נחלת שבעה מהדורה קמא צא

אמינא חדא דאית ביה תרתי חדא שהרי באותו פעם לא הי' המס גדול כל כך רק שמנה ר"ע ואף אם נתייקר עוד בשמנה ר"ט בעוד שהיו הם עשירים מ"מ היו ח' ר"ט השניים נגבים חצי לפי ערך וחצי לפי ראש הבית וזהו דרך הנכון וא"כ מה להם לזעוק. ושמנה ר"ט הראשונים הנגבים מן הממון באמת כמו שסבלו האחרים שהיו באותו פעם עשירים לגבות לפי הממון כמו כן יסבול גם הוא עתה משא"כ ד' ר"ט האחרונים דבזמן שהיו הם יותר עשירים לא היה עדיין הוספה של ד' ר"ט אלו ונתחדשו מאז שהעשיר הדר דוד וא"כ לא יוכלו לומר כמו שסבלו וכו' וק"ל ואף אם עשו כן כמה שנים יכולין לומר עד עכשיו סבלנו וכו' ועוד שעשו הר"ד וחביריו מחאה כמה שנים ועוד דאף בשמנה רי כש טאלר הראשונים יכולין לומר עד עכשיו סבלנו מאחר שלא היתה תקנה קבוע כנ"ל אף שהאחרים שהיו עשירים מלפנים סבלו מ"מ יכולים העשירים עכשיו לומר חף אם הם סבלו אלו לא נסבול מטעם שכתבתי. ועוד נ"ל דשמנה ר"ט הראשונים הנגבים ח' פץ מכל מחה וח' פץ מראש הבית הוא נגד הדין אף שכתב מהרח"י ריש סימן שמ"ב דענייני מסים תנו טפי במנהג ממה שתלו בדין תורה מ"מ הלא כתב באותה תשובה עצמה דמ"מ ראוי ונכון נדקדק הטיב חם נוכל להשוות כל המנהגים לד"ת וא"כ איך לקחו ח' ר"ט הראשונים ממעות צדקה שנגבה ח' פץ מראש הבית וא' כץ ממחה דבשלמא לענין צדקה דינא הכי לפום גמלא שיחנא דכל אחד צריך ניתן לפי עשרו כדאיתא בב"י בי"ד סימן ר"ן בשם הרשב"א ולכן נכון ומדוקדק ניתן מכל מאה ומה שגם העני נותן ח' פץ ראש הבית נ"נ הטעם משום דאפילו עני המתפרנס מן הצדקה יתן צדקה ולכן די במה שנותן כאחד שיש נו מחה אחד אבל למס ב"ה לא יתכן כלל לגבות בענין זה רק חצי לפי ערך וחצי לפי ראש הבית כמ"ש מהר"מ פדואה סי מ"ב וחי משום שכתב בת"ה גבי עיר שכבשו כרכום דיכולין ליקח חצי מממון של צדקה התם היינו טעמא מפני שהוא מוכן ואי היו ממתינים עד שיוגבה היה נפיק חורבא מיניה ח"ו מה שאין כן כאן דיש שהות להגבות. ועוד דכאן אף מעות של צדקה אינו מוכן וצריך כל פעם לגבות באופן הנ"ל וח"כ אם יש להם כל פעם לגבות למה יגבו אותו כדין ממון צדקה ולא בדינו בשכירות ב"ה

ח ואף שכתב בש"ע א"ח סימן נ"ג גבי שכר ש"ץ שפורעי' מקופת הקהל אעפ"י שמוציא הדל כעשיר מ"מ אין יד העני משגת כעשיר וכתב הלבוש דיש לנהוג כך במקום שאין מנהג עכ"ל והוא מתשובת הרשב"א הביאו הב"י סימן נ"ג וכתב שאעפ"י שהש"ץ מוציא הדל כעשיר מ"מ אין יד העני משגת כעשיר שאם אי אתה אומר כן אלא שפורעים זה כזה לפי שאלו נהנין כאלו א"כ אף אנו נאמר דמי שאינו בקי יפרע הכל שהרי הוא