נחלת שבעה מהדורה קמא פח

ואם כן בנדון זה נמי התקנות בענייני הממרנות שמוסר אחד ממרני על חבירו בלי כתיב' ומסיר' נמי אליבא דהלכת' ודינא הוא מטעם שכתבתי שהמוציאו והמביאו הוא עצמו נשתעבד הלו' אליו ואין צריך לכתוב שיגב' בלא הרשא' ובלא כתיב' ומסיר' ודאתא מחמתי' וכו' מאחר שלא נזכר שם המלו' נשתעבד לזה ומטעם זה צריך להיות ילוד באותו פעם ועיין מדיני ממרנו' בסמ"ע סי' מ"ח וסי' ס"ב ובב"ח סי' ס"ט ובלבוש סי' מ"ח

י ומ"מ נרא' ליישב מה שאנו כותבין כתיב' ומסור' אע"פ שאינו אפשר שהוא מטעם כדי שלא יוכל הלו' לטעון פרעתי למלו' והחזיר לי השטר וממני נפל ומצאתיו אבל בממרנות לא שייך חשש זה שיאמר פרעתי למלו' ונפל ממני ומצאתיו כי לא הוזכר שם המלו' בממרן ויכול המוציאו לומר אני המלו' הראשון גם מטעם זה צריך המוציאו שיהי' ילוד באותו פעם כדי שיוכל לומר שהיא המלו' הראשון וק"ל

וענייני התקנות הואיל ואתא לידן נימא ביה מלתא כי ראיתי העם נפוצים אל ההורי"ם וזה אומר בכה וזה בכה ואין דבריהם עול' בקנ' א' וא"כ אנו על מי נסמוך ואל מי מקדושי' נפנ' ועל איזה צדיק נניח את ראשינו ע"כ כל מה דאפשר לי לקרב אותן שלא לעשותן חולקים זה על זה מצדי לא יבצר כפי הנרא' לענ"ד רק אבאר תחל' פסק דין אשר בא לפני ומתוכו יתברר גם דינים אלו בס"ד

ז הקהל בבאמבערג שכרו מן הנכרי בית לבית הכנסת זה איזו שנים ושלש חלוקות בדבר גביות השכירות דהיינו שמנה רייכש טאליר נגבה א' פץ על הגלגולת וא' פץ על כל מאה. ושמנה ר"ט השניים נגבים חצי לפי הערך וחצי לגלגולת. ועוד ד' ר"ט נגבים הכל על הערך והממון. והסיבה לשלש חלוקות אלו כי מתחל' נתנו שמנה ר"ט שכירות הבית ואחר כך העלו אותם עוד בדמים עד הכפל עוד שמנה ר"ט והנהיגו לגבות בדרך אחר מן הראשונות ואחר כך העלו אותם עור בדמים ד' ר"ע וגבו אותן על הערך כמ"ש עוד בסמוך וטען הר"ר דוד וצירופו שכבר צעק זה ד' שנים שיהא נגבה חצי על הערך והממון וחצי לפי הגלגולת כאשר נגבית כל מילי דמצוה שכר הש"ץ ואתרוג וכדומה לזה ורבי נתן טען דאין מדקדקין בענייני מסים אף שהוא מנהג גרוע מאחר שנגבה כך זה יותר משלש פעמים ואמר דכך הוא סיבה סדר הגבייה דמתחלה לא נתנו רק שמנה ר"ט למס הב"ה ואותן ח' ר"ט גבו מקופה של צדקה שנותנים ממנו לעניים הנגבה אופץ על כל מאה ואופץ על הגלגולת ואחר כך העלו אותן בדמים והוסיפו עליהן עוד שמנ' ר"ט עשו ביניהם שיהא נגבה חצי לפי הערך וחצי לפי הגלגולת. ואחר כך העלו אותן עוד בדמים והוסיפו עליהם עוד ארבע ר"ט ולא רצו בינוני העיר לתת שכירות גדול כזה