נחלת שבעה מהדורה קמא צ

ותיקין וד"ת גדול מזה דיש לגבות כל דבר שבקדוש' חצי לפי הממון וחצי לפי ראש הבית פשיטא דאין לזוז מדבריהם וכל הפוסק כנגדם היי כטוע' בד"מ ואין לקבוע מנהג כנגדם. ואע"פ שכ' מהרי"ק שורש ע' דאפילו אם יש במנהג צד איסור אין לזוז ממנו יש לחלק כמו שאכתוב בסמוך וכ"ש דאין לזוז מדברי מהר"מ פדוא' והאחרו' משום דטעמא רבה איכא בדבר למה הנהיגו כך כאשר אכתוב בסמוך ואם כן יכולין היחידים לומר עד עכשיו סבלנו מכאן ואילך לא נסבול ואם לחשך אדם לומר דדוקא הקהל נגד היחיד יכולין לומר עד עכשיו סבלנו וכו' אבל יחיד נגד קהל לא מצי למימר הכי ולכאורה משמע הכי מאותו תשוב' שבמרדכי שכתב אוד' המם כך הוא שכל מה שאדם מרויח בין משלו בין משל אחרים חייב לתת ממנו למס ואף אם ער עכשיו נהגו כך מאליהן יכולין לומר עד עכשיו סבלנו וכו' דמשמע דוקא הציבור נגד יחידים יכולין לומר כן וכן משמע מהגהות רמ"א סימן קס"ג שהביא דברי המרדכי אלו ומשמע דמיירי מקהל וכעין זה דכתב שם בהג' מי ששהה בעיר שנים רבות ולא תבעו ממנו מס לא הוי מחיל' וצריך לתת למפרע וא"כ ה"נ נימא הכי דיחיד נגד קהל אין לו חזק' והקהל יכולין לומר עד עכשיו סבלנו ולא היחידים. זה אינו דמה שהביא בעל התשו' דמיון ארי' לראי' ממרדכי זה שיכולין לומר עד עכשיו סבלנו וכו' הביא הוא לנדון דידי' גם לענין יחידים עם הקהל ופסק דיחידים יכולין לומר לקהל עד עכשיו סבלנו וכו' ועוד דבמרדכי גופי' משמע הכי שכתב יכולין מקצתם עתה למחות ולומר עד כה סבלנו וכו' משמע אפילו יחידים וא"כ ה"ה בנדון דידן דיכולין היחודים לומר עד כה סבלנו וכו' גם מאי אולמייהו דהנהו מהנהו שגם הם באים מכח הקהל ובפרט במקום הזה שאין הכל אינם רק מנין ב"ב בדוחק מכ"ש שיכולין מקצתו למחות ואי משום חזקת ג' פעמים ג"כ לא מסתייעו הקהל מטעם שכתבתי שחזק' בלא טענ' היא ואטו משום דרבים נינהו גזלנים נינהו ומשום דעברו עביר' ושנו בה הותר' להם לגזול שנית. ובפרט אי נחית למניינא שני הצדדים אינם רבים כי בין הכל אינם מנין בעלי בתים גם כי לא נתרצו הרר"ד ודעמי' מעולם שצוח כמו ד' שנים ולית דמשגח ביה ואם בעל כרחם רוצים לקבוע מנהג נ"י שעשו שלא כדין פעם אחת ושתים יקבעו מנהג ממנו ועוד אף אם נניח דהוי חזק' אפילו מפי המנהג בעלמא מאחר שנהגו כך יותר מג' פעמים אומר אני דזה אינו שהרי אנו רואין שבכל פעם שנתייקר שכירות בית הכנסת עשו הם שינוי לגבות ההוספ' בפנים שונות זה ג' פעמים שבכל פעם שנתייקר עשו שינוי בגביות אותה הוספ' ואף שבין הוספ' להוספ' הוי יותר מג' פעמים שגבו וא"כ אנו רואים שהם בעצמם לא