נחלת שבעה מהדורה קמא צג

התקנה בשביל איזה יחיד או יחידים להרע או להטיב רק תקנה כללית ד"מ קהל שעושין ביניהם שדייני העיר ידונו אף על ענייני מסים וכיוצא בזה שאינו מגיע לשום יחיד פרטי ואינו יודע למי יועיל ולמי יזיק וזה מותר וכן משמע מדברי מהרי"ק שורש נ"ד ושורש י"ד ושורש א וכן משמע מדבריו בשורש ז'

טו ולפי זה אתי נמי שפיר תקנות שו"ם וחכמי צרפת שהוא בדבר ממון והוא נגד ד"ת שהבעל יורש את אשתו והם תקנו החזרה ותקנות טוליטולה ומולינה בענין הנישואין שבטור א ע סימן קי"ח ויש להן סמך מן הגמרא דפרק האשה רבה דף צ' דבדבר ממון יכולין לעקור דבר מן התורה אפילו בקום ועשה ופרש"י הטע' דבכל מילי דממונא לאו עקירה היא מצורף לזה כי כל דרכיהם דרכי נועם שיש טעם גדול לכל תקנותן גם אינו רווחא להאי וכו' בשעת עשיית התקנה לשום יחיד פרטי רק דרך כלל על כל איש ואשה שיעשו נישואין וכו' ועיין בפרק נגמר הדין דף מ"ו ע"א

טז ומעתה יתכן גם בקהלות גדולות שעושין תקנות ומנהגות ואין ספק שאין שם דעת והסכמת כל יחיד ויחיד והיינו טעמא מפני שטובי העיר או בעלי תקנות הממונים על כך מפי כל הקהל ודאי הוי כאלו היה שם דעת כל יחיד ויחיד מאחר שנתמנו מתחלה מדעת כל הקהל מה שאין כן במקומות שיש שם מתי מעט כנדון שלפנינו ולא נתמנו על זה ב' או ג' מכלל הקהל פשיטא שאפילו הפרנסים שלהם אין להם לחדש דבר מעתה בלי רשות כל הקהל וכן בקהלות שיש שם רב ומומחה בלי רשות הרב כדאיתא בב"ב בהנהו תרי טבחא ועיין בתשובת מהר"מ מינץ בסימנים הנ"ל וכתב בתשובת מ"ב סימן ל"ג בארצות הללו שמנהג הקהילות להעמיד עליהם פרנסים מנהיגים ונותנים בידם מקל ורצועה על כל אנשי קהלה לעשות כרצונם בכל עסקי הקהלה ואם כן ודאי דעתייהו היי כדעת כל הקהל וכל הקהל מבטלים דעתייהו לגבייהו מה שאין כן במקומות הננו כל הגדול מחבירו בולע את חבירו ומולכים מעצמם וכל אחד עושה להנאתו ולטובתו ע"י אלמותן ואין מי שיעמוד לנגדם ואין פוצה פה ומצפצף ואף כי אינם משגיחין במי שמרנן אחריהם וגזלו את היחידים פעמים ושלש ונעשה להם כהיתר לקבוע מנהג מזה

