נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב ב

חלק שני מספר נחלת שבעה

שאלה א

שמואל בקראי שמו. יהי ה' עמו. בדעת ובתבונה השלימו. ה"ה נ"י פ"ה אב"ד ור"ג כמהור"ר שמואל יצו ה' אתך את הברכה וגו'. על כל קל וחומר. מה אני חדל אישים אל שר ומנון. לפני שמש שמו ינון. אך ענותך תרבני ומפרי בטנך תשבע נפשי כי בביתך לחם ושמלה. להסיר מתחת ידי המכשלה וחשכי מהפיל חללים כי בהלך נרך עלי ראשי. יהפוך לאור חשכי ויזהיר עששי. באמרי הגמיאני נא מעט מים מכדך יפוצו מעינותיך ויזלו מי בארך. לימים אורך. ואחרי דרישת פריסת שלום דמר. הנה נא הואלתי לדבר באזני אדוני ושרא לי מרי אם אני מטריח עליה דמר כי כן מטרחינן עלי. וחי יוכל לשפוט עם הכבו"ד הזה עם ה' אלה. תמיד אומרים לי שמלה לך קצין תהיה לנו. ואנכי אפר כירה מוכן אין בביתי לחם ושמלה. המכסה אני מאדוני ע"ד השאלה יש לי אהובי חביבי ואל תמנע טוב מבעליו. כי לע"ע אני עוסק עם תלמידי במסכת ביצה והנה בדף ו' ע"ב אמר רב ביצה עם יציאתה נגמרה וכו'. מאי עם יציאתה נגמרה וכו'. ומסיק אלא עם יציאתה נגמרה ומגדלת אפרוחים וכו'. למאי נ"מ למקח וממכר כו' דשחוטה אינה מגדלת אפרוחים וקשה על ש"ע בי"ד סימן פ"ו סעיף ו' וז"ל ביצת נבלה וטרפה אסורה ואפרוח הנולד ממנה מותר וכו' ועיין בלבוש בסי' ובסעיף הנ"ל משמע דפשוט ליה שביצה הנמצאת בנבלה מגדלת אפרוחים. וכמ"ש גם בת"ח כלל וסימן ס"ד דין ב' וז"ל אפרוח שנולד מביצה טרפה או נבלה חותר הכי פסקינן סוף פרק כל האיסורין עכ"ל והוא פרק ו' דתמורה וכו'. הרי שגם לת"ח משמע ליה שביצה הנמצא בנבלה מגדלת אפרוחים. וע"כ פירושו של נבלה הוא על שני פנים. או שנעשה נבלה בשחיטה ורבותא הוא דכ"ש כשנעשה נבלה ממש שמתה. וכ"כ רש"ל בביאוריו לשערים מדורא כלל וסי' ע"א ע"ש. וא"כ לכל אלו הדעות לא מצאנו ידינו ורגלינו בשיטה זו. דבמסכת ביצה משמע להדיא דביעי כשחוטה אינה מגדלת ואינה שוה כלל לגדל אפרוחים וכחו שפירש רש"י ע"ש. וא"כ כ"ש בינת נבלה שאין ראוי לגדל אפרוחים. ויותר תמיה לי כד מעיינת ליה מכ"ת שפיר בטור א"ח סי' תקי"ג סעיף ז' כתב הלבוש להיפך וז"ל. השוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות וכו' שע"י הלידה נעשית הביצה ראויה להיות בה אפרוח וזהו עיקר גמרו וכו'. הראיתי לדעת שכתב רש"י גופא שאין ביצה ראוי לגדל אפרוח אלא כי אם על ידי הלידה וזהו עיקר גמרו. אבל ביצה במעי אמן ר"ל השוחט תרנגולת ומצא בה ביצים לא מקרי גמרו ולא בשלו כל צרכן ואינה מגדלת אפרוח כלל. ש"מ דברי הטור וש"ע ובלבוש י"ד סימן פ"ו ס"ז סותרין דברי הטור ולבוש בטור א"ח סימן תקי"ג סעיף ו'. ועל הת"ח יותר תימה שכתב כלל וסי' ס"ד ס"ב אפרוח שנולד מביצת טרפה ונבלה מותר הכי פסקינן פרק כל האסורין עכ"ל. וכד מעיינת שפיר בסוף פרק כל האסורין אינו מזכיר כלל מנבלה. אלא כל השיטה דהתם איירי בביצה שנבראת מטרפה ומאותה ביצה נולד אפרוח מותר. ובטרפה איירי שהוא בחיים כגון שניקב קרום של מוח כמו שמפורש שם בהדיא. וגם בפ' אלו טרפות דף נ"ח ע"א מביא שם ג"כ כל השיטה דסוגיין דתמורה וכל שקלי וטריא איירי בביצה טרפה אבל בביצה נבלה לא יזכר ולא יפקד. וא"כ מנא ליה לת"ח הא מילתא דכתב בפשיטות כלל וסימן פ"ד אפרוח שנולד מביצה טרפה או נבלה וכו'. דבשלמא טרפה איירי שניקב קרום של מוח ואפ"ה היא בחיים. אבל נבלה לא משכחת לה אלא נבלה שנתנבלה בשחיטה או שמתה וביצה שנמצא בה איך אפשרות בעולם להיות נולד אפרוח מביצה זו והוא נגד שיטה שלמה מגמ' דביצה הנ"ל. וגם בטור א"ח סי' תקי"ג הנ"ל. וגם בגמ' דתמורה וחולין לא זכר