נחלת שבעה מהדורה קמא ט

כולכם כו' תימה דהא אצטריך לכדדרשינן בריש לולב הגזול אי לפני יאוש אדם כי יקריב מכם אמר רחמנא והאי לאו דידיה הוא: וי"ל דהתם לאו משום דתיפוק לן כו' עד להקדישו לפני יאוש (ואח"כ כצ"ל) ועוד י"ל דתרתי שמעת ממכם ולגזילה מקודשת אצטריך אלא שלא עלתה לשם חובה ומביתו לא נפקא אלא שאין יוכל להקדיש עכ"ל התוס' וכך מצאתי מוגה מגדול אחד וכן הוא בחידושי מהר"מ מלובלין הנה בתוס' מקשים תחלה תמיה קיימת ואח"כ תירץ עליה ב' תירוצים לכך נ"ל רהיטא דלישנא כן הוא התוס' מקשים תמיה קיימת וי"ל ר"ל תירץ בלשון קושי' אם ת"ל דמומר ממכם וגזול דהתם נלמוד מביתו כו' זה אינו דאם כן תקשה והא יש לך תירוץ יותר טוב מזה דתרתי שמעת מינה אם כן למה תרצת תירוץ הראשון ולא תירוץ השני הוא יותר טוב מן הראשון אלא ע"כ צ"ל דאי אפשר לומר תרתי שמעת מיניה אלא היכא ששניהם שקולים ושני הלימודים נוכל ללמוד מן הפסוק בשוה זה כמו זה ואין אחד מסתבר יותר מחבירו בכגון הא מתרץ הגמרא הי מינייהו מפקית שקולים הם ויבאו שניהם אבל אם אחד מסתבר יותר מחבירו אז נלמוד יותר מן הפסוק ודאי אי אפשר ללמוד בשניהם רק מה שיותר מסתבר וה"נ אחד מסתבר יותר מחבירו דאי נלמוד ממכם ולא גזול היינו דסמיך מכם לקרבן אדם כי יקריב מכם קרבן ר"ל הקרבן יהיה מכם ולא גזול משא"כ אם נלמוד ממכם להוציא את המומר דקאי מכם על האדם א"כ ה"ל לסמוך מכם לאדם והכי ה"ל למימר אדם מכם כי יקריב וא"כ ש"מ שאחד מסתבר יותר מחבירו ולהכי לא מצית אמות דתרתי שמעת ממכם א"כ גם תירוץ הראשון אינו דתירצת דהכא עיקר והתם ר"ל גזול לא נלמד מזה הפסוק רק מביתו וזה אינו שהרי מכם ולא גזול יותר מסתבר בפסוק מלימוד זה מכם להוציא את המומר וא"כ לפ"ז ה"ל מכם לסמוך לאדם וא"כ נשאר בתימה ודו"ק