מוציא את שאינו בקי ואינו מוציא את הבקי אלמ' שפסק לפרוע הש"ץ לפי הממון מ"מ הא פסק רמ"א שם סי' נ"ג כעין פשרה חצי לפי הממון וחצי לפי הנפשות וכתב בלבוש הטעם דחף אם אלו נהנין כאלו מ"מ העשיר נהנה טפי מש"ץ נעים זמירות וקולו ערב. ולכן נ"ל דאף זה דומה לש"ץ לגבות חצי לפי הממון וחצי לפי הנפשות וכך פסק מהר"מ פדואה סי' מ"ב בשכירות ב"ה ונ"ל הטעם דגבי ש"ץ שגובין חצי לפי הממון וחצי לפי הנפשות דינא הכי הוא אף על פי שמוציא הדל כעשיר דיש להקשות על הלבוש שכתב משום נעימות קולו העשיר נהנה יותר מן העני קשיא סברא זו הידיעה מכחשת אותה דאף העני נהנה מנעימות קול כמו העשיר ויותר ממנו דהעשיר עשרו משמחו והעני בעניו אין לו במה לשמחו כדמות ראיה לזה ממ"ש במסכת שמחות פ"ג הלכה ה' ר' יהודה משום ר' אלעזר בן עזרי' אומר אף שכיניו לעניין הספד מספידין לעניין בני שלש ולעשירים בני ארבע ר' עקיבא אומר לעניים בני שש ולעשירים בני שבע והטעם דהעשירים אין להם צער כל כך על בניהם שממונם משמחם. וה"נ כעין זה שיש לעניים שמחה בש"ץ שקולו נעים אך העני בעניו אין יכול לפזר ממון על זה ומספיק בחזן שיוצא עמו ידי חובתו אעפ"י שחין לו נעימות קול רק שמוציאו בתפלה והעשיר לתענוגו מהדר אחר ש"ץ שקולו ערב ומפזר ממון על זה אבל כל ההנאות שוין ועל כן מטעם זה ש"ץ שקולו נעים יותר מצוה והידור מצוה משום זה אלי וגו' כבד ה' מהונך מגרונך ועל כן מונח ההידו' מצוה על העשירי' טפי מעל העניים ולכן במה שמוציא בתפלה הדל כעשיר בזה היה די בש"ץ שאין לו נעימות קול והיה מספיק חצי הסיפוק שנותנין לחזן חשוב וזה באמת גובין לפי הנפשות אבל המותיר שהוא להידור מצוה ומונח טפי על העשירים לכן גובין חצי הנשאר לפי הממון כנ"ל טעם התפשטות המנהג אף על פי דהידור מצוה עד שליש במצוה כדאיתא בטא"ח סימן תרנ"ו וא"כ לפ"ז היה להם לתקן שני שלישים לפי הנפשות ושליש על הממון כי השליש הוא להידור מנוה מ"מ איכא חד דיעה עד שליש משלו מש"ה גובין חצי לפי הממון משום הידור מצוה נמצא מכל מה שכתבתי דאין לילך אחר המנהג אא"כ הוא קבוע וידוע וכאן אין המנהג קבוע שהרי לא נתקן מרצון כולם. ועוד שהוא נגד ד"ת ואין נעשות תקנה מתחלה מה שה ח נגד הדין אם לא בדרך הנזכר למגדר מלתא לצורך מצוה לפי שעה או לדורות הכל כפי הצורך כמו שאמרנו: ט

