נחלת שבעה מהדורה קמא עג

קשיא לדידן דפסק רמ"א כמהרי"ו שצריכין תנאים חדשים משום שמתחלה היה קנין אתן וכן כל הפוסקים שהבאתי לעיל סי' ח' וסי' ט' דאם מתחייב עצמו בדרך הודאה שחייב ואם לפי דברי הת"ה יכתוב אפילו תנאים ראשונים בדרך חיוב וחוב גמור ומ"מ אם לא יכנוס לא יתחייב אף אם זקפן עליו במלוה וכתב שפ"ח גמור ובהלואה גמורה משום שכתב ע"מ שיזדווגו והא לא נזדווגו אם אפילו קנין גמור לא מהני בנדן. וא"כ למה פסק רמ"א בא"ע סימן נ' וסימן נ"א דאם חייב עצמו בחוב גמור בדרך חיוב והודאה שחייב ובסי' נ"ב לענין חזרת נדן פסק כת"ה דאפילו אם זקפן עליו במלוה אינו מועיל וא"כ דבריו סותרין. ועוד שהרי אם בא פעם א' ליד החתן בחיי הבת אעפ"י שהחזיר לאב חייב בכל אעפ"י שלאחר מיתת הבת עדיין המעות ביד האב מוציאין ממנו א"כ מכ"ש אם זקפן עליו במלוה

ומיהו אע"פ שלענ"ד נראה קושייתי נכונים מ"מ חלילה לי לחלוק על הגדול בעל ת"ה ז"ל גם רמ"א בא"ע סימן נ"ב ובתשובה סימן פ"ט פסק כוותיה גם מהר"מ פדואה לא רצה לפסוק בזה כהגהות אלפסי שהביא מא"ז נגד הת"ה ואף כי אנכי נבער מדעת ואינני אלא תמה ופסק מהר"י כץ מקראקא סימן ג' וסי' י"ט שאם כותב איזה פוסק לפעמים שיש לתמוה שאינו פליג רק מתמה ומביא ראיה מאדמון שאמר וכי בשביל שאני זכר הפסדתי ופסקו הפוסקים דאדמון אינו פליג רק תמה וכ"כ הב"ח בי"ד סימן י"ח בענין האי טבחא דלא סר סכינא דהרא"ש לא פליג על הרי"ף רק תמה. ויש להקשות אם אינו פליג מה תועלת בתמיהתו ויפה היה שתיקותו מדיבורו ונ"ל שהוא לתועלת שני דברים הא' להעיר לב המעיינים לתרץ תמיהתו כדי שיהיו דברי החכם אשר עליו התימא מצורפים מכל סיג וישארו דבריו ברורים. ועוד טעם כי פן יבא איזו אחרון אשר לו והיה קשה התמיה על זה המחבר שלפניו ובשביל כך יחשוב שאין הדין דין אמת משום התימא אשר עליו ועל ידי כן ידחה אותו מן ההלכה וע"כ בא החכם שלפניו להראות שגם הוא הרגיש באותה קושיא אבל ע"מ לא דחה דבריו מן ההלכה ד"מ אדמון שראה תימא בדברי ר"ג ואעפ"כ לא פליג להדיא רק תמה ואם לא נכתב תמיהת אדמון אולי היה מי שבא אחריו ויהא סבור שלא היה לפניו מי שהרגיש בקושיא זו ויחלוק להדיא וידחה דברי ר"ג מן ההלכה משא"כ עכשיו שרואה שיש מי שקדמוהו בזאת הקושיא ואעפ"כ לא מלאו לבו לחלוק רק תמה ומי שלבו בריא כאולם יבא ויישב תמיהתו ומזקנים אתבונן להעיר תמיהתי

