נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב יד

בסיבת שבימות החורף משכימים לב"ה קודם שיאיר היום שעדיין לא הגיע זמן הנחת תפילין. והוא מתנהג ע"פ הזוהר המזהיר שיצא האדם מביתו לב"ה לבוש בתפילין וציצית. וא"כ אי אפשר לו לקיים התקשרותו. אם חייב ליתן הקנס אם לאו. ופסק הגאון ז"ל דפטור משום דהוי נדר בטעות ומדמי אותו לנדרי שגגות והנה כבר הורה זקן. ולולא שיצא מפי הגאון ז"ל הייתי אומר דחייב לקיים התקשרותו דאינו מבטל בזה מצוה אחרת. דהיינו שילך לב"ה לבוש ציצית ותפילין מאחר שעדיין אינו זמן ציצית ותפילין ודמיא להא דאיתא בא"ח סי' רפ"ו דמותר לטעום קודם המוספין אע"פ שלא קידש עדיין. ואין קידוש אלא במקום סעודה. מ"מ מפני שעדיין לא הגיע זמן קידוש. ובטור בסי' פ"ט שהרא"ש היה שותה מים בבוקר קודם תפלה שאין הקידוש אוסרו כיון שעדיין לא הגיע זמנו. ה"נ אם יוצא מביתו לב"ה קודם שיאיר היום שעדיין אינו חייב בציצית ותפילין אינו עובר בזה על דברי הזוהר. דהזוהר בפרשת ואתחנן לא איירי רק במי שהולך לב"ה ואין לו ציצית בבגדו ותפילין בראשו. ומה שאמר בזוהר דאם אין לו ציצית בבגדו ותפילין בראשו ואמר אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך אמר קודשא בריך הוא אן מוראי. היינו דוקא בזמן ציצית ותפילין כדאמרן. דאל"כ כשנכנס בערבית לבית הכנסת איך יאמר אשתחוה אל היכל קדשך. וכ"ש בנדון השאלה דידן דהא ע"כ צריך לילך לסליחות לב"ה בלא תפילין וא"כ איך יאמר אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך. אלא ע"כ צריך לומר כמ"ש המקובלים שיכוין שיבוא לב"ה בזכות שלשת אבות. וה"נ כשיבא לב"ה קודם שיאיר היום יכוין לכונה זו. שוב מצאתי בספר תוצאות חיים להחסיד בעל ראשית חכמה שכתב וז"ל. כשאדם נכנס לב"ה בלא תפילין בראשו ואמר אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך אמר הקב"ה היכן יראתו וכו'. לכן ישתדל אדם לשים אותם קודם הכנסת ב"ה כדי שלא יהא שקרן באמירתו ביראתך. ולא אמרן אלא אם בא אחר עלות השחר. אבל בא קודם אין צריך דלאו זמן תפלין הוא. וצריך שיכוין באמירת הפסוק כמו שפירש בפרשת בראשית שנכנס לב"ה בסיוע ג' אבות ואני ברוב חסדך כנגד אברהם שהוא איש חסיד. אשתחוה אל היכל קדשך כנגד יצחק שהיה קודש עולה תמימה. ביראתך כנגד יעקב שאמר מה נורא עכ"ל. וא"כ מעתה אין עלי אחריות הגאון מהר"מ מלובלין ז"ל ובטלו דבריו מתוך דברי הזוהר ובעל ראשית חכמה. הנראה לע"ד כתבתי. נאם הצעיר שמואל סג"ל

שאלה ז

נשאלתי פה ק"ק שטיינאך בני אדם היושבים בשבת על הרחוב לטיול על הקורות ארוכות הנקצצים לבנין השוכבים בצדי רשות הרבים זה לתעלה מזה אם מותר לישב עליהם איש ואשתו נדה

תשובה נ"ל שרי אפילו בלא הפסק אדם אחר ביניהן. לא מבעיא לדעת האגודה שמביא רמ"א בשמו בי"ד סי' קצ"ה דמתיר בהפסק אדם אחר ביניהם בספסל ארוך אע"פ שמתנדנדת כ"ש דשרי כאן שאין כאן נדנוד. אלא אפילו לדעת המרדכי שהביא רמ"א בשמו שאסור אם מתנדנדת ואינה מחוברת לכותל. נראה דכאן אפילו המרדכי מודה. הואיל ואי אפשר לטלטל מחמת כובדו ואינה מתנדנדת כמחובר לכותל דמי. וראיה מפרק חלון דף ע"ד ע"ב סולם המצרי אינו ממעט והצורי ממעט. א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי מ"ט דסולם המצרי דלא ממעט. א"ל לא שמיע לך הא דאמר רב אחא בר אדא אמר רב המנונא אמר רב משום דהוי דבר הניטל בשבת וכ"ד הניטל בשבת אינו ממעט. א"ה של צורי נמי התם כובדו קובעו ועוד שם דף ע"ה אמר רבא א"ר חייא דקלים שבבבל אין צריכין קבע מ"ט כובדן קובעתן. ורב יוסף אמר ר' אושעיא סולמות שבבבל אינן צריכין קבע. מ"ד סולמות כ"ש דקלים מ"ד דקלים אבל סולמות לא. א"ל הני לכ"ע כובדן קובעתן וכמחוברין דמיא. ועוד דהא איש ואשתו נדה אוכלין על שולחן אחד אע"ג שאינו מחובר. וע"כ צריך אתה לומר הואיל ועכשיו לא שייך בזמנינו עקירת השלחן ונשאר עומד על מקומו כל השנה ואין מטלטלין אותו הוי כמחובר. וכ"כ פסקי תוספות פ"ק דשבת דמותרין לאכיל על שלחן אחד בשלחנות גדולות שלנו ולא כתבו טעם לדבר. ומלשוננו שכתבו בשלחנות גדולות שלנו נראה שכוונו ג"כ לטעם שכתבתי. ונ"ל דלא גרע מסולמות דכובדן קובעתן מכ"ש השלחן דקביעי יותר מסולמות. וגם מסתמא כבידן יותר מסולמות וכמחוברין דמיא. משא"כ הספסל ארוך דניידי. כנ"ל נאם הצעיר שמואל סג"ל

שאלה ח

נשאלתי אשה אחת הדליקה ב' נרות סמוך לשבת על דעת שתעשה הברכה. ואח"כ ע"י טרדות