נחלת שבעה מהדורה קמא י

בעזר אל אלים. המתהלל בתקע שופר. אכתוב כללים על מי מוטל חיוב שכר סופר

א א שכר תנאים משלם החתן אם לא נכתב רק א' ואם נכתבו שנים כל א' משלם שלו. א"ע ס"ס נ"א

ב החתן משלם שכר הכתו' א"ע סי' ס"ה וטעמ' משום דהוו ב"ח דאשה והלו' משלם שכר סופר

ג הבעל משלם שכר כתיבת הגט א"ע סי' קנ"ד בסדר הגט סעיף י"ט ובאם יש לחוש לעיגון משלמת האש' א"ע סי' ק"ך וסדר גיטין ר"י מינץ וע' בב"י בא"ע סי' ק"ך

ד שט"ח הלוה משלם שכר סופר ואפי' שטר עיסק'. ח"מ סי' ל"ט

ה ואם המלוה אבד השטר ורוצ' שטר אחר המלוה חייב לשלם שכר סופר שם

ו ומלוה שאבד שט"ח לאחר שפרע הלוה. וצריך ליתן שובר המלוה חייב לשלם: ח"מ סי' נ"ד. וה"ה בשוב' על הכתובה בכה"ג

ז ואם לא היה שטר למלוה והלוה רוצה שובר הלוה משלם ש"ס שם

ח שטר מכר הלוקח נותן שכר סופר ואפי' מוכר שדהו מפני רעתו ח"מ סי' רל"ח

ט מי שכתבו עליו סרבנות המסרב נותן שכר סופר ח"מ סי' י"א

י שטרי בירורין על הוצאות שניהם ח"מ סי' י"ג

יא שטר כתיבות הטענות על הוצאות שניהם שם וסי' י"ד

יב לוה שבא לב"ד בשט"ח שבידו לכפות למלוה להלוותו אע"פ שמדעת המלוה נכתב יכול לחזור בו וכ' בלבוש ובסמ"ע שהמלוה צריך לשלם ש"ס מדיני דגרמי ח"מ סי' ל"ט

יג הבעל משלם שכר סופר משובר על הכתובה א"ע סי' ק"י

יד המקבל מתנה נותן ש"ס ח"מ סי' ס"א וע' בכל זה בפ' גט פשוט וברש"י ונ"י שם

ומעתה נלמוד סתום מן המפורש שהמחויב בדבר הוא כמו הלוה וצריך לשלם ש"ס כגון שפרי חליצות שהחתן מחוייב להשתדל וליתן שטר חליצה וע"כ הוא נותן ש"ס. והשטר חצי זכר מחוייב החותן ליתן להחתן וע"כ החותן הוא הלוה וצריך לשלם ש"ס ואע"פ שמקבל מתנה הוא והמקבל מתנה נותן ש"ס מ"מ מאחר שהחתן מתנה כן בשעת הפסיקה נמצא דהוה חוב והחותן הוא הלוה שנשתעבד בזה להחתן וע"כ הוא חייב בש"ס ואע"ג דכ' מהר"ם פדואה סי' נ"א דשטח"ז הוי כמו מתנה או חוב וא"כ אי הוי כמו מתנה הרי החתן מקבל מתנה והי' החיוב על החתן מ"מ מאחר שמשעב' עצמו בשעת הפסיקה הוי כמו חוב והלוה שהוא החותן נותן ש"ס ונ"ל דגם מהר"ם פדואה מודה בזה ולא כתב דהוי כמו מתנה רק לאפוקי דלא הוי כמו ירושה ונ"מ דאי הוי כירושה הוי בע"ח וכתובה קודמין למתנה זו וכ"פ רמ"א בח"מ סי' רפ"א דהוי כירושה ומהר"י כ"ץ מקראקא סי' ס"ב פסק נמי דהוי כירושה אבל לענין ש"ס נ"ל דכ"ע מודים כמו שכתבתי ובמהר"י קולון סי' י"ג משמע להדיא דה"ל דין חוב ואע"ג דשכר שובר על הכתובה הבעל משלם היינו מפני שחייב לה כתובה כמנהג המדינה דכל הנושא ע"ד המנהג הוא נושא כדאי' בא"ע סי' ס"ז והיא מוותרת נגדו החצי' וא"כ הוי הוא מקבל מתנה וע"כ החיוב עליו לשלם ש"ס וא"ל דנאמר ג"כ מאחר שהתנה כן מתחלה שלא יתן יותר מן החצי' א"כ אינו מקבל מתנה רק אינו חייב לה יותר מחצי הכתובה מחמת התנאי שביניהם רק שצריך לכתוב הכתובה במילואה כדי שיהיו כל הכתובות שוות וא"כ להוי כמו מלוה שאבד שט"ח והלוה מבקש שובר שהמלוה צריך לשלם ש"ס וה"נ כן דהאשה הוי כמו המלוה ודוק זה אינו דאף שהיה כך תנאי ביניהם מ"מ הוי הבעל כמו מקבל מתנה משום דנהי דאם לא היתה האשה מתרצית לוותר חצי הכתובה לא היה נושא אותה מ"מ מאן יימר שכל הנשים יוותרו מכתובת' וע"כ צריך לכתוב הכתובה במלואה כמנהג המדינה רק שהאשה הזאת מוותרת נגדו וע"כ הוא בודאי כמו מקבל מתנה וצריך לשלם שכר הסופר משא"כ הכא בשטר ח"ז דלא שייך זה הפעם ואדרבה הוי כמו חוב משום דמתנה כן בשעת הקנס וע"ל ססי' כ"א ובדין מסירות מודעא סי' מ"ג גם כל עיקר נתקן שטר ח"ז משום איבה ומשום חינא בעיני בעלה ולכן הוה כתוב ואע"פ שהחתן חייב לשלם שכר התנאים ופירש נ"י הפעם בפ' ג"פ מפני שהוא קונה וגם מרויח בקבלת נדוניי' האשה עכ"ל אע"ג שהוא כחוב שהרי מתנה כמה יהיה פסיקת הנדן שאני התם דאין זה עיקר הטעם מפני שמרויח בקבלת הנדן שהרי אף אם אינה מכנסת לו כלום חייב החתן לשלם שכר התנאים מטעם הא' שכתב הנ"י מפני שהוא קונה אותה ובשכר כתיבת כתובה חייב מפני שהוא חייב בכתובת' אע"פ שהכניס' ערטלאי אבל שכר שח"ז חייב החותן מפני שהוא עליו כחוב נ"ל

