נחלת שבעה מהדורה קמא עד

עובדא שהביאו מהר"י כ"ץ ורש"ל הבאתיו לקמן בסימן מ"ג בדיני מודעא שהוצרכה אידל לפשר עם הילל שיתן לה גט ותתני לו ע"ה זהובים הוי אונס גבי אידל מה שמנע ממנה הילל הטובה מליתן לה גט. אבל לא היה לו להילל מניע' הטובה אצל עצמו ר"ל דזה נהנה וזה לא חסר היא נהנית בנתינו' הגט והוא לא חסר כלום ממקום אחר שלא היה לו היזק מזה ממקום אחר ע"י נתינ' הגט ואעפ"י שטען שמשום הכי לקח ע"ה זהובים משום שבמקום אחר הפסיד כך ומחשב ההפסד כזה הסך לא מפיו אנו חיין ועוד דמני' הריוח אפילו גרמא לא הוי כמ"ש לעיל סימן ח' סעיף יוד ס"ק ד' אבל כאן יוכל החתן לומר אלו לא הבטחת ליתן לי שטר ח"ז הייתי יכול לקבל' במקום אחר ופשיטא דלא אמרינין דמניעת הטובה כזו יחשב אונס במקום מניע' הטובה אצל עצמו זה נהנה וזה חסר וק"ל ועוד שבשביל כך נתקן שטח"ז כדי שיהיה קופצים עליה אנשי כמ"ש לעיל בסי' זה סעיף ד' ס"ק ב' ועל כן אין חשש לזה ואין נ"מ מידי לענין מודעא אי הוי כמכר או מתנה דבכל ענין אינו יכול למסור מודעא. אם לא אם יהיה באופן שאחר החתונה רוצה לכוף לחמיו שיתן לו שטר ח"ז ע"י איזה כפייה ומתחלה בשעת השידוכין לא התנה עליו בודאי לענין זה יש לו דין מכר דאם מסר מודעא מהני וא"ת מנ"ל לחלק מסברא שמא אין ה"נ דמניע' הטובה הוי אונס בכל מקום היכא דלא נשבע אפילו היכא דהוי מניעת הטובה אצל עצמו זה אינו דא"כ לא שבקית חיי לכל חתן שפוסק לו חמיו נדוניא ולא יתן לו אח"כ כלום ע"י שימסור מודעא ויאמר הייתי מוכרח לפסוק לך דאל"כ לא לקחת את בתי ואיתא במשנה, פרק בתרא דכתובות הביאו בא"ע סי' נ"ב יכולה היא שתאמר אלו אני פסקתי אשב עד שתלבין ראשי עכשיו שאבא פסק עלי אני מה אוכל לעשות או כנוס או פטור וקשיא דאף אם היא פסקה ואמאי תשב עד שתלבין ראשה תמסור מודעא מקודם וא"ת דאין ה"נ דמועיל א"כ לפלוג וליתני בדידה בד"א שתשב וכו' בזמן שלא מסרה מודעא אבל אם מסרה מודעא יכנוס אלא פשיטא דזה אין סברו דמניע' הטובה יחשב אונס אם יש מניע' הטוב אצל עצמו וזה נהנה וזה חסר. ואין להקשות א"כ בעובדא דחזקת הבתים למה פסק רבא דהוי אונס שמא גם התם היה לה היזק במקום אחר כי אף אם האי גברא לא כתב לה כולי נכסי הוי משכחת גברי אחריני דכתב לה כולה נכסי וא"כ למה חשביה רבא לאונס והא היה מניע' הטובה לגבה עצמה יש לומר דאין ה"נ אי לאו המתנה ראשונה שנתן לבנו הוי המתנה שנייה קיימת כדאיתא בטור ח"מ סימן רמ"ב והביאו רמ"א בהגה שם וכתב משום דלא הוי אונס גמור והיינו אעפ"י שכוונתו להבריח מן האשה מ"מ היה בדעתו למתנה גמורה לבנו כמ"ש רמ"א בח"מ סימן צ"ט בשם הרבה פוסקים וע"כ אי לא נתכוין למתנה גמורה לבנו היה באמת המתנה שנייה קיימת ותו לא מידי

ה בראוי ומוחזק כתב רמ"א בא"ע סי' ק"ח הטעם מפני שחייב עצמו בדרך הודאה שחייב לה סך מה ולא יפטור אלא כשנותן להם כמו הזכרים ובדרך זה יכול להקנות אף מה שלא ברשותו הן ראוי או מוחזק עכ"ל ועיין בהגהות רמ"א בח"מ סימן רפ"א סעיף ז'