ד ו אם החותן עדיין חייב להחתן והבת מתה שפסק ר"ת דלא זכה הבעל באמת בתוספו' לא גילה דעתו אי מיירי בתוך שנה ראשונה דוקא או אפי' אחר כמה שנים וכן או אם אפי' יש לו בנים ממנה או לא ובתשובת מהר"ם סימן תקל"ד כתב דלעולם אינו גובה מן החותן אפילו יש לו בנים ממנו וכ"כ בסוף הספר בחרם התקנות אך שלא כתוב שם דאפילו יש לו בנים וכן בהעתק מהר"מ מינץ ג"כ אינו כתוב דאפילו אם יש לו בנים אבל בהגהות מיימוני פרק נ"ב מהלכו' אישות בשם ר"ת והביאו בת"ה סי' שכ"א ובכל בו דאפ לו אם מתה לאחר כמה שנים ויש לו בנים ממנה לא זכה הבעל אם עדיין לא הגיע לידו וכך פסק רמ"א בא"ע סי' נ"ב. אבל אם בא פעם א' ליד החתן אעפ"י שהחזירו ליד החותן זכה בו הבעל ומוציאין מן החותן וזה מן ההלכה אבל מן התקנה צריך להחזיר בשנה ראשונה אפילו אם הגיע לידו ובשנה שנייה החצי ביש מקומו' כי גזירת שנה שנייה לא היה גזירה כללית כמ"ש לעיל סימן ס' וטעמא נ"ל דבשנה ראשונה עדיין עצב הרבה על איבוד גוף וממון וכדי שלא יקוים ותם לריק לכן צריך להחזיר כולו ובשנה שנייה אינו עצב כל כך לכן די בחזרת חצי הנכסים ובשנה שלישית כבר נשכחה כמת מלב ואין עצב עמה לכן הדין חוזר לסיני בעל יורש את אשתו וכן משמע מתשובת מהר"ם סימן תקל"ד

פסק הרב מבי"ט חלק א' סימן כ"ז דכמו שלא זכה הבעל במה שלא גבה עדיין ה"ה אם מה הבעל לא תגבה האשה תוספ' כנגד אותו הסך שלא גבה בעלה מעולם ולא זכה בו עכ"ל

ואם היה לו זרע ומת בתוך ל' בשנות החזרה הוי ספק זרע קיימא או לא ואין מוציאין ממון מספק הרב מבי"ט חלק ב' סימן נ"ה ולפי זה אתי נמי שפיר מ"ש בש"ע סימן ק"ס סעיף ג' ילדה ספק נפל שדינה לחלוץ ולא להתייבם כמו שנתבאר לעיל סי' קנ"ז נוטלת כתובתה מיד עכ"ל ולא מצי למימר נהי דכופין אותי לחלוץ מספק ולא להתייבם משום שלא יהיה פוגע באיסור אשת אח שלא במקום מצוה למה מוציאין ממני ממון מספק דשמא ודאי נפל הוא והמע"ה וא"כ למה נוטל' כתובתה מיד אין זה קשיא דמדינ' ולד גמור הוא רק מתקנו' חכמים מחמירין לחלוץ ועיין בש"ע סימן קנ"ו סעיף ד' וברי"ף ריש פרק החולץ וא"כ ה"נ מחזיקינין לספק נפל בכל מקום המע"ה וק"ל

ותקנות החזרה נתקנה גם על נכסי מלוג תשוב' מהרי"ל סימן ס"ד וסי' ע"ד ובסימן פ' ופ"ד

ה כתוב בתשובו' מהר"ם בהגהות מרדכי דאם בשעת התנאים התנו אבי החתן ואבי הכלה והתרצו שניהם שיהיו המעו' ביד אבי הכלה לעסק משא ומתן לצורך שניהם מקרי זכייה משא"כ אם לא הותנה מתחלה על כך רק שהיה לו ליתן המעו' לחתן ולא נתן ועיכב אעפ"י שנשא ונתן במעו' לטובת שניהם לא מקרי זכייה ועיין בש"ת מהרי"ל סי' ס"ג

