נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב כט

אותה מלדבק בזרעו של אהרן ע"י גט. וא"כ הדרין לדבריהן ראשונים אם אין הגט רק מספק אין זה בכלל חרם רגמ"ה שלא לגרש בע"כ. ולא יהא אלא ארוסה שקדשה מדעתו ומרצונו ואינו רוצה לכנסה התיר מהרי"ק לגרש בע"כ כדאיתא שם שורש ק"א. וכ"ש שלא גזר במקום שקדשה שלא מרצונו. וכ"ש לפי דעת המכריעים שהוא ספק קידושין כ"ש שלא גזר ר"ג שלא לגרש בע"כ בספק קידושין. ואין לומר נהי כן דהקידושין היו באונס אבל אח"כ כשנתייחד עמה הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה וחזקה דאין אדם עושה בעילתו ב"ז וגמר ובעל לשם קידושין. אין ה"נ. אבל בנדון דידן לפי משמעות העדיות לא נתייחד עמה כלל ולא קרב זה אל זו כל הלילה. ואף אם שבקינן טענותה שבא עליה קודם לכן ומפני כך כפאה אותו לקדשה כי טענה שממנו נתעברה והוא מכחישה לגמרי. מ"מ יהא כן שהאמת אתה שהוא בא עליה מ"מ לא היה הביאה לשם קידושין מאחר שלא טבלה כי כל פנויות הזונות אינם טובלות שהיא בושה מלטבול וזה מפורסם בטור ובאחרונים אין צריך לראיה. ואיך נאמר שבעל לשם קידושין דביאה היא אחת מג' דרכים שהאשה נקנית בהם והיינו כדת משה וישראל ואם היא ביאה באיסור אין הקידושין כדת משה וישראל. ועיין בת"ה סימן ר"ט. וגדולה מזו כתב הרמב"ם ה' אישות הביאו הטור א"ע סימן ס"א דחופת נדה לא הוי חופה כלל. ואף דלא קי"ל הכי מ"מ למקצת דיעות צריך להודיע להחתן שהיא נדה וא"כ איך תהיה ביאת נדה שהיא בכרת קידושין. ועל כן בהא סליקנא ובהא נחתינא דלכל הדיעות אינה צריכה גט כלל בנדון דידן רק משום חומרא יתן גט ויכופו אותה לקבלו. ואיך ובאיזה אופן תהיה הכפייה לא אדבר מזה עכשיו ואם לא תרצה לקבלו תשב עד שתלבין ראשה ולהתיר לו לענות אותה לישא אחרת כי גם זה אינו מגזרת ר"ג שלא לישא שתי נשים. האף אמנם שרש"ל בתשובה סימן ס"ה בשם אבי אסף וכמה גדולים החמירו באשה שנשתטית שלא לגרשה בע"כ ור"י מינץ סימן י' מביא עוד כמה דיעות לאסור. מ"מ נראה דגם המחמירין מודים בנדון דידן משום שזה לא נכנס כלל בגדר החרם של רגמ"ה כי מדינא אין כאן קידושין כלל. ועוד דאף לפי דעת הרמב"ם דפסק דקידושין באונס לגבי איש הוי קידושין משים שיכול לגרשה בע"כ. וא"כ אין אנו תופסין החבל בתרין ראשין או שהקידושין לכתחלה לא יהיו קידושין. או אם יהיו הקידושין קידושין מטעם שיכל לגרש בע"כ. וא"כ אם מטעם זה עשו חכמים שיהיו הקידושין קידושין משום שיכול לגרשה בע"כ. וא"כ היאך הפקיע ר"ג ממנו שלא לגרש בע"כ. ועל כן פשיטא דאם ההלכה כרמב"ם דודאי בזה לא גזר ר"ג כלל וע"כ מותר לגרש בע"כ או לישא אחרת. והנה כל הנ"ל כתבתי בדרך משא ומתן להלכה ולא לתקוע עצמי לדבר הלכה כלל לפסוק הדין. ובפרט שלא שמעתי טענות צד שכנגדו. ואם האחרונים ז"ל היו נזהרים שלא ליתן שום פסק דין לאחד אפילו בדרך א"כ וכ"ש בדינים אלו שלא להשיב בדרך פסק כי אם אחר שמיעת ב' הצדדים. ואני לא באתי למדה זו כי לא נקראתי לכך גם כי אינני כדאי לדון ולהורות בקלות כ"ש בחמורות הלכה למעשה וכ"ש לדורות. רק אם דבר זה נפתח בקטנים אולי יסתיים בגדולים וגאונים. וה' יצילני מטעיות ושגיונים. כ"ד הצעיר שמואל הלוי. לאחר שכתבתי תשובתי זאת נקראתי משני הצדדים בהסכמת הרב י"ץ לב"ד דק"ק היינפעלד. וע"פ ריצוי כסף כי תדרשנו וחקרנו אותו והודה שבא עליה אך אמר שגם אחרים באו עליה שפסקנו ליתן לה היתר מקבלת גט ממנו וסדרנו הגט שם בק"ק היינפעלד

שאלה כ

בא לפני ביישוב א' בשכונתי בפרה החולבת ויצא ממנה דם עם החלב. והורה המורה שיניח החלב להצטנן ויפול הדם על השוליים למטה וישאר החלב למעלה וישפוך החלב וישאר הדם למטה והחלב מותר ואמר הטעם שאינו דם ממש רק מעשה כשפים הוא

תשובה המורה צריך כפרה דאם הוא אינו מעשה כשפים א"כ דם גמור הוא שנתהוה ע"י איזה חולי והרבה בהמות מתים מחולי זה. ואם הוא מעשה כשפים מ"מ דם גמור הוא כדאיתא בפרק ד"מ דאפילו כגמלא לא מצו למברי אלא האי מכניף ליה והאי לא מכניף ליה. וא"כ הם מכניסים דם שמן הגוף לתוך הכחל. וא"כ הוא דם גמור וסכנתא ואיסורא הוא ואפשר שבכזית חייב כרת שאפשר שהוא דם הנפש כדאיתא בכריתות בפ' דם שחיטה שהרי כמה בהמות מתים מחולי זה כדאמרן. וא"כ דם גמור הוא ואסור ואוסר תערובות ולפחות צריך ששים ומי יוכל לשער כמה דם נתערב בחלב שלא נשקע למטה ונשאר מעורב בין החלב. ועוד שכמה פעמים נתאדם החלב מחמת הדם. והא דאיתא במשנה פ"ב דביכורים דם השרץ אין חייבין עליו ופי' רבינו עובדיה כנוור שוה דם מהלכי שתים לדם השרץ שאין חייבין עליו