אמנם מ"ש הרב משאת בנימין דמנהג מבטל הלכה לענין מסים והבית ראיה מן המרדכי פ"ק דב"ב בשם הר"ר אביגדור כ"ץ אם מנהג קבוע בעיר ליתן בתוך י"ב חדש מס אינו יודע לפטרו אלמא אע"ג דמדין התלמוד אין לחייבו ליתן מס עד י"ב חדש כדמוכח במתניתין כמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר י"ב חדש ומוקמינין בפסי העיר וה"ה לענין מסים כמו שפרש"י וכן בח"מ סימן קס"ג ואע"פ כן פסק המרדכי דאם נהגו ליתן תוך י"ב חדש מנהג מבטל הלכה עכ"ל אין זה סותר לדברי דלעיל דגם ההלכה אינו יסוד וראיה מן התורה רק הגמרא נותן שיעור דאם הוא בעיר י"ב חדש מסתמא דעתו לקבוע והוי כאנשי העיר אבל במקום שהוא מנהג בפירוש שיתן מס תוך י"ב חדש פשיטא דתנאם קיים וכמנהגם יעשו שאין זה רוחא להאי וכו' ליחיד פרטי כמ"ש מהרי"ק שורש י"ד וה"נ תקנה כללית היא על כל הבא לגור שיתן מס בתוך שנה ראשונה זכו' ותדע שהרי סיים הרב מ"ב וז"ל ושמא תאמר דהמרדכי איירי במנהג גמור ע"פ ותיקין זה אינו שהרי מסיק ובלבד שלא ישנה ממנהג חמרים וכו' עכ"ל וקשיא איך יאמר שמנהג חמרים מבטל הלכה ולכל הפוסקים שהבאתי צריך דוקא כל המנהיגים ע"פ חכמים וותיקים אלא ש"מ שגם בהלכה יש חילוק ר"ל בין הלכה שהיא מצד הדין ע"פ מחלוקת הפוסקים ובין הלכה שאינה רק לפי אומדנא ומן הסתם כגון לענין מסים כנ"ל בזה יכולין לקבוע מנהג נגד הלכה

ובזה דברי הרב מ"ב נכונים דכתב דלענייני מסים וכן בכל צרכי העיר אזלינן אפילו בתר מנהג חמרים וקשיא טובא הרי כתבתי לעיל שכל הפוסקים סבירא להו שצריך מנהג ותיקין ואפילו בצרכי העיר וא"כ איך כתב בפשיטות דלענין צרכי ציבור מועיל אפילו מנהג חמרים אלא ודאי דחילוק יש דודאי אם רוצים לעשות תקנה או מנהג במידי דממונא בדבר שהוא רווחא להאי ופסידה להאי אז צריך מנהג ותיקין וצריך שיהא לו ראיה מן התורה כמ"ש מהרי"ק שורש ח' דאפילו במידי דממונא צריך שיהא לו ראיה מן התורה אבל בענין תקנות כנדון של הרב מ"ב בענין ברירות הראשים אם רשאים הבוררים להיות פסולים וקרובים יחד וכעובדא דבתשובת מהר"י כ"ץ בשארית יוסף סימן למד דאין בזה רווחא להאי וכו' לא לענין הפסד ממון שהם אינם דיינים רק מבררים ראשים ודיינים ולא נגד הדין והלכה פשיטא דיכולין לתקן מה שירצו וכמה תקנות כעין זה אך מה שהביא הרב משאת בנימן ראיה מן הת"ה סימן שמ"ב דבכל צרכי ציבור אזלינין בתר המנהג גרוע אין משם ראיה כלל ואין כן דעת הת"ה כלל במה שכתב ודנין בחזקת הישוב וכדומה לזה מצרכי העיר וכו' רק לענין חזקת הישוב עם הנכרי הבא לגור ולכן כתב כדומה לזה מצרכי העיר ולא כתב וכן כל צרכי העיר וכמו שהבאתי למעלה אבל מ"מ דברי הרב מ"ב נכונים לנדון דידיה וכמו שכתבתי אבל בנדון שאילתינו אין בזה תקנה ולא מנהג כלל כאשר הוכחתי נ"ל. ויתר דיני חילוקי המנהגים עיין בתשובת הרשב"א סימן רס"ח בספר תולדת אדם ומכללם תמצא סייעתא לכל דברי בס"ד דוק ותשכח

וכתב בתשובת דברי ריבות בסימן קצ"ז ובסימן רצ"ח דלא מקרי רוב אלא יהיו כל הנבררים במעמד וכ"כ מהרי"ק שורש קפ"א

