נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב יא

מטעם שכתב הרא"ש הנ"ל כמ"ש בסמוך. ועוד דמתחלה הוי ליה לכמר ליב לאסוקי אדעתיה כשנסע למיימלש דארף שיש עוד שררות אחרות שם. וא"כ סבור וקיבל ומתחלה אדעתא דהכי נתיישב שם. והוי ליה לאסוקי אדעתיה שגם הם יושיבו שם יהודים או בסמוך לו תחת רשותו ויתן לו רשות לסחור בכל ממשלתו ודד"ד. בשלמא בשתי עיירות של מושל אחד יכול כל אחד לומר להשר אע"פ ששנינו או כלנו דרים תחת ממשלתך בשתי עיירות מ"מ אדעתא דהכי אנו נותנין לך מס שכל אחד ישא ויתן בעירו. ובודאי יתרצה להם השר לזה. ומכ"ש בשתי עיירות של שני שרים שכל אחד רשאי לגרום עם השר שלו לסגור דלת בפני חבירו. משא"כ במ"ד שאין בכחו לסגור דלת כדאמרן. וז"ל הרשב"א בתשובה סי' תרפ"ד ועיקר דברים של אלו שאמרנו מהיסוד שאמרנו שהרי אנו רואין כל עיר ועיר בגבולותיה שאנשי העיר סוחרים ומתעסקים בתוכם. כאלו א"ל שאנשי העיר ההיא שמעלים לו מס או כרגא יסחרו ויתעסקו בה ולא אחרים. וזה דין רב כהנא בהני עמוראי עכ"ל. והנה בודאי יאמר המושל של יושבי מערצבך שמעלין לו מס שיסחרו בכל גבולו מסביב בכל מקומות ממשלתו. וא"כ ל"מ שא"י למחות ביושבי מערצבך וק"ב לסחור עם הכפריים הדרים תחת ממשלת השר שלהם. אלא אפילו עם שאר כפריים הדרים תחת ממשלת שאר שררות שם מ"ד אין בני מ"ד יכולים למחות דהם כעיר אחרת דמיין דמעלמא אתו ולעלמא מזבני. אע"פ שיש לצדד דהואיל והם ביישוב שלו והוא צריך ליתן עמהם לשמירת העיר ולכרית פתיא ולפרשי דמתא ולכל צרכי העיר יהיה הוא קודם למשא ולמתן ויהיו נחשבין כל הדרים שם כעיר אחת שרשאי למחות. כמבואר בפוסקים שהביא רמ"א בהג"ה סי' קנ"ו אע"פ שהם דרים תחת שררות נפרדים מ"מ לא מפני זה יכול למחות לאחרים במשא ומתן מטעם שכתבתי שהרי לא מצי לגרום עמהם שלא ישאו ויתנו הנכרים עמהם. ועוד דלא עדיף ממערופיא דהא אפילו אם כל העיר תחת מושל אחד א"י למחות מדינא כדאמן לרוב דיעות. וכ"ש באלו דהוי ככפר אחד נ"ל דכ"ע מודים. ובלבד שלא יסחרו עם אותן כפריים הדרים תחת המושל של היהודים הדרים שם. ובענין הסרסרות מפרנקין כבר כתבתי בתשובה הקודמת שהפרנקין בעצמם רשאים לקנות שם דעסקא אחריתא הוא. ואין זה מחיית בני היישוב כלל ואין רשאים למחות לקנות שם. אכן בענין סרסרות יש חילוק במה שעושין בני מערצבך סרסרות עם שאר כפריים במ"ד א"י למחות כמו משא ומתן. רק מה שקונין הפרנקין אצל הכפריים שהם תחת המושל של היהודים שלשם בזה הדבר שקול. כי מאחר שהפרנקין בעצמם יודעים מי שיש לו שור פטם למכור ואין צריכין לשים סרסור. רק מה שנותנים סרסרות הוא בשביל הערבות שצריכין להתערב בעדם בעד כמה מאות. וע"כ נותנים סרסרות אפילו במקום שקונים במזומנים. כי הפרנקין צריכין להעמיד להם ערבים בטוחים ובחנם אינם רוצים להתערב בעדם. גם הפרנקין לאו שופטני נינהו ליתן סרסרות בכדי אי לאו משום הערבות. וא"כ כמר ליב שהוא איש אמיד גם הוא יכול להתערב בעדם. וא"כ הוא בדין שלו לבד מה שקונים מן הכפרים תחת השר שלו. ונוכל לומר לאידך גיסא כמו שטענו גם זעליגמן וחתנו נגד יושבי העמי דארף כי אם יקחו מהם סרסרות אפשר שבקל ימצאו עילה שלא ליתן כל עיקר אם קונים במזומנים. ומה שנותנים סרסרות לכמר דוד אפשר שהוא מפני דרכי שלום. כי הערב הוא ממש קרוב להפסיד יותר מלהרויח באשר צריכין להתערב בעדם בעד סך עצום פן יפגע בהם אסון בדרך ח"ו. ואם לא יתנו להם סרסרות רק במקומות שנתערבו בעדם אז לא יתערבו בעדם כל עיקר. ואם הדבר כן הוי זה נהנה וזה לא חסר כי כופין את ליב על מידת סדום. גם כי הוא אינו פנוי מעסקיו ללכת עמהם גם לכפרים אחרים להיות ערב בעדם שם רק ביישוב שלו. ע"כ טוב להמציא דרך ממוצע ליתן לכמר ליב החצי סרסרות במקום שקונין הפרנקין אצל הכפריים שתחת מושל שלו. ואם קונין תחת שאר שררות ביישוב שלו אין צריכין ליתן לו חלק כלל. והנה אע"פ שלענ"ד נראה הדין דין אמת והכל נכון ומתוקן ומקובל בעיני כל יודעי דת ודין. כאשר בקשו ממני שאר רבנים ליתן להם פסקי זה להעתיקו לעשות כן להלכה למעשה. מ"מ הדבר קשה כי על הרוב ברוב יישובים וסביבות שלנו יש הרבה מושלים בכפר אחד. והיהודים שביישוב אחד עצמו כל אחד דר תחת שר מיוחד. ויהיה א"כ עולם של הפקר שהוא רשות לכל אדם לסחור שם בלבד אם לא ישא ויתן עם אותן שדרים תחת השר של היהודי. וכן היהודים תוך אותו יישוב עצמו יהא אוסר אחד על חבירו מלישא וליתן עם הדרים תחת המושל שלו ולא יועיל אפילו שיתו"ף ועירו"ב. וכתב הב"י בסימן קנ"ו סעיף י"ב דהא דבר מתא אבר מתא אחריתא מצי מעכב. מדרבנן בעלמא הוא מפני תקון העולם עכ"ל. וע"כ בודאי אנו צריכין להעמיד תקו' העולם שאם יהא הותרה הרצועה לסחור אחר בישוב חבירו במקום שכח השררות מעורבין זה בזה יש לחוש לכמה תקלות. וכן אם יאסר אחד על חבירו באותו יישוב עצמו אין זה תיקון העולם אלא חורבן העולם. גם במערצבך