נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב יב

עצמו יש ג"כ מושלים אחרים ויהיה א"כ מותר גם ליישובים אחרים לסחור עם אותן הדרים תחת ממשלות אחרות. וא"כ יש לחוש לכמה תקלות כי בו תרמוס כל חיתו יער אחד ביישוב שלו ויגרום היזק לעצמו ולחבירו ויקיים בנפשו תמות נפשו עם פלשתים. ואפשר דמשום זה תקנו המדינה ועשו פשר הקרוב לדין שמותר לסחור כל אחד ביישוב חבירו בלי מונע. הואיל ומדינא מותר אך מפני תקון העולם התקינו ואסרו לסחור ביישוב חבירו במשא ומתן היותר רגיל. דהיינו לקנות עורות ולמכור בשר. וגם במקצת מקומות אסרו לקנות ג"כ נוצות ביישוב חבירו מאחר שרוב משא ומתן שלהם בכך. ונ"ל להחזיק התקנה ע"פ הדין דכל שאר משא ומתן לא קביעי כל כך כגון למכור בגד צמר או פשתים או שאר סחורות ביישוב חבירו דהוי כמו לא שוייא עסקא אהדדי. והוי כאלו סחורה של בני מתא אחריתא יותר טובה או יותר גרוע דלא מצי מעכבא. וה"נ אע"פ שכולם בחדא מחתי מחתינהו ולכולם עסק אחד בסחורה. מ"ח לא ימנע שלא יהא של אחד יותר טובה או יותר רעה משל חבירו. ואע"פ שאם הסחורה של בני עיר אחרת יותר רעה הניח הב"י בצ"ע והסמ"ע מביאו ולא הכריע ונ"ל דניתן להכריע אפילו לבר בי רב. משום דלא עדיף מאלו היה איבעיא בגמרא ועלתה בתיקו דקי"ל דכל תיקו דממונא חומרא לתובע וקולא לנתבע ולא מצי מעכב. וכ"כ הב"י באיבעיא דרב הינא בריה דרב יהושע בבר מבואה אבר מבואה אחרינא וכו' ע"ש. ואע"ג דבאמת גרע מאלו עלתה בתיקו דכל היכא דקאי בתיקי אפילו חכם גדול בזמנינו שיביא ראיות ממשניות ומברייתות אינו רשאי לפשטה משא"כ אם נשאר בקשיא אפילו חכם בזמנינו יכול לפשטה. וכ"ש באלו הספיקות שבין האחרונים כדאיתא ביש"ש פרק כיצד הרגל. מ"מ כל זמן שלא הכריע שום חכם קי"ל חומרא לתובע וקולא לנתבע. לכן רשאין לישא וליתן ביישוב חבירו בשאר משא ומתן. אבל לקנות עורות ונוצות ולמכור בשר ביישוב חבירו דזהו ממש עיסקא של בעל היישוב ושוים עיסקא אהדדי יכולים למחות. וע"כ בהא סליקנא ובהא נחתינא אע"פ שכח השררות מעורבין זה בזה וגם במערצבך יש שררות אחרות. ושלשה יישובים הנ"ל הם משולשים כחצובא כמו רביעית שעה אחת מחברתה. ע"כ אין לא' לעסוק ביישוב של חבירו בג' יישובים הללו עם עורות ובשר שרוב עסקיהם בכך ואין מדמעי"ן ומטמאי"ן עורותי"הן כבשר"ן. אבל בשאר משא ומתן מותרים לסחור זה בזה. ומחמת הסרסרות יעמוד ג"כ כמ"ש בפסקי זה ואע"פ שבפסק הקודם פסקתי ליושבי העמי דארף השליש סרסרות. כאן פסקתי החצי. והטעם מבואר למבין. ומה שטען כמר ליב לוינקר שהקהל יסייעו אותו ליתן לסיוע המס שלו גם בזה אין הדין עמו. אחרי שאינם שותפין גמורים שאף שהולך עמהם לב"ה והוא נחשב כב"ב לענין סגן וקריאתו לתורה וכן מחזיקים אורים ביחד. מ"מ אין לא' חזקה על חבירו. דאי בעי פריש יפרוש ואין הקהל יכולין לכוף לכמר ליב להיות שותף עמהם. וגם ליב לא יוכל לכוף להקהל להחזיקו כשאר ב"ב שבמערצבך וק"ב. ואף את"ל שהם ממש קהל א'. ח"מ הקהל משותפים במסים אבל לא בעלילות. כדאיתא בח"מ סי' קס"ג. ומכ"ש כאן שאינם מוכרחים להיות קהל א'. ומה שהוצרך ליב ליתן מס בפני עצמו הוא מפני שהשר העליל עליו. ומה שטען אם הוא צריך ליתן מס בפני עצמו אינו רוצה ליתן גם עמהם. גם זה אינו טענה שהרי אי בעי פריש יפרוש מהם. והמס מב"ה פורעים ממעות מצוה. ואם אינו רוצה לקנות מצות ולא ילך לב"ה רק כא' מן האורחים אינם מקפידים הקהל ע"ז. ע"כ אינם מחוייבים ליתן לסיועת המס שלו. כל זה פסקתי כפי הנראה לענ"ד. כי דין תורה לא ידעתי וזה יצא מאתי יום ה' ער"ח אייר ציון במשפ"ט תפדה לפ"ק. פה ק"ק שטיינאך

שאלה ד

טענו לפני מקצת בני יישוב א' שרצונם למחות ביד הגבאים ליתן ממעות צדקה לעניים רק יגבו מעות לצורך עניים. ומה שיש בקופה של צדקה ממעות שקונים המצות רוצים לעשות כלי קודש כגון פרוכתות ומכסאות ומעילים לס"ת. והשבתי להם היפך חזה דאדרבה מעות מצות דוקא לעניים לפי מה שכתב מורי בט"ז בי"ד סי' רמ"ט שמותר לקנות מצות ממעות מעשר אם היה דעתו לפרוע מהם בשעת קניית המצות הביאותיו בחבורי נ"ש ס' ח' ס"ד. כללו של דבר היכא שהמעות לעניים אזיל מותר לקנות ממעות מעשר כגון מצות. וכן להיות בעל ברית לעני או להכניס חתן עני לחופה דסוף כל סוף המעות לעניים אזיל. משא"כ לקנות נרות לב"ה דאין רשאים מפני שאין המעות אזיל לעניים. וא"כ זכינו לדין שהמעות שקונים מהם מצות דוקא לעניים הוא. דאי אמרת דיש לקנות בהם כלי קודש א"כ היה אסור לקנות מצות ממעות מעשר. דמעות מעשר לעניים הוא. ואי קונין מהם מצות הוי מפקיעו מן עניים