נחלת שבעה מהדורה קמא פו

(ואם העדים החתומים על השטר מתו או הלכו למד"הי ובאו ב' עדים והעידו על חתימת עד א' וב' עדים אחרים מכירים חתימ' עד השני כותבין כך

) במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא ונפק שטרא דנא קדמנא דחתימו עליה תרי סהדי רבי פב"פ ור' פב"פ וליתינהו קדמנא דלסהידו אחתימות ידיהו ואתא ד' פב"פ ופב"פ ואסהיד אחתימת פב"פ דליתא קמן ור' פב"פ ופב"פ אסהידו אחתימ' ר' פב"פ דליתא קמן ומדאסהידו אחתימו' ידיהו אישרנוהי וקיימנוהי (או אישרנום וקיימנום) כדחזי

(ואם הדיינים עצמם מכירים ידי העדים נ"ל שכותבין כך

) במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא ונפק שטרא דנא קדמנא דחתימו עליה פב"פ ופב"פ וליתינהו קדמנא דלסהידו אחתימות ידיהו ונחנו בי דינא דחתימו לתחות ברירה לן דרא היא חתימו' ידייהו בכן אישרנום וקיימנום (או אישרנוהי וקיימנוהי) כדחזי

מיהו נ"ל אף שנדחק רמ"א ליישב מנהגינו שכתב מהרא"י שמנהג פשוט הוא שרב התופס ישיבה מקיים ביחידי מ"מ נראה דה"מ אם תכף בשעה שהחייב חותם עצמו בשטר או העדים תכף ומיד מקיים אותו הרב משא"כ אם לאחר זמן אין מי שמכיר חתימו' העדים או חתימות החייב רק הרב מקיימו ע"פ עצמו אז אין לו לקיים ביחידי שהרי מוציאין כל הממון אפומיה דחד וכתב הסמ"ע אף שמנהגינו לקיים הרב יחידי מכל מקום הבו דלא לוסיף עליה כמו שנוהגין עתה שמקיימין השטרות הסופרים והחזנים וכתב הב"ח וה"ה למנהגי' אין הרב רשאי ביחידי לקיים השטר בלילה עכ"ל אין ר"ל שביחידי אין לקיים השטר בלילה אבל בג' רשאי לקיים בלילה זה אינו רק אפילו בג' אסור ומ"ש הרב ביחידי ר"ל ג' הדיוטו' והרב ביחידי שוין שאין מקיימין בלילה וכ' הסמ"ע דאין מקיימין שטרות בלילה אע"פ שיש היתר לדון בלילה וע"ש

(ואם אין מי שמכיר חתימות העדים רק כ"י יוצא ממקום אחר נ"ל שכותבין בסתם

) במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא ונתקיים שטר זה בפנינו ומדאתברר לנא דרא הוא חתימ' ידייהו אישרנוהי וקיימנוהי כדחזי

כמו שכתב הטור בשם הרמב"ם ואע"פ שכתב שלכתחלה יש לכתוב הדרך שנתקיים וכתב בסמ"ע הטעם שאע"פ שלא חיישינן לב"ד טועין מ"מ שמא ע"י זה יוודע ללוה שלא נתקיים כראוי והיינו שיברר שעדי הקיום פסולין או משום צד אחר וכו' מיהו נ"ל שאני הכא דליכא למיחש שמא יברר שעדי הקיום פסולין שהרי לב"ד טועין לא חיישינן וא"כ הב"ד לא היו מקיימין שטר זה ע"י כתב ידם היוצא ממקום אחר אא"כ משני שטרות ומשני שדות וכו' או משטר שקרא עליו ערעור וכו' וא"כ בודאי העדים הם כשרים וליכא למימ' לזה שחשש הסמ"ע ועל כן נ"ל אם מקיים בדרך זה ויכתוב הדרך שנתקיים יאריך הסיפור ולכן מותר אפילו לכתחלה לקיים בסת' ומה שכתב ונהגו לכתוב הדרך שנתקיים בו היינו אם מקיים באחד מן הדרכים אחרי'

