נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב לא

לאלהים לא רצה החזן לפסוק בזה הפסוק ולא רצה לאומרו כמדבר בעדו וחטאתי לאלהים משום אל תעמוד בדבר רע. (אף שבאמת אינו מדבר ברעה רק על תנאי איך אעשה וחטאתי אבל אם אינו עושה אינו חוטא מ"מ לשון הפשוט הוא רע). וצויתי שיקרא עוד פסוק א' ויסיים בסוף פסוק ד' ויברך לאחריה. ואח"כ בס"ת השנייה יחזיר לאחוריו אותו פסוק ד'. וטעמי דאם לא קרא רק ב' פסוקים או היה ב' פסוקים לפני הפרשה או רביעי בר"ח וכיוצא בו היה הדין לקרות בס"ת השנייה ולברך אחריה בס"ת השנייה משא"כ כאן דכבר קרא ג' פסוקים בראשונה וראוי לסיים ולברך לאחריה רק שלא רצה משום אל תעמוד בדבר רע. וע"כ אין ראוי לסמוך על קריאת הפסוק הד' שבס"ת הראשונה הפסולה וצריך בס"ת השנייה לחזור לאחוריו ולקרות אותו פסוק ד'. ואין להקשות דגם אם לא קרא בראשונה רק ב' פסוקים נמי היה לו לקרות עוד פסוק ולהפסיק שם ולברך אחריה בס"ת הראשונה. וכדי שלא לסמוך על אותו פסוק ג' שקרא במוטעה יחזיר לאחוריו ויקרא אותו פסוק ג' בשנייה. זה אינו דא"כ לפ"ז לא היה ראוי לסמוך כלל על קריאתו במוטעה והיה לו להתחיל בשנייה מתחלת הסדרה, אלא ודאי כל מה שקרא ובירך על הראשונה כדין בירך עליה מאחר שכבר קרא ג"פ בהכשר ולכן מברך ברכה אחרונה על ס"ת ראשונה הנמצאת אז מוטעה מאחר שקרא ג"פ בהכשר רק מה שאינו רוצה לסיים בפסוק ג' הוא מטעם הנ"ל וע"כ קרא פסוק הד' להפסיק שם. אבל עיקר קריאת פסוק הד' לא נסמוך על קריאתו. גם כי אינו יוצא בו מאחר שכבר נמצא הטעות קודם פסוק הד' ולכן צריך לחזור ולקרותו בס"ת שנייה. משא"כ אם לא קרא בראשונה רק ב"פ ואם יקרא עוד פסוק ג' ויברך לאחריה היה הברכה שלא כדין מאחר שקרא הפסוק ג' לאחר שנמצא הטעות וא"כ אם בירך עליה לאחריה אף אם אח"כ יחזור למפרע אותו פסוק הג' בס"ת שנייה מאי אהני ליה הרי היה עיקר קריאתו וברכתו עליו בס"ת ראשונה. ועיין בא"ח סימן קמ"ג. כנ"ל

שאלה כג

שלום לתלמידי הותיק הר"ר יצחק יצ"ו. אשר שאלת אודות החזנים שקורין בתורה בבה"ב ומסיימין הפרשיות שהם מסומנים ומצויינים בתפילות כהן לוי ישראל ולפעמים שמסיימין פסוק א' לפני או אחרי פרשה פתוחה או סתומה. וכתבת שמחית בהם ואין משגיחין עליך ואומרים שבמנחה בשבת או בב"ה אין קפידא בדבר

תשובה דע לך שטועין הם ולאו שפיר עבדי. גם אני מחיתי בהם כמה פעמים בפ' שופטים מסומן הפרשה לכהן אשר תעשה לך והוא בין ב' סתומות וראוי לסיים פסוק לפניו אשר נתן לך. דאיתא בגמ' פרק הקורא עומד בעי מיניה עולא בר רב מרבא פרשת ר"ח כיצד קורין אותה צו את בני ישראל דהוי תמניא פסוקי היכי ליעבד ליקרו תרי תלתא תלתא פסוקי פשו להו תרי ואין משיירין בפרשה בפחות מג' פסוקים ליקרו תרי ארבעה ארבעה. וביום השבת דהוי תרי ובראשי חדשיכם חמשה היכי לעביד. ליקרו תרי דהא וחד מהא אין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים ליקרו תרי מהא ותלתא מהך אין משיירין בפרשה בפחות מג' פסוקים ומתרץ רב אמר דולג ושמואל אומר פוסק וקי"ל כרב דא"ר דולג ר"ל קורא פסוק א' למפרע הרי דאפי' בחול אין מתחילין ואין משיירים בפחות מג"פ

שאלה כד

ואשר שאלת אם מי שא"י להפטיר אם רשאין לקרותו לס"ת על סמך שאחר יאמר ההפטרה. נ"ל דאסור וז"ל הב"י בא"ח סימן רפ"ב בשם תשובת הריב"ש אם לא נמצא מי שיודע להפטיר אלא א' מאותן שעלו לקרות בתורה וכבר אמר הש"ץ קדיש אחר קריאת הפרשה זה שרוצה להפטיר צריך לחזור ולקרות מפני כבוד התורה ויברך על קריאתו תחלה וסוף דהא איכא למגזר משום הנכנסים שלא ראוהו קורא בתורה ובשלמא אם המפטיר הוא אותו שקרא אחרון היה אפשר לומר שלא יחזור לקרות ולברך אע"פ שהפסיקו בקדיש בין קריאת התורה לקריאת ההפטרה דבזמן מועט לא חיישינן משום הנכנסים. וגם בזה יש לדון כיון שאין דרך להפסיק בין קריאת המפטיר בתורה לקריאת ההפטרה אבל כשאחד מן העולים האחרים הוא המפטיר אין ספק אצלי שצריך לחזור ולקרות ולברך עכ"ל. מזה נ"ל ראיה גמורה שאסור לעלות למפטיר מי שאינו יכול להגיד ההפטרה. ולקרוא אחר בשבילו ההפטרה. דאל"כ תחלה דדינא פריכא אם לא נמצא מי שיודע להפטיר אלא אחד מאותן שעלו וכבר אמר