נחלת שבעה מהדורה קמא צד

צריך לטעם זה דקדר' דבי שותפי וע"ש וק"ל וכן משמע מלשון רמ"א עצמו שכתב והא דנקראים מוחזקים דוקא לענין מסים אבל לא בשאר דברים ש"מ שאינם מוחזקים רק לענין מסים ואח"כ כתב ומ"מ צריך לתת משכון אלא ש"מ שלענין מסים לכל דבר הם מוחזקים אפילו לענין השבוע' אבל לענין שאר דברים אינם מוחזקים רק ליתן משכון ועיין בשארית יוסף סימן נ"א ומיהו דוקא משכון מחויב להשים אבל אינו מחוייב לפרוע המס תחלה שארית יוסף סי' ל"ח ומהרי"ו סימן קכ"ד ומה שכתב מהר"א ן' ששון בתשובה סי' ס"ט בשם תשובת מהר"ם וכן מצאתי בתשובת מהר"ם שכל יחיד המדיין עם קהל עבור ענייני מסים שהקהל גובין ממנו מס ואח"כ ירדו עמו לדין ואם נטלו שלא כדין יחזרו לו ע"פ ב"ד עכ"ל נ"ל לחלק דלא תימא דמהרי"ו ומהר"י כ"ץ פליגי אמהר"ם דחילוק יש במסים דמוהרקייהו דהנהו בטפסי דמלכא מונח צריך ליתן המס מקודם ולא סגי במשכון ובשאר תביעות שהטעם הוא משום קדר' דבי שותפי די במשכון כדי שיהא היחיד התובע ומ"ש מהר"י כ"ץ דאינו מחוייב לפרוע המס תחלה לאו דוקא מס אי נמי דגם במס יש חילוק היכא דאיכא למיחש לחורבא אם אינו מזומן כגון בכרקום הבא לעיר שהביא בת"ה וכה"ג מחלק מהר"י כ"ץ סימן י"א לנדון דידיה בין מסים למסים הבאתיו לעיל ובמקום שהיחיד מחוייב להשים משכון היינו דוקא יחיד השייך לקהל שלו אבל לא יחיד מקהל אחר מהרי"ק שורש א' ואף שבשורש ב' כתב דאם יצאו מן העיר אפ"ה נקראין מוחזקין היינו מפני שכבר היו שייכין לעיר ועדיין יש להם סכסוכים בעיר באותו ענין משא"כ יחיד מקהל אחר לגמרי אין צריך היחיד להשים משכון כנ"ל לחלק דלא תקש' דברי מהרי"ק אהדדי ובזה אין אנו צריכין למ"ש הסמ"ע דרמ"א לא כתב דין זה דיחיד שאינו מבני עירן משום שמסתפק בזה ור"ל שמסתפק בדברי מהרי"ק לעד"נ דאין כאן ספק כלל רק לענין יחיד מקהל אחר לגמרי אין מוחזקים נגדו כלל. אפילו לענין משכון גם לענ"ד נרא' שגם רמ"א ס"ל הכי שכתב וז"ל אבל יחיד נגד רבים והוא מבנ"י העי"ר וכו' עכ"ל משמע אבל לא יחיד מעיר אחרת וכן משמע מלשון מהר"ם שכתב יחיד המדיין עם קהלו ולא כתב סתם עם הקהל וגם ביחיד מבני העיר שהקהל מוחזקין נגדו הייני דוקא יחיד ממש אבל אם בני העיר זה עם זה מחולקים בענייני הקהל אין להרוב דין מוחזק וצריך להתברר ע"פ ב"ד כמו שהבאתי לעיל בשם מהר"ם מירזיבורג ומעתה דברי כל הפוסקים עולים בקנה אחד ואיש על מקומו יבא לשלום בלא מחלוקת בס"ד

