נחלת שבעה מהדורה קמא צה

גם לא יועיל לנו טענות אין לנו אפילו בשבועה חמורה רק בתפיסה עולמית והגאון הב"ד יצ"ו או שאר אלופי בתי דינין יצ"ו אפילו הפ"ח בצירוף כל האלופים הקצינים רו"ט מ"ע יצ"ו ומכ"ש ואצ"ל שאר התמניות שבעולם (זאלין ניט כח האבין) לגרוע שט"ח זה אפילו כמלא נימא ומעכשיו אפילו בדיבור הקל בלי אלה ושבועה וג"ש וקבלה או הטלת חרם לא בסתם ולא במפורש הן לפני זמן פרעון הן בזמן פרעון הן לאחר זמן פרעון מעתה ועד עולם תמיד בכל עת ובכל שעה יהי' כל המביא כנ"ל נאמן עלינו ועל יורשינו אחרינו וב"כ על כל הנ"ל הן על גוף החוב והן על הריצוי (ר"ל התנאי) הנ"ל ועל כל ההוצאות כנ"ל לומר שהוציא ובמה הוציא. ומעתה ומעכשיו נתננו לכל המביא כנ"ל ד' אמות קרקע בחצרינו במתנו' בריא ולא במתנות ש"מ ואגבן ואגב ק"ם ות"כ וחומר הנ"ל שעבדנו לו כל נכסין וקנינין דאית לן תחות כל שמיא קרקעי ומטלטלי כסף ושוה כסף מוחזק וראוי דקנינו טז) ודעתידין אנו למקני נכסין דאית לחון יז) אחריות ואגבן דלית להון אחריו' כלהון יהון אחראין וערבאין להתפרע מנהון את כל סך הנ"ל ועם כל ההוצאות כנ"ל וכל זמן ששטר זה יוצא קיים מתחת יד כל המביא כנ"ל בדלא נקרע קרע ב"ד או בדלא נכתב עליו יח) תברא בשני עדים כשרים ונאמנים אין אנחנו ולא יורשינו אחרינו ולא שום אדם בעולם נאמן לומר אפילו בשבועה חמורה שטר יט) אמנה הוא זה או כ) רבית הוא או כא) בטל הוא או כב) נמחל שעבודו כולו או מקצתו או שנתקיים הריצוי הנ"ל או שנשאר איזו תנאי בינינו מה שלא נזכר בפירוש בשטר זה או שום טענה שבעולם יהי' מה שיהי' לגרוע כח שטח"ז בשום אופן בעולם אך ורק כל המביא כנ"ל יהי' נאמן על כל הנ"ל וכנ"ל ובכל תוקף נאמנות כתחז"ל ואחריו' וחומר שטח"ז קבלנו עלינו ועל יורשינו אחרינו כג) כאחריות וחומר כל שטרי חובות הכשרים דנהגין בישראל העשוין כתיקון חז"ל עם כל לישנא שופרא דשטרי דלא כד) כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי כה) ובביטול כל מודעות עד עולם כתיקון חז"ל וכאלו נעשה בב"ר חשוב וכתבו וחתמו שטר זה כו) מחד עד מאה הגם שיהי' מוחזק בב"ד עד דיפוק חד מתחת ידיכון כתוב וחתום כמו נוסח השט"ח שנרשם בפנקס הקהל יצ"ו ע"פ התקנה שמתוקן מקרוב לטובת ולזכות בעל השטר הלז על כל כז) פרט הנ"ל תקעו שני האנשים הנ"ל את כפם בפועל לאשר ולקיים כנ"ל וקנינא נחנו ח"מ משני האנשים כמר פב"פ וכמר פב"פ לכמר פב"פ או לכל המביא כנ"ל על כל מה דכתיב ומפורש לעיל כח) במנא דכשר למקניא ביה והכל שריר וקיים: אם אוביר ולא אעבוד אשלם אלפי זוזי אבל אם משעבד עצמו כנגד מה שחייב לא הוי אסמכתא דהוי כמו אם אוביר ולא אעבוד אשלם במטב' ועיין בח"מ סי' ר"ז וא"כ אם כותב בשטר על הוצאתינו כסדרן או שלא כסדרן אין זה כמו שנכתב שישלם ההוצאות עד הכפל וק"ל ובזה ניחא נמי מה שכתב רמ"א שם באות' הגה בשם הריב"ש בכל דבר שנהגו בו בני המדינ' בשטרות הולכין אחריו היינו אם הוא דבר שאינו אסמכתא או דבר שאינו נגד הדין כגון שטר שכתוב בו שיש רשות למלו' לירד לנכסי הלו' בין בפניו וכו' בלא רשות ב"ד ואע"ג דקי"ל המתנ' עמ"ש ש בתור' בדבר שבממון תנאו קיים עיין ישוב לזה בסמ"ע סי' ק"ג והוא פשוט ואמת ועמ"ש סימן י"ב סעיף ס' ד"ה ואפילו מן גלימא וכו'