נחזור לעניינינו דמה שכתוב פעם כך ופעם כך צריך לומר שקולים הם מה שלא היינו אומרים כן אם היה כתובין כל פעם בשוה וה"ה אם פסוק א' לא כתוב בתורה רק פעם א' ג"כ שקולים הם דאי אפשר לומר שזה שמקדים חשוב יותר דהא אי אפשר להזכיר שניהם בפעם אחד. ומה שכתוב בטור א"ח סי' רי"א שכל הקודם בפסוק שמזכיר בו שבחו של א"י שהוא ארץ חטה וגו' הוא קודם לברכה נמצא דחטה קודם מלשעורה משום שהוא ראשון לארץ ושעורה שני לארץ אע"פ שפסוק זה לא נאמר בתורה רק פעם אחת ואי אפשר להקדים שניהם התם לא מפיק חשיבתו מפני קדימתו רק מפני שהוא סמוך לארץ ואם האחרים נמי הם חשובים כחטה היו ג"כ סמוכים לארץ הואיל ואפשר בהכי למכתב ארץ בכל חד ארץ חטה ארץ שעורה וגו' ואע"ג דכתב הטור חטה קודמת לזית ששניהם ראשונים לארצו' ויש לחטה יתרון שקודמת בפסוק שחטה הוא ראשון לארץ קמא וזית ראשון לארץ בתרא וע"כ ש"מ דאע"ג דשניהם סמוכים לארץ אפ"ה חטה עדיף משום דסמיך לארץ קמא אע"ג דאי אפשר להיות כולם סמוכים לארץ קמד התם באמת לאו מטעם זה לבד נגעו בה אלא שחטה עדיף בברכתו מזית. וכן בשעורה ודבש שתמרים שני לארץ בתרא ושעורה שני לארץ קמא נמי לאו מטעם זה לבד נגעו בה רק שעורים חשיב נמי בברכתו וכך כתב הלבוש ותדע דהא כ' הטור בשם בה"ג דאם כוסס חטה או שעורה שברכתה בפה"א אינה קודמת לזית או דבש שברכתו בפה"ע שבפה"ע חשוב מבפה"א אע"פ שחטה ראשון לארץ קמא וזית ראשון לארץ בתרא היה לנו להקדים חטה לזית אלמא דחשיבותיה לאו מפני קדימותו הוא רק מפני הברכה. אף הטור לסברת אביו הרא"ש ז"ל מסופק וכתב ואפשר דאיירי אף בכוסס חמה מ"מ להרא"ש איזה שירצה יקדים משום דס"ל שברכת בפה"ע ובפה"א שווין ואי נ"מ מידי במה שסמוך לארץ קמא א"כ אף אם הברכות שוין מ"מ הנה עילוי לחטה במה שהיא סמוכה לארץ קמא אלא ודאי לאו משום הקדימה הוא

ולפי"ז אתי נמי שפיר מה שנמצא בדרשות מהרי"ל הלכות לולב שהקשה מהר"ם מאינר למהרי"ל אמאי מברכין על לולב והא כל המוקד' בקרא מוקדם לברכה כמו בשבעה מינין שנשתבח בהן א"י א"כ ה"נ נברך על האתרוג דהוא מוקדם בקרא עכ"ל בקצרה וזה אינו דעל כרחך אי אפשר להקדים כולם ראשון בדיבור אחד ועל כרחך הוצרך לכתוב אחד קודם לחבירו והתם גבי ז' מינין חשיבותיה לאו מפני קדימותו הוא רק מפני שסמוכין כארץ הואיל והיה אפשר לכתוב ארץ בכל חד וגם מפני חשיבות הברכה

ומעתה נסתלק מעלי תלונות הגאונים הבאים על החתום ואולי ח"ו חלשי דעתיה דאחד מהם הבא באחרונה ואפשר כי מן הראוי להקדימו לחבירו ע"כ יקבלו האמת ממי שאמרו שאין בזה דין מוקדם ומאוחר ואין מוקדם ומאוחר בתורה ובזה תנוח דעתם מכל צרה. ומבושה וחפרה. ואני את נפשי הצלתי שלא ימלאו עלי עברה. ולא ידוני אותי לכף חובה. כי הראשון והאחרון כולם שוין לטובה

ומזה נשמע עוד דין אחר מה שראיתי יש מדקדקין בדקדוקי עניו"ת ומהפכין בחרר"ה עיסות המצות נוהגין לכסות העיסה שנוטלין ממנה חלה לראשונה כדי שלא יראו האחרים בושתם והא ליתא דאין זה דומה כלל למה שמכסין הפת בשעת הקידוש דהתם האמת הוא ביוש לפת מאחר שברכת הפת חשוב יותר מברכת היין ולכן מכסין הפת כרי שלא יראו בושתו משא"כ כאן בעיסות המצה הברכה אחת היא. ואי משום הקדימה א"א להקדים שניהם ולא יוכל לזרוק כל הברכות כולן בפעם א' ולכן נראה ודאי שאין להקפיד