ט ועוד נ"ל דאף אם נניח שהולכין בענייני מסים אחר המנהג שעשה ג' פעמים יהיה כדין או שלא כדין מכל מקום נ"ל דאין זה דין סתם מסים דנאמר שיועיל מנהג גרוע וראיה ממ"ש מהר"י כ"ץ מקראקא בסי' י"א בענין קהל ששכרו מס מן השר ופסק דאין זה המס בכלל סתם מסים שידונו בדייני אותה העיר וכ"ש הכא בשכירות הבית הכנסת שאין בזה דין מסים כלל לילך אחר מנהג גרוע שנהגו ג' פעמים רק אחר דין תורה ומנהג ותיקין וכ"ש כפי מה שכתבתי דאף בענייני מסים אין הולכין אחר כל המנהגים רק אם יהיו באופן שזכרתי ושאזכור עוד בסמוך ולאו כל כמנייהו דהני אלמי כל אלמי חברייהו לעשות איזה הטלה על הציבור כפי אלמותן להכביד על הא' ולהקל על אחרים ולקבוע אח"כ מנהג מזה ואומרים בפה מלא מנהג עוקר הלכה אף אם חדשים מקרוב באו שעשו איזו דבר איסור בטעות או מחמת קלי הדעת או מפני שאינם בני תורה ואם נשתרשו בחטא פעמים ושלש אי אפשר לשום מורה להוציאם ממנהגם הרע אפי' באיסור של תורה ואפי' עמי הארץ ובורים שאינם יודעים בין ימין לשמאל מרגלא בפיהם מנהג עוקר הלכה ועושין מנהג ממנו כאשר זה דבר שכיח ורגיל טובא בעו"ה באתרין צ"ד אפילו באיסורי תורה

י ועוד דבזה הנייה לרמאי רמאותו כאשר גם בצעקין דארף במדינות באמבערג שכרו חזן על ג' שנים והרע בעיני העשירים הרודים בעם מחמת אלמותן ונותנים חתיתם בארץ החיים לגבות שכר הש"ץ חצי כפי הממון וחצי לפי הנפשות ועשו תקנה שיוגבה בראש מכל ראש הבית רביעית ר"ט ואחר כך הניחו אחד פ"ץ (שהוא גראשין פולניש) על השחיטה והמותיר מה שלא יגיע לסך שכירות הש"ץ יגבו חצי לפי הממון וחצי לפי הנפשות ואצל תקנתם לא היו כל הקהל רק המנהיגים הרודים בעם לבד ואך אותן שהיו במעמד אין להם פה להשיב מטוב ועד רע מחמת שהם עניים מרודים אשר אין להם לחם לאכול רק מה שהם מקבצין ונעים ונדים כל השנה ומיראה אין משיבין דבר. ובודאי לאחר ג' שנים יטענו שהוא מנהג אף על פי שהוא מנהג גרוע מ"מ אין מדקדקין בענייני מסים מאחר שנהגו כך ג' פעמים וידוע לכל שעיקר מחשבת' הוא זה בפרט כי שכרו הש"ץ על ג' שנים ופשיטא שיטענו אחר כך מנהג וחזקה וע"כ לענ"ד בודאי אין רוח חכמים נוחה ממנהגים גרועים כאלו ובעיני הם פחותים מחתרא דנהיגי בהוצא ודפנא כי אין טעם וריח לתקנה זו כלל למה מתקנים כך כי אינו רק להקל על העשירים ולהכביד על העניים והנה לקו העניים בכפליים כי צריכין ליתן בראש כל א' רביעית ר"ט ואחר כך א' פץ מן השחיטה ואם כן אותן עניים שיש להם מחיה קצת מן השחיטה לקו בכפלים גם כי לא היו כל היחידים בת נתן ואם כן נשני הפירושים לא שייך הכא להסיע על קיצתן וק"ל גם מה שהניחו על השחיטה אינו בדין כלל שהרי פסק בש"ת שארית יוסף סימן ע' על נכרים שהעלילו שלא ישחטו היהודים והיו צריכין הוצאה והסכימו ליתן מכל בהמה ג' גדולים ואותו מעות יהיו מוכנים להוצאה ואחר כך נתפשרו כל שנה ארבעים זהובים ועשירים רוצים