(ואם הב"ד מקיים חתימתן תיכף בשעה שחתמו יכתוב כך

) באנפנא חתמו הני תרי סהדי רפכ"פ ופב"פ הנ"ל ומדידענו דדא היא חתימ' ידייהו אישרנוהי וקיימנוהי

כדחזי

(ואם הרב עצמו מקיים אותם יכתוב כך

) באנפאי חתמו הנהו תרי סהדי ר' פב"פ ור' פב"פ הנ"ל ומדידענא דרא היא חתימות ידייהו (ואם הוא עד א' ידוהי) אישרתים וקיימתים כדחזי

כתב בש"ע סעיף כ"ה בסימן מ"ו אם באו עדים והעידו שבשעה שנתקיים בפניהם לא היו במעמד א' אלא כל א' קיבל עדות בפני עצמו פסול ויש מי שמכשיר וכתב ב"י הביאו בסמ"ע דלדעתי צריך לכתוב בקיום כך. במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא כד א) הנפק שטרא דנא קדמנא ומדאתברר לנא דרא היא חתימ' ידייהו ב) אישרנוהי וקיימנוהי כדחזי

א כתב הסמ"ע דמש"ה נקרא הנפק משום דרגילין לכתוב קדמנא נפק שטר זה

ב אישרניהי וקיימנוהי ויו בין נון להא ויוד בסיף הוא לשון דייני' רבים ועדי' רבים. וכן אישרנו' וקיימנו' הוא לשון דיינים רבים ועדי' רבים. אישרתיו וקיימתיו דיין א' המקיים חתימת עד א' אישרתים וקיימתי' דיין אחד המקיי' חתימו' עדי' רבים. אישרניהו וקיימינהו יוד בין נון להא ויו לבסוף הוא לשון דיינים רבי' המקיימי' חתימות עד אחד. ידייהו בשני יודין או ידיהו בחד יוד לשון אנשים רבים כמו ידיה' ידוהי על איש אחר יידים רבים כמו ידיו. ידוי הוא לשון יד אחת כמו חתימות ידו

כתוב בש"ע ח"מ סי' מ"ו באחד מחמשה דרכים מקיימין השטר האחד שהדייני' מכירי' כתב ידי העדי' השני שיבואו העדי' החתומי' בו ויאמר כל אחד זה כתב ידי וכו' וקשיא הני חמשה ארבע הויין דלמה צריך שיחתמו העדי' בפניה' יאמר כל אחד זה כתב ידי ואני עד בדבר ונראה דהאי דקאמר שיחתמו העדי' בפניה' לאו דוקא קאמר שיחתמו שני העדים בפניה' רק איירי כמ"ש לעיל אם אחד מעדי השטר ליתא קמן ואין מי שמכיר חתימתו רק הוא ואחר עמו אז אין רשאי להעיד על חתימות ידו משו' שלא יוציא ג' רביעי ממון אפימא דחד סהדא לכך צריך שיחתום שמו בפני הדיינין שיעיד הוא ואחר על חתימת חבירו

ומקיימין השטר אפילו שלא בפני בעל דין ואפילו עומד וצוו' מזויף וכו' כתב מהר"י כ"ץ בסימן י"ד שאע"פי שהביא הטו' דברי הרא"ש בתשוב' שאין מקיימין והב"י מקשה אהדדי יבתי' אחד מחלק בין יתומים לשאר ב"ח מ"מ הרי הב"י מביא דברי הר"י בן הרא"ש שאמר שחזר הרא"ש מתשובותיו כי הפסקים ר"ל האשר"י חיבר באחרונ'. ועוד מחלק בין צוואה לשאר שטרות דבצוואה אין מקיימין ומזה פסק בתשוב' הנ"ל דגובין מיתמא קטני' אע"פ שלא נתקבל העדות בחיי אבוהון רק עכשיו והוי כמו שלא בפניו והטור בסי' ק"ה כתב דאין מקבלין עדות בפני קטן מ"מ לא גרע מאלו היה גדול ומקיימין שלא בפניו עכ"ל: