נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב טו

השבת נסתפקה אם עשה הברכה על הדלקת הנרות אם לאו. ושאלה אם מחוייבת להדליק בכל פעם שלשה או אם מחוייבת איזו תשובה על פשיעתה אם לא. והשבתי דפטורה מכל וכל אחרי שכבר הדליקה ב' נרות בשעה שהיתה ראויה להדליק ולא הקדימתו א"כ כבר עשתה מצותה ואין הברכות מעכבות את המצוה אף אם בודאי לא ברכה. וכ"ש כאן שנסתפקה אם עשתה הברכה אם לאו וספק ברכות להקל ואם היתה מדלקת בעוד היום גדול בשעה שעדיין לא היה שעת הדלקה ודמי לא היתה יוצאת ידי חובת מצותה חדא שלא הדליקה בזמנה ומסתמא ג"כ לא ברכה. וע"כ אם נזכרת קודם שבת אם היא מסופקת אם עשתה הברכה אם לא צריכא לחזוד ולהדליק לשם מצוה בברכה כי מסתמא מאחר שהדליקה בעוד היום גדול ג"כ עדיין לא ברכה. משא"כ אם הדליקה בזמנה סמוך לשבת ומסתמא ג"כ כבר ברכה. ואע"פ שלא ברכה ספק ברכות להקל מאחר שהדליקה בזמנה. וקצת ראיה להא דתנינן טעה בוכתבתם ואינו יודע אם בוכתבתם של שמע או בוהיה אם שמוע שצריך לחזור לשמע. ואם אמר למען ירבו אשגרת לשון הוא דבודאי בוכתבתם השני טעה. ה"נ כן הדליקה סמוך לשבת דודאי אשגרת לשון הוא שגם הברכה עשתה. וגם ההדלקה עצמה אם הוא סמוך לשבת בודאי כוונה לשם מצוה אף אם לא עשתה הברכה. משא"כ בעוד היום גדול מסתמא עדיין לא הדליקה למצותה וכ"ש שלא ברכה והיתה צריכה להדליק אח"כ ג' בכל פעם וגם קצת כפרה. אך לא כמו על הודאי שלא ברכה. אע"פ שספק עבירה צריך כפרה יותר מודאי עבירה מ"מ שאני הכא וק"ל. אע"פ שנראין הדברים פשוטים מ"מ כתבתים נאם שמואל הלוי סג"ל

שאלה ט

נשאלתי שאלה לפני אשה אחת מלאה ימיה ללדת לפי דמיונה וחשבונה. ויהי היום בא חבל לה ודימה בנפשה כי נהפכו עליה צירי לידה שלחה אחר הנשים כדרכם וכולם הסכימו שהגיע עת ללדת והיו קורין לה החכמה ונתעסקו עמה כנהוג הנשים הכורעת לילד ואחר איזה שעות החכמה לא היתה רואה את הנולד וחבלים לא נפלו לה בנעימים ועדיין היא הולכת וכרסה בין שניה כמו ד' שבועות. והנה הנשים שהן ממלכות פולין מעידות שהנהוג הוא בכל מדינות פולין שתכף שקורין לה חכמה והיא בודקת את האשה אם הגיע זמנה ללדת אם לאו מחזיקים אותה בטמאה וצריכה לספור שבעה נקיים ואחר תטהר לבעלה ע"י טבילה. ושאר כל הנשים מבני אשכנז יצ"ו אמרו שלא שמעו דבר זה מעולם כי אע"פ שהמילדת היתה בודקת אותה אע"פ כן טהורה היא לבעלה זוהי תורף השאלה ולהיות כי בעניי לא מצאתי דבר זה מבואר בתלמוד או בפוסקים לא לאיסור ולא להיתר. אך אמנם אמרתי על הנשים שבמדינות אלו לא ראינו אינה ראייה ועל המעידות שבכל מלכות פולין נהגו לאסרה על בעלה עד שתטהר אמרתי בלבי מנהג ישראל תורה. כ"ש וק"ו אנו מקום תורה וכל מעשיהם לשם שמים ומצאתי רמז קצת סוף פרק מפנין דף קכ"ט מאימתי פתיחת הקבר אביי אמר משתשב על המשבר ורב הונא בריה דרב יהושע אמר משעה שהדם שותת ויורד. ואמרי לה משעה שחברותיה נושאות לה באגפיה עד כאן לשונם. הביאו בטור אורח חיים סימן ש"ל ופסק דתרתי בעינן דאין מחללין עליה שבת עד שתשב על המשבר והדם שותת ויורד. ובשם הרמב"ן פסק להקל ואיזה שקודם מחללין. אם יושבת על המשבר קודם או הדם שותת קודם מיד מחללין. וכתב עליו הב"י דהכי נקטינן. וא"כ זכינו לדין דגבי חילול שבת אזלינן בספק נפשות להקל ובחד מינייהו מחללינן. ואם כן יושבת על המשבר קודם לדם שותת נמצא מקרי פתיחת הקבר משתשב על המשבר. וא"כ אם משתשב על המשבר היא פתיחת הקבר וקי"ל אין פתיחת הקבר בלא דם כמה שכתוב בטור יורה דעה סימן קפ"ח. ואף למאן דמחמיר לענין שבת דמצריך שניהם יושבת על המשבר והדם שותת היינו לחומרא שלא לחלל שבת באחת רק תרתי בעינן. אבל לחומרא טומאת נידה שהיא בכרת מודה גם הרי"ף דבחד סגי ואיזה שקודם טמאה. דזה פשיטא דאף להרי"ף דגבי חילול שבת מצריך שניהם לענין טומאה פשיטא דאם הדם שותת היא טמאה. ואם כן ה"ה אם ישבה על המשבר קודם שהדם שותת ג"כ טמאה. דהא תכף משישבה על המשבר הוא פתיחת הקבר לאביי וקי"ל דאין פתיחת הקבר בלא דם ואפילו לא ראתה כלום. וא"כ ה"נ יש לדמות נדון דידן לפתיחת הקבר מאחר שהמילדת בודקת אותה ודאי לפתיחת הקבר יחשב ואין פתיחת קבר בלא דם אע"פ שלא ראתה. וע"כ לדעתי דינא קאמרי דאסורה לבעלה עד שתטהר. והנראה לע"ד כתבתי נאם הצעיר שמואל הלוי

שאלה י

באו לפני בני יישוב אחד אודות החרב של שלום שרגיל לעבור דרך ארצם ומקומם. ולפעמים