וכתב עוד בסימן רכ"ד דאזלינין בתר רוב אפילו הם עניים והדיוטות והמיעוט עשירים וחכמים וע"ש וכן משמע מדברי רמ"א בסימן קס"ג בשם תשובת מהר"ם והגהות מיימון כל צרכי גיבור שאין יכולין להשוות עצמן יש להשיב כל בעלי בתים הנותנין מם וכו' ופירש אפילו אם אינם נותנין רק לפי ראש הבית ולא לפי ממון ומ"ש רמ"א שם בסימן קס"ג בשם ת"ה כל מה שגובין לפי הממון הולכין אחר רוב ממון והעשירים שהם מיעוט נפשות הם חשובים רוב לענין זה נ"ל דהיינו אם הגבייה היא הכל לפי הממון ואז באותו גבייה הולכין אחר רוב בנין אבל כל מה שגובין גם לפי הנפשית וראש הבית הולכין אחר רוב מנין דגם הם בכלל פורעי המס הם. כי דין פרוטה כדין מאה ולפום גמלא שיחנא

ולענין יחיד המדיין עם הקהל כתב רמ"א בסימן ד' דמחויב היחיד להשים משכון קודם שירדו עמו לדין טעמא כדי שהקהל יהיו מוחזקים נתבעים ולא תובעים כדי שלא יהא קדר דבי שותפי משמע דוקא לענין זה נקראים מוחזקים אבל לא שיהיו הקהל מוחזקים לעקור השבועה מן היחיד וכן משמע מתשובת ר"ג מ"ה המתחלת ציץ המטה וז"ל אך הקהל ירדו עמו לדין במקומם לפני מי שאינם נוגעים בעדות ויחיד כאלו תופס את שצו ואין כאן מוציא, מחבירו עכ"ל אכן בתשובת מהר"ם סימן ק"ו בדפוס פראג הביאו בת"ה סי' שמ"ח דנקראים מוחזקים אף לענין לעקור השבוע' מן היחיד ולכאורה נראה לפסוק כמהר"ם כי בודאי מהרא"י ראה וידע כל תקנות רגמ"ה ואפ"ה פסק כמהר"ם וכן דעת מהרי"ל בתשו' סי' ע"ה דהקהל מוחזקין אף לענין השבועה וראיה שכן פסק רמ"א בתשובה סימן פ"ט פעם א' דלא כהגה הרי"ף ופסק כדיע' החולק עליו מאחר דמהרא"י שהוא בתראי קאי כוותי' וה"נ כן אמנם כד דייקת שפיר נ"ל דלא פליגי מהר"ם ורגמ"ה דלענין מסים הקהל מוחזקים לכל מילי אף לענין לעקור השבוע' מן היחיד מטעם דמוהרקייהו דהנהו בטפסי דמלכא מונח ומזה מיירי מהר"ם והת"ה שהביאו ומזה איירי נמי מהרי"ל ולכן הביאו לראיה גמרא דפרק איזה נשך מוהרקייהו דהנהו בטפסי דמלכא מונח ורגמ"ה איירי משאר תביעות להקהל על היחיד אין הקהל נאמנים ומוחזקים נגד היחיד לענין לעקור השבועה מן היחיד רק לענין זה הם מוחזקים כדי שלא יהא קדרא דבי שותפי ולכן צריך שיתן היחיד משכון כדי שיהא היחיד תובע ולכן מביא רגמ"ה ראי' מהא דב"ב גבי אם האילן קודם קוצץ ונותן דמים דהטעם הוא משום קדר' דבי שותפי וראי' לזה דבנימוקי מהר"מ מירזיצורג הביא לראי' הא דמוהרקייהו וכו' ומהר"מ מיירי לענין מס ומהרי"ק שורש ב' אעפ"י שאיירי נמי לענין מס מ"מ הביא תחלה ראיה זו דמוהרקייהו וכו ואח"כ הביא הא דקדר' דבי שותפי וכו' והיינו הטעם משום דאותן יחידים לא היו דרים עוד בקהלתם והי' נתפרד' החביל' וע"כ