החזיקו למנהג קבוע כל כך דאם היה ישר בעיניהם הדרך הראשון לא הי' להם לזוז מזה הדרך ולגבות גם ההוספ' כתיקון גביי' ראשונ' ואך שחזרו מתיקון גביי' שניי' שהוא הדרך נכון לפניהם חצי על הערך וחצי ראש הבית וגבו ההוספה שלישית הכל לפי הממון ולא אחזו בדרך גביות ח' ר"ט האמצעית לגבות חצי ערך וחצי ר"ה וגלגולת הוא מטעם שטען הרר"ן עצמו וכעדותו של הר"ר משה אחי הר"ר דוד שאביהם מהר"ר אלחנן ע"ה עשה לפי שעה שאותן ד' ר"ט יוגבו הכל לפי הממון משום שלא הי' רוצה לבטל המקדש מעט כי צעקו הבנונים שאין ביכולתם להכביד עליהם המס ב"ה והי' בדעתם לעזוב ולהניח הב"ה מלהשכיר' כלל ולכן אזר כגבר חלציו מהרר"א ז"ל ותקן שיתנו ד' ר"ט אלו הכל לפי הממון והוא הי' אחד מן העשירים כדי שלא יתבטל התמיד ח"ו אבל משום הכי לא הוי חזק' שהרי לא עשה תיקון זה דרך פסק דין או פשרה לדורות או לזמן קבוע רק לפי שעה ואם יסור האונס הדין חוזר למקומו וכתב בתשוב' במיימון ובת"ה סימן שמ"ב דהרב' העמים עושים, תקנ' לזמן ואין בדעתם להיות מנהג קבוע לעולם ואם כן אף אם היה מהר"א ז"ל עצמו כאן הי' יכול לומר עד כה הבלנו מכאן ואילך לא נסבול כי מה שעשיתי מתחל' לגבות ד' ר"ט על הערך ונתתי ידי עמהם עשיתי לכבוד הש"י שלא לבטל התמיד אבל עכשיו שעבר האונס ושקט' חשש זה לא נסבול מכאן ואילך אבל באותו פעם ראה מהרר"א את הנולד דאם היו מעקשים שלא להוסיף הד' ר"ט שוב לא הי' מניח השר החדר יותר לב"ה ואפשר שנתבטל אחר כך התמיד לגמרי אי מטעם שלא הי' בנמצא בית אחר לב"ה אי מטעם קדר' דבי שותפי ולכן נלע"ד כדין עשה מהר"א דדינו שוה בשכירות חדר לב"ה לדין בנין ב"ה שאסור לסתור ב"ה ישינ' עד שיבנ' בית הכנסת חדש' בדאיתא בא"ח סימן קנ"ב נ"ל דה"ה אם אין להם ב"ה רק מושכרת מן השר שאסור להניח' עד שישכרו אחרת תחל כאשר קרוב לודאי שבקושי ימצאו לשכור אחרת או שמא יתרשלו לשכור אחרת ולכן אסור להניח הראשונ' ולכן בודאי כדין עשה ומצוה רבה עשה מהרר"א ז"ל שהפריז על המד' וגבה ההוספ' ד' רייכש טאליר הכל על הערך לבד ובאמת אם הי' חשש זה לעולם היו יכולין לתקן שיתנו הד' ר"ט הכל לפי הערך לעולם מאחר שנתקו לשם שמים אף על פי שהוא נגד המנהג הנכון ודין התור' הואיל מה שעש' נגד הדין כנגדו הי' מתקן תיקון גדול מזה ויצא הפסדו בשכרו שהמצו' היא יותר גדול' בערך מס שעש' היפוך הדין דאילולא שעש' כן נתבטל התמיד שהרי אמרו חז"ל גדול' עביר' לשמ' ממצו' שלא לשמ' וכ"ש בזה שגב' ד' ר"ט אלו הכל על הערך שלא כמנהג כל ישראל וד"ת הוא לשם שמים. וכ"כ מהרי"ק שורש ט' דאפילו אם יש במנהג קצת איסור יש לילך אחר