ו חוץ מספרים וקרקעות בת"ש ד"ק כתב דאפשר דנוהגין לכתוב כך משום דאין להעביר על נחלה אפילו מברא בישא לברא טבא. וקשיא א"כ גם במטלטלין שייך טעם זה ועוד דטעם זה לא שייך כלל רק אם אין מניח ירושה כלל משא"כ הכא לא הוי מעביר על נחלה אפילו היה להבת שוה להבן ואפילו ספרים וקרקעות וכן משמע מדברי מהר"מ מינץ שהבאתי בסעיף ד' ועוד דהרי אינו נותן בלשון ירושה רק בדרך חיוב והודאה וע"ל סוף סעיף ג' לכך נ"ל דנתפשט לכתוב כך מאחר שנמצא בתקנות ר"ג מ"ה בתשובה המתחלת ציץ המטה וז"ל וגם גזרנו שהיבם אינו יכול לעגן היבמה וכו' והנכסים שבאו לה מחמת בעלה קרקעו' וספריו נחלת אבותיו יסדרו ביניהם בלי תיסוב לבית אב אחר ואם הם מקנתו ולא אחוזתו יחלקו ביניהם עכ"ל הרי שלא נתקן רק מחמת עגמת נפש שלא יסוב אחוזתו למטה אחר ופירוש התקנה כך היא ועל כרחך מטעם עגמות נפש דדין זה דהסבת נחלה לא נצטוו רק לאותו הדור וע"כ נתפשט נמי מזה גם בשטר ח"ז לכתוב חוץ מספרים וקרקעו' שהוא דבר מסויים ביותר ואיכא עגמו' נפש טפי אם יאבדו מתוך משפחתו מלמשפחותיו לבית אבותיו משא"כ מטלטלי דניידי לא קפדי אנשי אף אם תיסוב לבית אב אחר כנ"ל פשוט טעם המנהג

ז שום פטורים ומחילה נראה דאם גם בעלה מרוצה במחילה דיכולין למחול ומחילתו מחילה אפילו בלא קנין אע"ג דנקוט שטרא בידיה ואע"ג שכתבתי לעיל בסימן י"ט בדין פטורים על השבעו' כתובה סעיף א' דבדנקיט שטרא בידיה צריך קנין מ"מ נ"ל דבזה כ"ע מודו דאף על גב דנקיט שטרא מ"מ עדיין לא זכה ולא הגיע לידו ובמה שעדיין לא הגיע לידו יכול לסלק בדיבור בעלמא בלא קנין כדאיתא בב"י בא"ע סימן צ"ג בשם הרמב"ן ומהר"מ מינץ סימן ל"ס הבאתי דבריהם בסימן הקודם. וא"ת מה יועיל מה שכתוב שלא יועיל שום פטורין הרי אעפ"כ יכול למחול כדאיתא בח"מ סימן ס"ו אין זה קשיא דהא כותב שקבל קנין וח"ח ושד"א וצריך לקיים שבועתו ועיין בח"מ סימן ס"ו סעיף כ"ג

ח גם קבלתי עלי וכו' שלא אתן שום שטר וכו' עיין מ"ש לעיל בסימן זה סעיף ג' ד"ה וכל נכסין כו' ועיין בהגהות רמ"א בא"ע סימן ק"ח

בת שיש לה שטר ירושה מאביה דהינו שטר חצי זכר אם חייב ליתן לה עישור נכסי עיין בש"ת מהר"מ מינץ סימן מ"ז ועיין מ"ש בסימן זה סעיף ד' ס"ק ו' ואם חייבים לפרוע מהם חובות אביהם ע"ש במה"רמ מינץ סימן כ"ב ועיין בש"ע א"ע סימן קי"ג סעיף ב' בהג"ה

עשיר מופלג שנתן לבתו שטר כחצי חלק זכר והנוסח ידוע וקודם שמת אביה קנה מהבת השטר ברשות בעלה ועכשיו נתחרטה ורוצה לבטל המקח מטעם דשלב"ל עיין בתשוב' מהר"י כ"ץ סימן ס"ב

שטר חצי זכר מירוש' אבי חמיו אי הוי ראוי או מוחזק עיין בתשוב' רמ"א סי' ג' ובתשוב' מהרש"ל סימן מ"ט ובתשוב' מהר"י כ"ץ סימן א'

ואם נוטל' הבנו' מירוש' אחי אביהן שמת גם מאש' דודו שמת אחר שמת אביהן עיין במהר"מ פדואה סימן מ"ה ועיין מ"ש לקמן סימן כ"ב: ואם סילק האיש את עצמו מנכסי אשתו גם שטר ח"ז בכלל מהרי"ק שורש י"ג ועמ"ש לעיל סעיף ד' סעיף ק"ט ו'

בעזר זכות אבות זוכר. סדרתי דינו שטר חצי זכר. הוא יהיה לי לפה ולמליצה. לסדר נוסח ודיני שטר חליצה. כב זכרון עדות שהיתה בפנינו עדים ח"מ בכך וכך בשבת וכו' איך שבאו לפנינו האחים פב"פ ואמרו לנו הוו עלינו עדים כשרים ונאמנים איך שאנו מקבלים עלינו בח"ח ובשד"א בפועל ממש ע"ד רבים שלא יהיה לנו התרה והפרה כלל כי אם ע"ד אשת אחינו מרת פלוני' בעלת השטר וכתבו בכל לשון של זכות ויפוי כח בכל אופן המועיל ואף חתמו ותנו ליד האשה מרת פב"פ שהיא אשת אחי רבי פלוני להיות בידה לעדות לזכות ולראיה מהמת שרצינו ברצון נפשנו הטוב שלא באונס והכרח כלל כי אם בלבבות שלימות ובנפשות חפצות ובדעת שלימה ומיושבת וכו' עד מיומא דנן ולעלם שאם ח"ו יעדר וימות אחינו כמר פלוני בעלה של מרת פ' הנ"ל בלי ז"ק ותהיה אשתו מרת פ' זקוקה לחלוץ אזי איזה אח כאתו אחים שתתבע אותו לחלוץ לה מחוייב הוא לפוטרה בחליצה כשירה א) בחנם שלא יקח