ושאר הנהגת החזרה כתבתי לעיל בדיני תנאים אחרונים

ו ושטר חצי זכר אי הוי כמכר או כמתנה או כירושה או כחוב דע לך שבח"מ סימן רפ"א פסק רמ"א דהוי כירושה וב"ח וכתובה קודמין למתנה זו וכך פסק מהר"י כץ סימן ס"ב דהוי כירושה וב"ח וכתובה קודמין למתנה זו. ובמהרי"ק שורש י"ג משמע דהוי ליה דין שט"ח ומהר"ם פדואה סימן נ"א כתב דשטר חצי זכר הוי ליה כמו מתנה או חוב מ"מ נ"ל דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגא זולת מהר"מ פדואה דודאי דינו כירושה לענין ב"ח וכתובת אשה שקודמין למתנה זו ומ"ש מהרי"ק שדינו כשט"ח היינו לנדון דידיה דמיירי מאיש שסילק עצמו מנכסי אשתו ובשעת החופה כבר נכתב השטח"ז וא"כ אם כתב הסילוק אח"כ קאי הסילוק גם על שטר ח"ז לענין זה הוי כמו שפר חוב לאפוקי אי הוי כירוש' וירוש' אינו בעין באותו פעם שסילק עצמו אפשר דלא הוי סילוק מחצי חלק זכר אבל מאחר שכבר נכתב השטר ח"ז הוי ליה כשטר חוב ובכלל סילוק הוא כי שפרי בכלל נכסי הן וכן כ' מהרי"ק בפירוש. משא"כ לענין פריעת ב"ת וכתוב' אשה גם מהרי"ק מודה דהוי כירושה וב"ח וכתוב' אשה קודמין. ומהר"ם פדואה דכתב דהוי כשטר חוב או מחנה לאו דוקא רק לאפוקי דלא הוי כירושה כי רצה מהר"מ פדואה שלא ינוכה מחלק חצי זכר שלה מה שמחוייבים ליתן לה עישור נכסי (וכבר פסק רמ"א בח"מ סימן רפ"א ומהר"י כץ דלא כוותיה, רק בהיפוך ממנו) נמצא לפעמי' יש לו דין מכר ולפעמים דין ירושה ולפעמים דין מחנה ולפעמים דין שט"ח והיינו לענין ב"ח וכתובה קודמין למתנה זו יש לו דין ירושה כדאמרן. ולענין סילוק איש מנכסי אשתו יש לו דין שט"ח ושטרי בכלל נכסי והוי סילוק כמ"ש מהרי"ק כדאמרן. גם יש לו דין מתנה נ"ל לענין אם אבד השטר דיכולין ב"ד לכתוב לו שטר אחר או לפחות יש לו בזה דין מכר שלא באחריו' דיכולין לכתוב שטר אחר ועיין בח"מ סימן מ"א וסימן רל"ט ועמ"ש בסימן כ"ה ולפעמים יש לו דין מכר נ"ל דנ"מ לענין מודעי דאי הוי כמחנה היה יכול לבטל השטר קודם הכתיבה ע"י גילוי מלתא בעלמא כי מחנה א"צ מודעא רק סגי בגילוי מלתא בעלמא כדאיתא בח"מ סימן רמ"א ועמ"ש בסימן מ"ג בדיני מודעא אבל אי דינו כמכר לא סגי בגלוי מלתא רק אם מסר מודעא מועיל ואם לא מסר מודעא אינו מועיל ואעפ"י שמכירין אונסיה וכאן נמי מצינו אונס דאי לא כתב לו שטר ח"ז לא נשא את בתו ומצינו כה"ג דהוו אונס כדאיתא בגמרא פרק חזק' ההוא גברא דאזיל לקדושי אתתא אמרה ליה אי כתבית לי לכולי נכסי הוינא לך ואי לא לא וכך פסק מהרי"ק כ"ץ סי' ס"ו דמניע' הטובה הוי אונס והביא ראיה מגמרא זו דג"כ הוי מניע' הטובה וקאמר דהוי אונס ומ"ש מהרי"ק שורש קל"ב וקס"ו דמניע' הטובה לא הוי אונס היינו לבטל שבועה אבל בל"ש הוי אונס וכך פסק מהר"י כץ בהדיא וא"כ ה"נ נימא הכי דיכול למסור מודעא שהוצרך לכתוב לו שטר חצי זכר דאלולי נן לא עשה עמו טובה ולא נשא את בתו. זה אינו דכאן לא מועיל מודעא כלל אף בנ"ש דיש לחלק במניעו' הטובה שאין לו היזק במקום אחר חשוב אונס כגון