י הן שנינו יחד וכו' נ"ל הטעם משום דכתב הטור ח"מ סימן ע"ז ובש"ע שם מי שהלו' לשנים כל א' משועבד עבור כל החוב ואם אין לחבירו לשלם יפרע האחד הכל אכן אם יש נכסים גם לשני לפרוע אין להוציא ממנו חלק המגיע לחבירו בהיות לו לשלם ג"כ ולכן מתנ' שמאיז' שירצ' יפרע ואז אף אם יש לחבירו ג"כ לשלם אעפ"כ יכול לגבות הכל מן האחד כי האחד נוח לו והשני קשה ממנו וכל תנאי שבממון קיים ועוד נ"ל טעמא משום דמהרי"ק שורש קפ"ג שרי בי' נרגא וכתב על מה שכתב הטור בשם הרמב"ם שנים שלוו כאחד או שלקחו מקח כאחד וכו' שאינו כן בדברי הרמב"ם ועיין

א עשו ק"ס הא דלא כותבין ואמרו לנו הוו עלינו עדים כשרים ונאמנים משום דכל שטרות נעשי' דוקא בפני נאמני הקהל וע"כ אין צריך לכתוב שהם קבלום עליהם שיהיו עדים כשרים מאחר שמקובלים ועומדים מדעת כל הקהל ולא ישוה שטר זולתם ועיין בח"מ ובש"ע ריש סימן ס"א

ב מעכשיו מה שכותבין מעכשיו בכל השטרות מתנות וממכרות עיין בח"מ סי' רנ"ח

ג לכל המוציא והמביא ע"ל בסי' הקודם מ"ש שם

ד בלי כח והרשאה עיין בסמ"ע סימן ס"א ס"ק ח' ועיין מ"ש בסימן י"ב בדיני כתובה סעיף ס'

ה בפועל כבר כתבתי בסי' ח' סעיף י"א שאף אם לא כתב בפועל ואפי' לא נשבע הוי כאלו נשבע וא"כ א"צ לכתוב בפועל ומיהו אם כתב בפועל אהני דאפי' הי' קצת אנוס אינו יכול לפטור את עצמו כמו שהארכתי בזה לעיל ו

ו ע"ד רבים וכו' גם בזה מובטח הלוקח שלא יוכל המוכר למחול ועיין עוד בהג"ה ש"ע ח"מ סי' ר"ט סעיף ר' ובי"ד סי' רכ"ח ובא"ע סי' ק"ח

ז דלא בשומא עיין בש"ע ח"מ סימן ס"א וסימן ק"ג סעיף ז'

ח קרקע ומטלטלין עיין בסמ"ע סימן ס' ס"ק ז'

ט על הוצאותינו כסדרן כתב הש"ע סימן ס"א ס"ה שטר שכתוב בו שיפרע ההוצאות על הכפל אסמכתא הוא ואינו גובה אע"ג דכתב בי' דלא כאסמכתא וכתב בסמ"ע אבל סתם הוצא' אינו אסמכתא עכ"ל ונ"ל דאין ר"ל דאם כתב שיתן לו כל ההוצאות שיוציא דזה פשיטא אלא אפי' אם כתב לו שיתן ההוצאות עד הכפל נהי דהכפל אינו גובה אבל מה שהיא כנגד הוצא' הוא גוב' מדיני, דגרמי וכמו שפסק מהר"מ מינץ במלמד הבאתיו לעיל סי' ח' וכללא כל מי שמשעבד עצמו יותר ממה שחייב הוי אסמכתא דהוי כמו בב"י. והב"ח מיישב דברי הטור ולכן כותבין בפי' בשטר שירצ' לפרוע מאיז' מהן שירצ' וא"כ יהי' הדין כך או לא מ"מ מאחר שכתוב כך בשטר בפי' שוה אין לבעל דין לחלוק דכל תנאי שבממון קיים

יא כל ב"ד שיחפוץ בין בד"י בין בד"א בלי רשות וכו' כתב הש"ע ח"מ סימן ך"ז שטר שכתוב בו שיוכל לתובעו בדיני האומות אינו רשאי לתבעו' בפניהם וכו' וכ"כ הטור שם בשם הרא"ש ובכור סימן כ"א בשמו וז"ל הרא"ש בתשוב' כלל י"ח