(נוסח שט"ח בערים כפי אשר הובא לידי מק"ק פראג בלי תוספת וגרעון

) כח בפנינו ערים ח"מ באחר בשבת וכו' שנת וכו' בא כמר פב"פ והנעלה כמר פב"פ ועשו א) ק"ס ב) מעכשיו בכל אופן היותר מועיל בח"ח ובשד"א בכל תקנות חז"ל לטובה ולזכות היקר כמר פב"פ או לכל ג) המוציא והמביא שט"ח זה אך בלי כח ד) והרשאה ובלי כתיבה ומסירה כלל הן דאתא מחמתו או שלא מחמתו יהי' מי שיהי' בכל העולם כולו גם תקעו כמר פב"פ וכמר פב"פ את כפם בפועל בתורת שבועה חמורה ו) ער"ר בכלל ובפרט ע"ד כל המביא כנ"ל ושלא יועיל להם שום התרה כלל שחייבים כמר פב"פ וכמר פב"פ סך פלוני לכמר פב"פ וכך אמרו שני האנשים כמר פב"פ וכמר פב"פ הנ"ל הרי סך הנ"ל עלינו ועל יורשינו חוב גמור ורשו אמתי והננו מחוייבים לפרוע לכל המביא כנ"ל את כל סך הנ"ל לזמן פלוני תיכף ומיד בלי שהייה ודחייה איחור ועיכוב והמשכה כלל ובלי שום טענה ואמתלא כלל וכלל ובלי שום דין ודברים חילוקים וערעורים פקפוק ונדנוד שבעולם מכל מה שהפה יוכל לדבר והלב לחשוב ולהרהר ודוקא במעות מזומנים ובמטבע טובה העוברת לסוחר בשופי פה עיר פלוני אצל סוחרים יהודים וערלים דלא בשומא ז) וטיפול כלל לא קרקע ח) ולא מטלטלי ואף אם יהי' לנו איזה סחורה או יהי' מה שיהי' בכל העולם כולו מחוייבים אנחנו להיטפל כדבר ההוא ולמכור אותו אפי' בחצי דמי שויי' כדי לפרוע לכל המביא כנ"ל את כל סך הנ"ל לזמן הנ"ל דוקא במזומנים ובשופי ולא בשומא וטיפול כלל כנ"ל ומעתה ומעכשיו בק"ס ובת"כ ובחומר הנ"ל מחייבים ומשעבדים אנחנו את עצמינו נגד כל המביא כנ"ל בכל תורת חיוב ושעבוד ובכל אופני החיוב והשעבוד שבכל אופן היותר מועיל ככל תקנות חז"ל שבאם נעבור ולא נפרע לכל המביא כנ"ל את כל סך הנ"ל לזמן הנ"ל וכנ"ל שהכח ורשות נתונה לו מעכשיו לכוף ולנגוש אותנו על ט) הוצאותינו כסדרן או שלא כסדרן ובכל מיני כפיות ונגישות בעולם הן י) שנינו יחד או א' מאתנו איזה מאתנו שירצה והיאך שירצה כל המביא כנ"ל לפני כל ב"ד יא) שיחפוץ בד"י ובדא"ה בלי רשות שום רב מנהיג ומושל שבעולם כדי שיוכל כל המביא כנ"ל להוציא ולהפקיע את כל סך הנ"ל לזמן הנ"ל עם כל הוצאות עם נאמנות עד פרוטה אחרונה תיכף ומיד משנינו יחד או מא' מאתנו או מיורשינו אחרינו אפילו הם יב) קטנים ולא יכלו לדחות כל המביא כנ"ל ער

שיגדילו

(אח"כ (יג) התרצה עצמו כמר פלוני מרצונו הטוב מחמתו ומחמת כל המביא כנ"ל בלי שום אונס והכרח כלל אמנם בתנאי כפול כתנאי בנ"ג ובני ראובן לכל הלכותיו ככל תקנות חז"ל בדבר החלק בית (דאס מן האט מכניס גיוועזין) לנדון פלוני בן פלוני כמשמעות התנאים אחרונים שבידו ואותו חלק בית הוכרז בבה"כ על ידי שמשים ונאמנים ק"ק כנהוג ועדיין לא עברו שלשים יום כנהוג בכן באם שלא יבא שום עורר וטוען על חלק בית הנ"ל או באם שיבא איזה עורר והשני אנשים הנ"ל יבטלו אותו ערעור ויפצו את העורר באופן שיהיה הבית שפוי ומנוק' אזי בטל החוב של סך הנ"ל כחרס הנשבר ובאם שיבא איזה עורר וב' אנשים הנ"ל לא יוכלו לבטל העורר ההוא תוך זמן הנ"ל אזי הריצוי בטל ומבוטל למפרע מעיקרו והחוב הנ"ל הוא בתקפו ובגבורתו כאלו לא היה שום ריצוי מעול' כי באופן זה התרצה כמר פלוני הנ"ל ולא באופן אחר בעולם

) וכך אמרו שני האנשים הנ"ל מעתה ומעכשיו בק"ס ובת"כ ובחומר הנ"ל מחייבים ומשעבדים אנחנו את עצמינו ככל תורת חיוב ושעבוד כנ"ל שכשיגיע הזמן פרעון הנ"ל אין אנו פושעים ולא משרפים את כל המביא שט"ח זה לזמן אחר כלל ואפילו מעת לעת ומכ"ש וא"צ לומר יותר מזה. (גם זאלין מיר קיין תקנה בעולם קענין גניסן חדשה וישנה עבד הוה עתיד אך ורק כל המביא כנ"ל זאלן כל התקנות שבעולם גניסן לטובתו ולהנאתו חדשה וישנה עבר הוה עתיד)