מב"ה כל שנה עשרים ר"ט ומהר"ר אלחנן ע"ה אבי כהר"ד עמד לכבוד ה' ואמר שלא ישחיתו נחלת ה' מקדשינו מעט בשביל ד' ר"ט אך אם לא ירצו הבינונים מ"מ יתנו אותן ד' ר"ט העשירים והוא יהיה ידו עמהם וישא אתם במס ה"ד ר"ט ועכשיו קם בנו כהרר"ד הנ"ל ואמר שאינו רוצה ליתן יותר ממה שהוא מחוייב מן הדין ושני הצדדים התעצמו לדין דוקא ואינם רוצים בפשרה. והנה אגלה דעתי הקלושה כפי מיעוט שכלי כי לדון דין תורה ד"ת לי"י: תחלה אביא דברי מהר"ל פוסק בפסק של"ו שחיבר הנקרא דמיון אריה ומשם יתבאר שאילתינו. שהקשה המרדכי אהדדי הביאו בת"ה סימן שמ"ב וז"ל אודת המם כך הוא שכל מה שאדם מרויח בו בין בשלו בין בשל אחרים חייב לתת ממני מס ואך אם עד עכשיו נהגו מאליהן שלא ליקח המס ממה שיש ביד בני אדם משל אחרים יכולין מקצתן עתה למחות ולומר עד כה סבלנו מכאן ואילך לא נסבול יזה הביא הת"ה להלכ' פסוקה בסי' שמ"ב. ויש לדקדק שם הלא כתב המרדכי ג"כ בשם מהר"א כ"ץ ומוכח שם שמסכים עמו הת"ה להלכ' שעל ענין המס המנהג מבטל הלכה ודין התלמוד אע"פ שמצאו לו סמך מן המקרא וכתב דלאו דוקא מנהג חכמים כו' וא"כ קשיא דידיה אדידיה איך יוכלו לומר עד כה סבלנו מכאן ואילך לא נסבול מאחר שנהגו כך והמנהג עיקר שמבטל הלכה ודין חכמי התלמוד גם מהרא"י איך הביא לראי' תרי פסקים דסתרי אהדדי לפסק א' שלו ומוכרח בודאי ליישב הדבר שלא תקשה מידי שמה שכתב המרדכי בשם מהר"א כ"ץ שהמנהג מבטל הלכה הוא דוקא מנהג קבוע שקבעו אותו לדורות ונמנו על כך שיהי' מנהג קבוע למר כדאית ליה לר"ת וא"ז שיהא נקבע מפי חכמים וותיקין דוקא כמו שהביא ר"ת ממתניתין דב"ב ומריש פרק הפועלי' ולמהרא"י שכתב דההוא דר"ת וא"ז קאי על חילוק חצירות ובתים ובנין שלהם וכו' וכל כה"ג כו' שצריך שיהא המנהג שיש לו עיקר ע"פ חכמים וראיה מן התורה משא"כ בענייני מסים וכיוצא בו דמנהג בעלמא מבטל בהן דין תורה צריך דוקא שיהא אותו מנהג קבוע שנמנו על כך רוב טובי העיר הנוהגים תמיד להסכים בתקנתם שיהא נכתב בין שאר הנהוגים ותקנות לקבוע אותו לדורות או לשעה ולא שנהגו כך מאליהן כמ"ש הרא"ש ז"ל כלל נ"ח סעיף ט' (צ"ל כלל מ"ה כי' ט') וז"ל ואין לעשות מזה מנהג קבוע שיעבור הדין אמת מדברי תורה לקיים המנהג אם לא שיאמרו רוב טובי העיר נמלכנו והסכמנו מנהג זה עכ"ל ולעיל בסימן זה כתב ג"כ שאם באו חכמים לתקן תקנה לדורות שעכ"פ הסברא נותנת שיכתבוהו בלשון מובן למען ירוץ הקורא בו והנדון שהבאתי בשם המרדכי שכתב שם ואם עד עכשיו נהגו כך מאליהן כו' יכולין עתה למחות ולומר עד כה סבלנו מכאן ואילך