המנהג וקשיא דדבריו סותרין דבכמ' תשובות כתב דאפילו במידי דממונא צריך להיות למנהג ראי' מן התור' כמ"ש עוד בסמוך אלא פשוט דה"ט משום דהמצו' היא יותר גדול' מן האסור והתם בשורש ט' נמי התיקון יותר גדול מן העיוות דשם היה המעש' על המנהג שנוהגי' באיטליא שבשבת בראשית מי שעול' לתור' ראשון לכבוד התור' להתחיל התור' קונ' המצו' בדמים יקרים ואם יש שם כהן קונ' אות' המצו' או מוחל על כבודי ויוצא מב"ה וכהן א' לא היה רוצ' לקנות המצו' ולא לצאת מב"ה ופסק דהכהן שלא כדין עשה היינו הטעם כמו שמפורש שם שהי' ב"ה אחרת בעיר שאין שם אותו מנהג והי' יכול ללכת שם ולעלות שם לתור' ראשון והי' אפשר לקיים מצות עשה של וקדשתו וגם יכול לקיים המנהג או הי' הכהן עצמו יכיל לקנות המצו' נמצא היו שניהם קיימים המנהג הי' עומד במקומו וגם לא הי' נעקר מ"ע של וקדשתו' ולכן בודאי הכהו שלא כדין עש' שעבר על המנהג נמצא בכגון זה יש לקיים המנהג אפילו אם נעשה קצת באיסור לפום ריהטא אבל באמת התיקון הוא יותר מן העיות. וכ"כ התוספת לענין תענית חלום בשבת ונ"ל שעל זה וכיוצא בזה אמרו הפקר ב"ד הפקר ולא לעבור על ד"ת רק לעשות סייג לתור' וע"ז אמרו מנהג מבטל הלכ' דמצד אחר נתקן תיקון גדול יותר בערך מן האיסור שיעשה נגד הלכ' ועוד תדע דכן הוא דאל"כ קשיא אם מתחלה אינה רשאין לתקן מה שהוא נגד הדין והלכה אם כן איך יבא לכלל מנהג קבוע אלא ע"כ כדאמרן ולכן אם היה חשש זה לעולם הי' יכול מהרר"א לתקן כך לדורות לגבות הד' ר"ט על הערך אף על פי שהוא נגד הדין אבל אם אין השש זה לעולם רק לפי שעשה ולפי שעה עשה מה שעש' פשיטא שאם יעביר האונס אפילו אם מהרר"א בעל אותה תקנ' עצמו הי' כאן הי' יכול לומר עד כה סבלנו מכאן ואילך לא נסבול. והוי ממש נדון דידן כנדון של פסק מה"רר ליב פוסק בדמיון ארי' בענין הפשר' שעשו יחידים מוכרי יינות עם השר שיתנו לו סך קצוב לשנה כדי שיחזיק השר דתינו וכו' ופסק מטעמים הנ"ל דהדין עמהם שמה שסבלו עד עתה יש להן טענות מעלייתא וה"נ בנדון דידן כמו שכתבתי וא"כ מכל הלין שכתבתי אין זכות לצד הר"ן דאם רצה להביא עדי' מתוכה כולם נוגעים ודוקא נגד הנכרי מביאין עדי' מתוכ' אבל לא בני העיר זה עם זה דמאי אולמייהו וכו' וגם לא מכח מנהג ולא כח חזקה כדאמרן

ואם נאמר דלהכי יתקיים המנהג וסדר הגביי' מאחר שבתחלה היה כהרר דוד וחביריו מרוצים באותה תקנה כי באותו זמן לא היה עשיר כל כך ואחריה היו עשירים ממנו ועכשיו נתהפך הגלגל שהוא עשיר מן כולם וא"כ כמו שהיה מרוצה מאז ומקדם והעשירים שבאותו פעם סבלו כמו כן צריך לסבול גם הוא עכשיו שנתעשר הוא