והשתא אתי נמי שפיר מה שפרש"י בפ' תצוה וקושיא על הרמב"ם החזקוני כתב שם ז"ל חז"ק דא"כ לא יגיע לשם לדן ובספר שופטים כתיב ויקראו ללשם דן כו'. לפיכך יש מפרשים כסדר תולדותם בסדר לידת האמהות לאה בלהה זלפה רחל עכ"ל פירוש לפירושו לפיכך יש מפרשים ושוקלין דעתו של רש"י הכי בסדר תולדותם כו' ואין סתירה שהרי לעיל פרש"י בהדיא בסדר שנולדו ראובן שמעון לוי יהודה דן ונפתלי דלא כסדר החזקוני לדעת רש"י יש לומר דעל האפוד היו כתובין בסדר שפרש"י לעיל כסדר שנולדו ועל החושן היו כתובין כסדר שמפרש החזקוני לדעת רש"י ומה שכתב החזקוני כסדר תולדותם כסדר לידת האמהות כו' ר"ל שש בני לאה גבי אהדדי אע"פ שלא נולדו כסדר הזה רק יששכר וזבולן נולדו אחר בני בלהה וזלפה מ"מ מונה אותם עם אחיהם ד' בני לאה כדי שיהיו שש בני לאה גבי אהדדי ובזה יגיע לשם לדן: אין לפי זה צריך ליתן טעם למה היו כתובין על האפוד בסדר אחר מעל החשן: ומצאתי להרמב"ם בפי' המשנה פ' יום כפורים וכן בפרק תשיעי מהלכות כלי המקדש שמפרש שהיו כתובין על האפוד כזה הסדר שורה ראשונה על כתף ימין ושורה אחרונה על כתף שמאל כזה $ציור בספר$ והוי נמי כמו בחושן בסדר לידת האמהות אלא שסדרו בסירוגין פעם אחר פעם וסודר נפתלי קודם לדן כדי שיגיע לכל אבן כ"ה אותיות ובנימין לא כתב מלא והוסיף כנגדו ההא ביוסף ועל זה קשיא טובא דבפרק אלו נאמרין הקשה על תירץ זה דיהוסף ואינו קאי במסקנא ומסיק הגמרא דבכל התורה בנימן חסר וכאן מלא מדכתיב ואביו קרא לו בנימין והרמב"ם כתב נגד האמת בגמרא דתי' דיהוסף. אינו קאי ובנימין מלא והוא כתב בהיפוך וגם הכ"מ העיר בזה ואולי לא השגיח הרמב"ם בזה רק שיגיע לכל אבן כ"ה אותיות ולכן הוצרך לסדר נפתלי קודם לדן גם בשביל זה כתב בנימן חסר ואפשר שטעמו הוא כדי שיהא סדורן שוה על האפוד ועל החושן והנה אם כן ניצול הרמב"ם מן הדוב ופגע בארי וא"כ הא דכתב מהר"י מינץ בסדר הגט שלו בנימן חסר ומביא ראיה מדהיה חסר על האפוד לסדר הרמב"ם וזה אינו מוכרח כמו שכתבתי ועיין בכ"מ בפרק תשיעי מהלכות כלי המקדש ואין כאן מקומו להאריך. ומהרמ"ז כתב דיש בזה מחלוקת דעת האומרים שכותבים מלא מדהיה כתוב מלא על החשן כדאיתא בפרק ואלו נאמרין עכ"ל והיינו נמי דלא כהרמב"ם ובמקומו הארכתי בס"ד וא"כ קשיא על מהר"י מינץ ז"ל שמביא ראיה מן הרמב"ם וע"כ נראה דאין לזוז מפרש"י ובזה הכל נכון שיהא מסכים הגמרא דפרק ואלו נאמרין גם יגיע לכל אבן כ"ה אותיות גם יגיע לשם לדן גם יהיה בנימין על החושן ועל האפוד מלא. אך מה דקשיא למה היו כתובין על האפוד בסידור אחר מעל החשן אין זה קשיא דכמו כן אין סידורן שוה בתורה ונ"ל שהוא מטעם שכתבתי דאלו היו כתובין על האפוד ועל החשן בשוה הייתי אומר שזה שמקדים חשוב יותר ולכן מקדים פעם אלו ופעם אלו לומר ששקולין הם ועיין בב"ר סוף פ' א' ומעתה תנוח דעתי שהנחתי דעת הגדולים ואיש על מקומו יבא בשלום: