נחלת שבעה מהדורה קמא פז

אלקא די אנא פלח ליה בתדירא הוא חכימי דחכימין טוביינא. כען סייעני ער גמירא לכתוב אשרתא דדיינא. תורתו התמימה עינים מאירה בדיני כתיבה ומסירה. אותיות אינן נקנין באמירה אלא בכתיבה ומסירה

ונ"ל שכך נוסחו

כז זכרון עדות שהיתה בפנינו עדים ח"מ בכך וכך בשבת וכו' איך שבא לפנינו וכו' איך שמכרתי לר' פב"פ שט"ח זה שעל ר' פב"פ במכירה גמורה פסוקה וחלוטה ומעתה סלקתי את עצמי ויורשי אחרי וב"כ מן שטר זה שעל פלוני הנ"ל והוא מעתה לחלוטין לכמר פב"פ וליורשיו אחריו איהו וכל שיעבודא דאית ביה ושום אינש לא ימחא בידיה וכך אמר ר' פב"פ בפנינו עדים ח"מ הנני מקבל עלי בח"ח ובשד"א בפ"מ ע"ד רבים שאין לו התרה והפרה ובפרט ע"ד ר"פ הקונה שט"ח זה שלא אתן שום פטורים ומחילה לא אני ולא יורשי אחרי להחייב וליורשיו כדי להפקיע שום דבר מזה השטר חוב וכל הנ"ל נעשה דלא כאסמכתא ודלא כט"ד וקנינא וכו'

א ועיין בטור ח"מ וש"ע ריש סימן ס"ו וכתב הסמ"ע שם דיכול לכתוב כך טל השט"ח בעצמו וע"פ כתבתי נוסח זה משא"כ אם כותב בשטר בפני עצמו וצריך לפרש איך שמכרתי לרבי פב"פ שט"ח זה שעל פב"פ ופב"פ מסך פלוני. ועדיו פב"פ ופב"פ משא"כ אם כותב על השטר עצמו א"צ לזה האריכות. וה"ה נמי שיכול לכתוב בדרך הודאה מודה אני ח"מ וכו' וצריך שיכתוב אני פלו' מקנה לך איהו וכל שיעבוד' דאית ביה

ב כתב הטור ח"מ סי' ס"ו המוכר שט"ח לחבירו חזרו ומחל מחול ואפילו יורש מוחל ואפילו אם כתב בפי' דאין יוכל למחול אפ"ה יכול למחול ועיין בא"ע סימן ק"ה וקשיא לפי זה איך יהיו נזהרין למכור שט"ח דאם אפי' כתיב' ומסירה לא מהני שיוכל להפקיע מן הקונ' בערמ' ע"י מחיל'. ולכן כתבתי בנוסח זה שמקבל עליו בחרם חמור וכו' דאם כתב כך ודאי אין יכול למחול ועיין בי"ד סימן רכ"ח ובא"ע סימן ק"ח ובש"ע שם סעיף ט"ו

ג ונ"ל דיוכל לתקן עוד מה שמשעבד את עצמו בשט"ח נגד כל המביא שט"ח זה וא"כ הוי המביא בעל דברים דידיה עצמו כמ"ש רמ"א בהדיא בח"מ סימן ס"ו סעיף א' דאם כותב אני משעבד לך ולכל מי שמוציאו נקנה בחליפין או במסיר' בלא כתיב'. ועיין בש"ע ח"מ סימן ס"א סעיף ד' ובסעיף יוד ובש"ע ח"מ סימן נ' וא"כ אם כתב שמשעבד את עצמו נגד כל המוציאו חייב לשלם לכל מי שמוציאו וא"כ המוציאו הוא עצמו הוי בעל דברים דידי'. ותדע שהרי צריך שיהא אותו שמביאו ילוד בשעה שהשתעבד עצמו דאין אדם מקנ' למי שלא בא לעולם כדאיתא בש"ע ח"מ סימן ס"א סעיף ד' וסעיף י' ואי לא קני רק מכח מכיר' שמכר לו זכותו בשטר זה ובכתיב' ובמסיר' מאי נ"מ אם היה ילוד באותו פעם שנכתב השטר או לא מ"מ השתא מוכר לו כל זכותו בכתיב' ומסיר' אלא ודאי דהמוציאו והמביאו הוא עצמו הוא בעל דברים דידי' שהחייב משעבד נגדו. וע"כ לא יוכל למחול כי אין בזה דין דהמוכר שט"ח לחבירו דהמוכר משועבד לזה המביאו והוי הוא המלו' שלו ובלבד שיכתוב דאתא מחמתו או שלא מחמתו כדאי' בח"מ סי' נ' וכ"ש אם כתב בו ג"כ שיוכל לגבו' בלא הרשא' (אע"פ שאין צריך לזה ועיין בש"ע סי' ס"א סע"ד ובסמ"ע שם ס"ק ח

שוב מצאתי להר"ן בתשוב' סימן ס"ד שכתב דבשטרות שלנו שאנו רגילין לכתוב שיעבוד לוה למלי' ולבאי כחו שוב אינו יכול למחול אם מכרו

ולבן נראה לפי זה דכל המוסיף גורע דאין צריך כתיב' ומסיר' כלל דבלא"ה קנה המוציאו והמביאו ואין החייב רשאי למחול וראיתי בטופס שטר שבא לידי מעו"א בישראל ק"ק פראג שהיה כתוב בו כל הני לישנא ואעתיק נוסחתם בסמוך אך נ"ל למותר מה שכותבין שיכול לגבות אך בלא כתיב' ומסיר' דממ"נ אם מן הדין צריך כתיב' ומסיר' משום דמילי ננהו ואי אפשר לקנות בענין אחר א"כ איך מתנין שיקל בלא כתיב' ומסיר' ואי משום דכל תנאי שבממון קיים אך דמ"מ צריך כתיב' ומסיר' משום דבענין אחר אין הקנין חל עליו משום דמילי נינהו א"כ מאי אהני מה שכותבין שיועיל אף בלא כתיב' ומסירה ע"כ אך למותיר הוא רק מאחר שהקנ' השטר לכל המוציאו בין דאתי מחמתו או שלא מחמתו ואף בלא הרשא' ממילא הוי המוציאו הוא עצמו הבעל דבר וא"כ פשיטא דאין צריך לכתוב כתיב' ומסיר' גם מה שכותבין א בלא הרשאה הוא אך למותיר (ועיין בטור סימן ס"א) דאם כותבין דאתי מחמתו או שלא מחמתו די בהכי דאתי מחמתיה היינו בהרשאה ושלא מחמתיה היינו שלא בהרשא' ואפשר דאינו רק לתוספת ביאור וארגליה להו להסופרים דק"ק פראג לכתוב שניהם משום דבסימן נ' כתוב האי לישנא דאתא מחמתי' וכו', ובסימן ס"א כתוב בלא הרשא' וכו' והכל אחד והם כותבין שני הלשונות ועיין בסמ"ע סימן ס"א ס"ק ח'

ולכן נרא' בענין תקוני הממרנות שאין מזכירין שם המלוה כל עיקר רק כל המביא הממרן מוציא הממון בלא כתיב' ומסיר' כלל משום דהמביא הוא עצמו המלו'. ואע"פ שמזה אין כל כך ראי' דאין זה מדינא רק מתקנות המדינ' שנהגו בכל מלכות פולין לתיקון הסוחרים שמקיפין זה לזה ומשלמין חובותיהן בממרנו' אחד על חבירו ותקנו שמחמת טרדת היריד אין צריך לכתיב' ומסיר' לטרוח אחר סופר כל פעם ומה"ט תקנו הממרנות ולא שטרי חובות מפני תיקון הסוחרים המלוים ולוים ומקיפין זה לזה בירידים. וכעין זה כתב רש"ל בתשו' בענין עדות מפי כתבם וז"ל מ"מ נהגו העם כר"ת לשלוח העדות בכתב למקום אחר היכא שמכירין חתימתן והנראה בעיני דלא משום דינא הוא אלא משום תיקון העולם ותיקון הסופרים ההולכים למרחקים מביתם לשוקא לטרוף לחם חקם ולוים ופורעים ומקיפין ממקום למקום שלא יהא צריך כל פעם ליקח עדי' עמו ואולי אף הרמב"ם מוד' בזה עכ"ל וה"נ בענייני ממרנות הנ"ל וא"כ אין למדין ממנו לדינא. מ"מ אני אומר כל דתקנו חכמי וראשי מדינ' פולין יצ"ו כעין דינא תקנו וקרוב לדין ונ"ל לדקדק כן מלשון רש"ל עצמו ואולי אף הרמב"ם מוד' בזה ואי תימא דהעם נהגו כך מפני תיקון העולם מה לי אם יוד' בזה הרמב"ם או לא יוד' מאחר שצורך שעה הוא לתקן אפילו נגד הדין וכ"ש במקום שאין רווחא להאי ופסידא להאי רק בה א איכא רווחא לכ"ע ללו' ולמלוה אלא ש"מ שאפילו לצורך שעה מפני תיקון העולם אין רשות לחכמי הדור להסיע על קיצתן נגד דין תור' בדבר ממון ואין לו רמז מן התור' אם לא במגדר מלתא דאיסורא ומ"ש רש"ל ולא מדינא ר"ל דאין הדין כן בכל מקום להעיד מתוך כתב אבל בהא שהוא רצון המלו' והלו' אפשר שמדינא מותר והרמב"ם מוד'. ועוד דהא כתב מהרא"י דאפילו בענייני מסים יש לדקדק אם נוכל להשוותו לד"ת וא"כ כ"ש הוא דהא במסים העיקר תליא במנהג וסברא ואפילו הכי כתב דיש לדקדק להשוותן לד"ת וכ"ש בזה דיש להשוותו לד"ת וע"כ כתב שבאולי גם הרמב"ם מוד' בזה ש"מ שגם התקנ' הוא לפי הדין