נחלת שבעה מהדורה קמא פד

מקנה דשלב"ל בההיא הנאה דקא סמכה דעתה גמר ומקני להדדי הביאו רמ"א בח"מ סוף סימן ר"ט ומזה הביא ראיה לנדון שלו מאחר שהקנו זה לזה בפשרותיהם ודאי גמרי ומקנה להדדי ואע"פ שאין מועיל קנין עכ"ל וקשיא לי דא"כ לא מצינו שים פשרה בטעו' שתבטל הקנין ונאמר ידעי ומחלי. ועוד מה שהביא ראיה מהא דהנה' מיימון סוף, ספר קנין דכל שטר שכתוב בו שבועה הוי כאלו נשבע וצריך לקיים שבועתו וקשיא נמי הא בכל פשרה הוי קנין והוי כמי שנשבע והיה צריך לקיים שבועתו וא"כ מעולם לא מצינו פשרה בטעו' שתתבעל. ויוד נהי דאמרינן דאם כתב דהוי כאלו נשבע מ"מ כאן לא מצינו למימר הכי דנהי דנשבע ממש אם הוא בטעות אין כאן שבועה וכמ"ש לעיל בשם מהרי"ק והריב"ש אלא עכ"ל צ"ל דגם רמ"א ס"ל כמו שחלקת דמאח' שמתחלה ידע שהוא יורש ואע"פ כן נכנס לפשר ודאי ידע ומחל

ב ועוד נ"ל דלא אמרינן דהוי פשרה בטעות אלא היכא שהאידך ידע והאי שנתאנה לא ידע כנדון של מהרי"ק שורש קי"א שהאחין הטעו לאחד מן האחין ואמרו שאין העזבון הרבה וע"פ דבריה' עשה פשרה ואח"כ נודע שהעזבון היה הרבה מאד יותר מכפליים בזה הוי פשרה בטעות משא"כ אם האי לא ידע האי כמו האי ושניהם נכנסים בספק שמא ירוויח או יפסיד ואין שום אחד יודע מי יפסיד ומי ירויח כגון הא דהר ב"ש והת"ה הביאו רמ"א בח"מ סי' ר"ג זה לא מיקרי פשרה בטעות

ג וכעין זה תרצתי במ"א מהר"מ מינץ סימן ק"א בשם מהר"ד איזנשטאט בא' שהתקש' עם חבירו לדון באחד מג' קהלו' בזקשין בתנאי שיביא לו כתב גלחות וכו' ואח"כ כשהביא ראובן הכתב לא רצה שמעון ללכת עמו וטען שעב' זמנו גם לא קבל קנין על זה ופסק הרב דהוי מחוסר אמנה אבל אין צריך לשלם לראובן הזיקו אמנם דינו כדינא דגמרא דפרק ו כונס דפטו' מדיני אדם וחייב בדיני שמים ע"ש כי האריך וקשיא לי הא כתב הטו' ח"מ סימן ל"ט ע"ש הרמב"ן במלוה שנדר להלות ללוה ולוה ללוה שיכתוב שטר על שמו ואח"כ נתחרט המלוה ופסק הרמב"ן דמחוייב המלוה להלוות לו עד זמן שנשתעבד וכו' וכתב עליו הטו' ולא נהירא דלא משתעבד במה שאמ' לו ללות לו וצוה לכתוב שטר עכ"ל הטו' וקשיא על הטו' למה לא יהא לפחות מחוס' אמנה ואת"ל דלא הוי כאן מחוס' אמנה דבשלמא התם הביא שמעון לראובן לידי היזק מכיסו שהוצי' שמעון הוצאות ואח"כ חזר שמעון מדיבורו משא"כ כאן לא היה ללו' שום הוצאה ואדרבה המלוה קרוב להפסד שמא לא יפרע לו הלוה ולכן לא הוי מחוס' אמנה. וקשיא א"כ למה פסק עליו הלבוש והסכים עמו בסמ"ע שמחוייב המלוה להחזי' לו שכר הסופ מדיני דגרמי ואם כן מכ"ש התם דהיה חייב שמעון לראובן ההוצאות מדיני דגרמי וע"כ היה נראה דהלבוש והסמ"ע אינם סוברים כמהר"מ מינץ וגם התם מחוייב שמעון לראובן לשלם לו הזיקו מדינא דגרמי דכ"ש הוא כדאמרן וכך פסק רמ"א בש"ע ח"מ סימן י"ד בשם המרדכי

