נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב כד

למנהג אשכנז הוא כמ"ש מהר"מ מינץ סימן י"ט ששמע מאביו שקיבל מרבותיו טעם לשם הולי קרייש ר"ל חול קרייש פי' צערה שקורין שם החול. כגון שעולה לתורה בשם שמואל ואותו שם ניתן לו בשעת מילתו. ואם שם החול הוא זנוויל אותו שם ניתן לו בשעה שאמו הולכת לב"ה. וא"כ האי ינוקא דהאי אתתא נקרא ליזר ושם הקודש שלו אליעזר ובזה אין צריך להולי קרייש דליזר קיצור של אליעזר הוא. דהא גבי גט א"צ לכתוב המכונה ליזר וע"כ אין צריך חול קרייש. ואם כן גם לפי זה לא הוי מלתא דפרהסיא שאינו עושה הולי קרייש דהעולם יאמרו שאין צריך להולי קרייש מאחר שאין לו שם החול. ואע"פ שלאו כ"ע דינא גמירי מ"מ כ"ע ידעו דאינו חיוב מן הדין רק מצד המנהג. והבעל לא יקרא בתורה מטעם שכתב רש"ל בפירוש. ובענין המקום בב"ה אין לה לשנות ותשב על מקומה שהיא רגילה כל השנה. דהא יש דיעה שלא לשנות מקומם בב"ה בשבת וכדאיתא בש"ע י"ד סימן שצ"ג. ואף על פי שכתב רמ"א שגם בשבת ישנה מקומו וכן המנהג ואין לשנות עכ"ל היינו בשהלך לב"ה ביום ו' קודם ברכו וישב על מקום האבלים ע"כ גם בשבת אל יחזור למקומו הרגיל לישב שם כל השנה. ואין זה דבר פרהסיא דהרואה אותו ישב שם הוא סבור שקבע לו מקום כאן שהרי ישב שם קודם הכנסת שבת. משא"כ ביולדת דלא היתה בב"ה בערב שבת רק בשבת שיצאה מביתה לב"ה והוי מילתא דפרהסיא שהרי מתחלה לא ראו אותה יושבת על מקום זה הוי פרהסיא. ועוד שהרי הנשים מוליכות אותה לב"ה ואם תשב על מקום האבלים הוי פרהסיא טפי. ואין לומר באמת לא תלך רק יחידית בלא סיעת חברותיה. זה אינו דלא גרע מאבל שהוא מכניס חתן לחופה שהולך עם סיעת אנשים הרבה וגם לובש בגדי שבת. וה"נ יכולה לילך עם חברותיה ותלבש בגדי שבת. ואע"פ שיש לחלק דהתם אין סיעת האנשים הולכים לכבוד האבל המוליך החתן לחופה רק לכבוד החתן מה שאין כן כאן הנשים הולכות לכבוד היולדת והיא אבלה. ועוד דהא באבל המוליך החתן לחופה התנה רמ"א ובלבד שיהיה אחר שלשים. מ"מ יש לחלק דבמזמוטי חתן וכלה יש שמחה יתירה מביולדת שהולכת לבה"כ שהרי המנהג להכניס חתן לחופה עם כלי שיר מה שאין כן היולדת שמוליכין אותה לבית הכנסת. ולכן מותרת ללבוש בגדי שבת אפילו תוך שבעה. אבל מ"מ תלך בעיטוף הראש כדרך האבלים כמנהג אשכנז שקורין שטארן. וא"ת א"כ הוי ב' דברים דסתרי אהדדי. אין זה קשיא שהרי הכלה ההולכת לחופה מלבשת בגדי אבלות ושבעה ימים תשב יום הראשון שאחר השבת שיוצאת מב"ה. ומ"מ מנין שלשים מתחיל מן הקבורה. ואע"פ שלא נהגה אבלות קודם שבת אפילו שעה אחת, ודברים שבצנעה בלאו הכי היו נוהגים משום שהיא יולדת וא"כ לא נהגה שום אבלות כלל קודם השבת. מ"מ אין זה עיכוב שלא תמנה שלשים מן הקבורה. דלא גרע ממי שמת לו מת ברגל מונה ל' מן הקבורה ודין ז' נוהג לאחר הרגל. ואע"פ דהתם נוהג דברים שבצנעה ברגל מ"מ מה בכך הרי שעה אחת קודם הרגל לא נהג אבלות כלל אפ"ה מונין ל' מיום הקבורה ודין ז' אחר הרגל. ועוד ראיה יותר מבוארת ממ"ש הרי"ף פ' ואלו מגלחין בענין זה דהקובר את מתו ברגל שאע"פ שאין הרגל עולה למנין ז' עולה למנין ל' דכי תנן הרגלים מפסיקין ואינן עולים למנין ז' הוא דאינן עולין דמצות ז' אינה נוהגת ברגל. אבל למנין ל' עולים הואיל ומצות ל' נוהגת ברגל דהא אינו מגלח ברגל עכ"ל. הרי אע"פ שבלא"ה אסור לגלח ברגל מ"מ נחשב לגזירת ל' וה"ה הכא ביולדת דכמו שברגל דאם מת לו מת ברגל לא היה אפשר כלל לנהוג אבלות קודם הרגל וה"ה גבי יולדת דהא חיה כל שלשים יום מותרת בנעילת הסנדל אפילו בי"כ. וכ"ש שלא תחלוץ סנדל מחמת אבלות וכ"ש שלא תשב לארץ כל ל'. ודברים של צנעה בלא"ה היתה אסורה א"כ לא היה אפשר כלל לנהוג אבלות תוך ל' ללדתה ואפ"ה תתחיל למנות ל' מיום הקבורה ודין ז' לאחר ל' של יולדת. דהיינו מיום א' שאחר השבת שהלכה לב"ה. הנראה לע"ד כתבתי וה' יצילני משגיאות

שאלה יח

ואגב אבאר מ"ש בי"ד סימן שצ"ט שעה אחת לפני החג והחג הרי י"ד ושמיני עצרת ז' הרי כ"א ויום שני של שמיני עצרת הרי כ"ב ומשלים עליהם ח' אחרים. והקשה בטו"ז דלמה לא יחשב שמיני עצרת לרגל בפני עצמו גם לענין ביטול כמו בי"כ דמבטל לגמרי גזירת שלשים. ותירץ משום הרא"ש דשאני הכא דלא נהג דין ל' כלל ואע"ג שנהג גיהוץ ותספורת מ"מ הרי בלאו אבלות נמי אסור באלו מחמת הרגל. וצ"ע לתרץ זה אליבא דהרמב"ן דס"ל דיש באבילות איסור נוסף על איסור הרגל כמוזכר לעיל סימן זה סעיף א' (דמ"ש בסעיף א' וז"ל ולא מתורת רגל לבד אסור בהם אלא אף מתורת אבל וכו' הוא לשון הרמב"ן בטור) א"כ קשה