נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב כב

שכתב הרשב"א בתשובה הביאו הש"ע ורמ"א בסימן י"ח ראובן שאמר לשמעון בדוק זה הסכין ובדקו ב' פעמים מהי"ב וכו' מעשיו מוכיחים עליו וכו'. ולפי דברי אף אם בדק כל הי"ב בדיקות אין לסמוך על אותו בדיקה מאחר ששמעון אינו שוחט. כי מסתמא שמעון אינו שוחט דאם היה שוחט ודאי היה בודק כל הי"ב בדיקות מאחר שביקש ממנו. אלא פשיטא שלא היה שוחט והיה סובר שדי בכך לכן אף אם בדק כל הי"ב בדיקות היה אסור מטעם שלא מחלו להם

שאלה טז

יצהיר אורו כשרגא וכטיהרא. החריף ובקי במ"מ ובגמרא והויות דאביי ורבא. דין הוא יהודא דסליק שמעתתא אליבא דהלכתא כשורה. אל נוכח המקרא ועזר מצרה. אבן פינה אבן יקרה. אספקלריא המאירה. הוא אר"י שבחבורה האלוף המרומם נ"י כמוהר"ר יהודא ליב נר"ו. חד מבני ישיבה וחבורה דק"ק המפוארה. וכל אשר לכם שלום וישע רב. מבר בי רב לצורב. פני ילכו לקרב. אמנם מרחוק כמטחוי קשת. כי יראתי לגשת להגאון אב"ד נר"ו. כי אני איש בושת ואין דעתי מעורבת עמו ולכן יראתי פן יאמר לדברי נואשת. ולבו אלי לא ישית. ע"כ מכ"ת חטאת עלי אל ישת. כי בלעגי שפה אותו טרחתי. כי מפני רצון אחרים רצוני בטלתי. ועל דעתי עמדתי ואתאפק והעלה את העולה על רוחי. ואשתדל בכל מאמצי כחי. כפי מיעוט חילי. לרוב הפצרות והעתרות שביקש ממני כמר פלוני אלמוני גם חמיו דמר הפציר בי עד בוש שאעלה זכרונו לפני ב"י יצו. כי אין החבוש מתיר את עצמו מבשר"ו ועצ"מו היא אשתו בבגד"ה בו ומרדה בו זה ארבע שנים וחצי הוא ישן בין האנשים. והיא ישנה בין הנשים. ואף אם הוסיף בה אות אחת איני להאשים. אך מפני ההוא מעשה דחד מן אהלויי בסוף מסכת נדרים אות זו הנחתיה תלויה. (ר"ל דאפשר דעדיין לא ישינה בין האנשים רק עיניה נתנה באחר כעובדא דהתם) וכן היה המעשה בפרטן. בתחלת המעשה השטן. שפעם אחת בלילה שחקה בבית אחד בקלפים בל"א קרטי"ן. ואותה הלילה היתה ליל טבילה. ובעלה בביתו יושב ומצפה לרגל אשתו. ולא ידע מאומה מה המהומה. איה איפה היא הטומאה. ונפלה עליו תרדמה חשכה גדולה ואימה. והאיש בפחדתו חביש מחשבתו חשיב אותי וישכב וירדם על מטתו ותדד עליו שנתו. ויהי סמוך לבוקר בבית החורף והקור באתה לפתח ביתה והקישה על הדלת. ודלתות הבית סגורות ונעולות וישמע הבעל ביאת אשתו לביתו ויחר אפו וחמתו בערה בו כאש בקרבו. וחשב בלבו מתחלה לא באת לביתי ועכשיו לא אביתי לפתוח והלכת אל מעני"ך שחוח. ויהי כאשר חשב שנטל נקמתו ממנה שהניחה לעמוד בקור כמו חצי שעה או שעה קטנה. אז פתח הבית ויחר בה אף הבעל ואמר מה זה המרד והמעל. והחל בדברים להכלימה אין זה מדרך בנות ישראל אשר כל כבודה בת מלך פנימה ואז התריסה לנגדו אף שהאמת היה אתו. ומאותה ליל טבילה שמה לבעלה עלילה ולא קרבה זו אל זה כל הלילה. (פירש שום לילה כמו לא תעשה כל מלאכה וכדומיהם). פעמים אומרת שהתשמיש קשה לה. ופעמים אומרת שמתכוונת לצעורי לבעלה מפני קטט ומריבה שבינו לבינה ע"כ היא מורדת על בעלה. ובכל המדינה יש לה קלא ולקללה תחשב לה. ע"כ לרוב הפצרות הנ"ר פלוני בעלה וע"פ בקשת חמיו דמר לא מנעתי להראות מעשה אצבעותי השפלות לכתוב ומכ"ת החכם כמלאך אלהים ויודע לדבר על לב הגאון אב"ד וב"י יצו ויראה למצוא פשר דבר לחבר את האהל והיה אחד. כי בודאי אין זה דבר מכוער שראוי לאסור עליו. דהא בתשובת מיימוני השייכים להלכות אישות פכ"ד בעדות ר' שאלתיאל בליל שבועות וכו' היה ממש דבר מכוער ואפ"ה טהרה מהר"ם. ואין צריך לראיות הרבה שהיא מותרת לבעלה. אך שהיא מרדת ואולי תשגיח בדברי מעלתכם דברים רכים ואם תקשה ערפ"ה ולהודפו מחמת הוד יופיה ואיננה שמה יד למו פ"ה, ובכל זאת לא ישיב אפה. ואין אדם דר עם נחש בכפיפה. ע"כ יראו מעלתכם כדת מה לעשות בה. והאלהים שראויה לעונשין ואלות אשר לא כתוב"ה ולהתיר לו לענות אותה ליקח אשה אחרת. כי באלה לא גזר הגאון רגמ"ה במקום עיגון שיהיה הוא כאלמנות חיות צרורות. כמו שבמהרי"ק שורש ס"ג ובתשובת הרשב"א סימן תת"ס ועיין במהר"ש די מודינא בחלק א"ע סימן ק"ך ובתשובת מהר"ם בשם ראב"ן ובשאר תשובות מבוארות. גם בתשובת מהר"ם מינץ סימן ק"ך הביא תשובה מגדול אחד שהסכימו עליו כמה גדולי ורבני פראג ורוב רבני אוסטרייך. למען תהיה מחשבתה נעדרת לבלתי תת עיניה באחר וכבודה לפסו"לים וזרות ובעלה נע ונד בארץ לבלתי תת לו שם ושארית. ויבא הלך הלוך ובכה כמים הניגרות. והתגורר פה עמנו וסיפר לנו ההרפתקאות אשר עליו עוברות. ודמעות מעיניו נושרות והוא