינא מינה. ומה שכתב מכ"ת שהחתיכה עצמה נעשה נבלה גם במליחה לא נופל אנכי ממ"ך כדעת הא"ז שהביא התורת חטאת כלל ל"ח דין ב'. ובגליון שלחן ערוך שלי כתבתי הלכה למעשה בשם מהר"ר א"א להחמיר אפילו בהפסד מרובה או לעני דלא כתורת חטאת, ויהי כן היינו בשאר איסורין לבטלו כגון חלב או בשר שחוטה שמלחו עם בשר טרפה וכדומה שבולעים זה מזה. והטעם פשוט ומפורש שאף על פי שאינו בולע מדם הטרפה בולעת מצירה שהיא אסורה. אבל במליחת הלב אין איסור אלא משום דם אמרינן כבולעו כך פולטו וגם אמרינן לגבי בשר שנמלח עמו איידי דפליט דם דידיה כך פליט דם הלב. ואע"ג דגבי דם בעין נא אמרינן כבולעו כך פולטו שאני לב דשיע. ואם יש בית מיחוש להחמיר הוה אמינא מפני שהעוף הזה לא נמלח בפנים מאחר שלא נפתח למטה ואפשר לזה כיון מכ"ת. אמנם אפילו על צד חומר היותר היה להתרנגולת שהלב נמצא בתוכה תיקון