לא נסבול משמע דוקא שנהגו כך מאליהן אבל לא שהיה מנהג קבוע לדורות או לשעה לא היו יכולין לומר ע"כ סבלנו וכו' ובזה ל"ק מידי וכן הוא משמעות של מהרא"י עצמו שם וז"ל אמנם נראה דצריכין לידע דמנהג קבוע ופשוט כו' והרבה פעמים עושים להם מהקנה לפי הצורך ואין בדעתם לקבוע מנהג כלל ע"כ וכ"כ המרדכי עצמי בפ"ק דב"ב בהדיא וז"ל ואם מטעם מנהג באנו לחייבו כדאמרינן בירושלמי כו' מנהג זה אינו כל כך קבוע וידוע עכ"ל שוב כתב עוד ואם באולי יבא בעל דין לחלוק ולומר שמה שכתב המרדכי שיכולין לומר עד כה סבלנו הוא דוקא עד שלא כלו ג' שנים אבל אחר ג' שנים הוי חזקה וכמ"ש מהרא"י שם ג"כ דתלתא זימנא הוי חזקה אצל מנהג (הביאו רמ"א בח"מ סי' קס"ג) אומר אני חדא ועוד הדא דהא מהרא"י עצמו כיון בלשונו לומר דתלתא זימנא הוי חזקה דוקא כשקבעוהו ובודאי פירושו דוקא שנמנו לקבוע ולכתוב כנהוג שם. ומסיים גם כן שה והרבה פעמים ציבור עושין להם מסקנה אפילו על כמה שנים יותר מג' שנים ואין בדעתם לקבוע כלל כי אם לפי הצורך ומשמע ג"כ בשלא קבעוהו ונהגו כך מאליהן אפי' כמה שנים דלא הוי חזרה ואין לילך אחריו ויוכלו לומר עד עתה סבלנו כו' ועוד דאף אם נאמר דתלתא זימנא הוי חזקה הן בדקבעוהו או לא קבעוהו הלא משנה שלימה היא בפרק חזקת ומוסכמת מכל הפוסקים כדאיתא בטור ח"מ הימן קמ"ו דכל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה עכ"ל מהר"ל פסק באריכות הצריך לעניינינו מתוך תשובתו הנקרא דמיון אריה ומתוכה יבואר שאילתינו שאין בזה מנהג וחזקה כלל אך אם נהגו כך מאליהן יותר מג' פעמים כאשר אבאר עוד כל הצורך בס"ד. ונ"ל עוד ראיה ברורה לדברי המחבר הנ"ל דפשיטא דבנדון זה אינו חזקה כלל אך אם נהגו כך כמה שנים כמ"ש הריב"ש סימן תע"ז הביאו רמ"א בתשובה סי' ע"ג דאין הקהל מתנים על הגזילות דאטו אם גזלו את היחיד פעם א' יחזרו ויגזלו אותו שנית. וכתב רמ"א בח"מ סי' ז' וז"ל לפיכך עסקי המס אין דנין בדייני אותה העיר מפני שיש להם ולקרוביהם חלק בו וכ"כ בסימן ל"ז בני העיר שנגנב להם ס"ת אין דנין בדייני אותה העיר לפי שאי אפשר לסלק ממנה ש"מ שאין דנין בדייני אותה העיר אם לא במקום שהוא מנהג קבוע וידוע דהוי כקבלו עלייהו קרוב או פסול ולאו כל כמיניה לומר שהוא כאן מנהג קבוע אא"כ ידוע בודאי שהוא מנהג קדם כמו שמשמע מתשובת מהר"מ פדואה שנדפסת בתשובת רמ"א סי' נ"א ובתשובת רמ"א סי' ע"ג אבל לא אם נהגו כך מאליהו דאטו משום דברים נינהו גזלנים נינהו ואטו משום דגזלו היחיד פעם אחד הותרה להם הרצועה לגזלו שנית. וגדול א' השיב