ומעתה באלו הכללים יש לך ד"י והותר

בעזר הנותן שבתות ומועדים. אכתוב כללים הנונעים לידיעת העדים

ב א צריכין העדים להיזהר שלא ירחיקו חתימתן מן הכתב רוחב ב' שיטין ואם הרחיקו ב' שיטין אפי' כתבו שריר וקים ואפי' טייטוהו בדיו פסול שלא יאמרו חתמו על הטיוטא ולא על עיקר השטר כזה $ציור בספר$ הכל שריר וקים: ורוחב שני שיטין אלו צריכין להיות כפי כתב העדים שהוא גסה ולא כתב ידי הסופר שכל הרוצה לזייף אינו הולך אצל הסופר וב' שיטין אלו רוצה לומר ב' שיטין וג' אוירים כל זה ח"מ סי' מ"ה וכתב בסמ"ע שם הטעם שאם הרחיקו ב' שיטין פסול מפני שיכול לחתוך כל השטר ולכתוב שטר חדש בזיוף בשני השורות משא"כ באין רוחב שני שורות דליכא למיחש שמא יחתוך ויכתוב בזיוף וגם ליכא למיחש שיוסיף באותו שטר עצמו ויכתוב לבסוף שריר וקים ואז למדין משטה אחרונה דא"כ היו צריכין אח"כ לחזור ולכתוב שריר וקים ואז אינו כשר אא"כ נשאר אויר שורה בין השטר לעדים כמו שאכתוב בדין ידיעת הסופר סעיף ט' וכתב הרשב"א בס' תולדות אדם סי' נ"ו וז"ל והנה כותבו כדי להתלמד במקום אחר והוא שטר שהרחיקו עדיו מן הכתב ב' שיטין פסול ולא מצד שיש בו עכשיו בגופו פסול אלא שאנו פוסלין אותו מצד שראוי להזדייף מצד הרחקת עדים והלכך אם קדם בעל השטר עד שלא הוחזק בב"ד ומלאו בחזר' דברים או בקרובים הרי זה זריז ונשכר וכ"כ הראב"ד ז"ל עכ"ל ומשמע מדבריו אפי' לא חזר וכתב אח"כ שריר וקים כשר דמ"מ תו ליכא למיחש שמא זייף ועיין בש"ע ח"מ סי' מ"ה סעיף ט"ו

ב ואם השטר מסיים באמצע שיטה והניחו אותה שיטה ועוד אחרת והתחילו לחתום בשיטה שלישית פסול כזה $ציור בספר$ מפני שיכול לכתוב בחצי שיטה זו מה שירצה ויחזור מענינו של שטר בשטה אחרונה כ"כ בטור ח"מ סי' מ"ה וקשיא לי הרי צריך לכתוב עוד פעם שריר וקים וא"כ נוכל להרגיש הזיוף מאחר שאין ביניהם רוחב שיטה וצ"ל דשטה אחרונה דקאמר היינו בשטה אחרונה של שריר וקיים הראשון ור"ל הכל באותה שורה ויהיה נשאר רוחב שטה ודוק אבל צ"ע וכל זה לפי מה שפרשתי בדברים אלו בסימן הסמוך סעיף ט' אבל אם אניח הדברים כמשמעו אין זה קשיא דנשאר שורה אויר אבל קשיא מה שהקשתי בסמוך בסי' ג' סעיף ט' ודוק והיה נראה לי דאם טייטוהו חצי השירה האחרונה בדיו והניחו אח"כ רוחב שורה כשר כזה (הכל שריר וקיים נאם פב"ב עד ונאם פב"פ עד): דליכא למימר אטיוטא חתמו דהא אין עדים חתומים תחת הטיוטא וגם לחתוך השטר ולכתוב לפני העדים שטר אחר נמי אי אפשר דלא נשאר רק שורה אויר חלק לפני חתימות העדים ואי אפשר לזייף שם. וגם אין לחוש שמא יוסיף על שטר זה ויכתוב ש"ו באותו רוחב שורה דא"כ יהיה ב' פעמים ש"ו צריך רוחב שורה מן ש"ו השני ועוד דיהא נפסל מחמת הטיוטא דהוי מחק בשטה הסמוכה לאחרונה ודוק אכן לפי פי' הב"ח שאכתוב בסמוך סעיף ג' גם זה אסור דשמא היה כתוב בו חובתו ולחובתו למדין משטה אחרונה

ג וכן אם השטר מסיים בסוף שטה והרחיקו העדים שטה שלימה והתחילו העדים באמצע שטה שנייה פסול אם יחתמו זה אחר זה באותה חצי שטה כזה (הכל שריר וקים נאם פב"פ עד. נאם פב"ב עד) שיוכל לכתוב בחצי השטה החלק שלפני חתימתן פלוני לוה מפלוני מנה ויהא שטר הבא הוא ועדיו בשטה אחת ויחתום כל העליון שם סימן מ"ה