ד וכדי שלא לסתו' דברי הרב מהר"ר דוד איזנשטאט שהי' גדול בדורו אמינא דיש לחלק בין דבריו לדברי הטו' כדי שלא יסתרו דבריו בדברי הטו' דבשלמא הכא הלוה סמכא דעתיה על המלוה ואע"פ שאין המלוה מחוייב להלות לו שלא נשתעבד בדיבור בעלמא מ"מ מידה הטו' דלפחות מחוס' אמנה הוי אע"פ שלא היה היזק ללוה ושכ' הסופ' שהזיקו חייב לשלם לדעת הלבוש והסמ"ע מה שאין כן התם אע"פ שהיה היזק לראובן ע"י שמעון וא"כ מכ"ש שהו' מן הראוי שיהיה מחוס' אמנה מ"מ אינו מוכרח לשלם לו הזיקו שאין זה ודאי שראובן סמכא דעתיה עליה דשמעון וכמו כן היה יכול שמעון לבא לידי נזק כמו שבא עתה ראובן לידי נזק וע"כ לא פסק להדיא לשלם לו הזיקו רק הטיל עליו חיוב מדינא שמים ועיין בסמ"ע סי' ר"ט ס"ק ג' גבי האומ' מה שבבית זה מכור לך והשתא מתורץ גם כן דדברי מהר"ד איזנשטאט שבתשובת מהר"מ מינץ אינו סותר דברי המרדכי שהביא רמ"א בח"מ סי' י"ד מי שאמ' לחבירו שילכו לדון במקום אחד ואמ' לו לך ואני אבא אחריך והלך והשני לא הלך שצריך לשלם לו היינו דהכא הוי ממש גרמי שהרי ראה הא' שחבירו תופס בדרך וסמכא דעתיה שגם הוא יבא אחריו וע"כ כשלא יבא אחריו חייב מדינא דגרמי והכל נכון וק"ל

וכעין מה שכתב הב"ח כתב מהרי"ק שורש יוד וז"ל לא ידעתי מ"ד מחילה צריך קנין רק במחילה שע"י הדיינין וכמו שפי' ר"ל ומביאו במרדכי פרק ז"ב משום דדמיא קצת למחילה בטעות כיון דע"י הפצ' הדיינין ועצתם מוחל אבל מי שהוא מוחל מעצמו בהא כולי עלמא מודו דאין צריך קנין עכ"ל ולפי מ"ש הוא ז"ל לא קשיא כל כך משום שלא כתב רק דדמיא קצת למחילה בטעות

א ה וכל זה קבלנו וכו' הא דלא כתבתי קבול קנין משום דאם כתבו שטר אין צריך קנין על הפשרה אף מה שכתבתי ת"כ בחומר שד"א הייני מפני הקנס דלא להוי הקנס אסמכתא ועיין לעיל בדיני תנאים סימן ח' סעיף יוד ובסימן י"ט בדיני שוב' סעיף א' ואם לא כתבו שטר צריך קנין על הפשרה וכתב הב"ח בשם המרדכי פ"ק דסנהדרין וכן בתשובת מיי' סי' ט' והחפץ צריך לקנות כדי שלא יהא קנין דברים בעלמא פי' מה שחפץ בו התובע עכשיו שהוא סך המעות שתובע ממנו זה יקנה הנתבע בקנין וכו' והשיג על הסמ"ע שבסימן י"ב אכן בסימן רמ"א תיקן הסמ"ע מה שהשיג עליו הרב ב"ח בסי' י"ב וע"ש

ב פשרה שטוענין עליה שנעשה בטעות מחמת שהשט' מזויף עיין בתשו' רמ"א סי' ע"ד

ב אחד שנתפש' עם שכנגדו וטען אחר כך שהוכרח כי ירא ממסירה והיזק שגיזם לו ושעשה כן וטען שישלם לו הזיקותיו עיין בש"ת רמ"א סי' פ"ו

ד שנים שבררו להם בוררים ולשניהם מורשים ואח"כ נמצא בורר של תובע פסול למורשה של נתבע ותובע אומר שיקח לו מורשה אחר יד התובע על התחתונה וצריך לברר דיין אחר ואם נברר דיין של תובע תחלה ואח"כ רוצה הנתבע ליקח מורשה הפוסל דיינו של תובע לאו כל כמיניה תשובת רמ"א סי' ק"ד וקרוב לזה כתב מהר"מ מינץ סי' פ"ד דראובן שיש לו תביעה על שמעון ואותה התביעה שיש לו על שמעון יש לו על לוי ואמר לוי לראובן למה לך להעמידני לדין הלא אותו דין שיש לך על שמעון יש לך. עלי ואם יצא שמעון זכאי או חייב אני כמוהו ונתרצה ראובן ואח"כ ביר' שמעון דיין הקרוב ללוי ופסק דפסול הדיין לדין מאחר שהדין נוגע נמי ללוי. ועיין בש"ע ח"מ סי' נ"א סעי"ו

בעלי דינין בררו להן פשרנים ולא מכריע והפשרנים עצמ' בררו להם מכריע והטה את שניהם לאותה דיעה חייבים הבע"ד לעמוד על מה שיגזרו מהר"א ששון סי' ל"א

(העתק שטר מכר שלא באחריות או מתנה שנאבד) נ"ל שכך נוסחתו

כה במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא ואתא לקדמנא כמר פב"פ ואמר לן שטר מתנתא (או שטר מכר שלא באחריות או שטר חצי זכר) הוית לי על פב"פ מסך פלוני ופלוני ופלוני עדיו ואירכס מנאי ובעינא מבי דינא לכתוב לי שטרא אחריתא בחריקא דשטרא קמייתא דהוית לי ואירכס ואנחנו בי דינא דחתימו לתחותא שאילנא לסהדי מה ו ידעין מהאי שטרא בכן אסהידו קדמנא באורייתא דסהדותא סהדותא דקשוט בעונש אליו"ע ואיימני עליהון כדינא וכך אמרו דוכרין סהדותא דהות קדמנא ביום פ' בכך וכך לחד