נחלת שבעה מהדורה קמא עא

דאף אם ימות הבעל תחלה שאינו גובה שט"חז עד שתמות גם האשה דהיינו שהולכין כל פעם אחר האחרון ואם אחד מן הזוג עדיין בחיים עדיין אין כח בשטר לגבות בו אבל יש נוהגין לכתוב על הבעל שטר בפני עצמו ועל האשה שטר בפני עצמה. אבל יש לדקדק בזה מי משלם שכר סופר שהרי כתבתי לעיל בכללים סי' א' דחיוב שטר חצי זכר על החותן שהוא הלוה לשלם שכר סופר וא"כ גם האשה החוייבת לשלם שטר השני ואין לאשה מה לשלם אם הבעל מקפיד דהכל הוא של בעלה והחוב שהיא חייבת בו אינו אלא לכשתתאלמן או תתגרש לכך ישאל הסופר לחתן אם הוא רוצה שטר בפני עצמו על החותן אז ישלם הוא שכר סופר כי אין לחמותו מה לשלם אם חמיו מקפיד ואם החתן מקמץ על שכר סופר אז יכלול הכל בשטר אחד ואם אח"כ יבא לידי קלקול וטעות אז אין על הסופר פשע כי הבעל הוא ידע ואשם

ועוד נ"ל דאין לכתוב בשטר ח"ז שעל חמותו חוץ מספרים וקרקעות לפמ"ש הטעם בסי' זה סעיף ו' זה אין שייך בנכסי חמותו וא"כ אם כותב שטר ח"ז על האשה בפני עצמה אין צריך להתנות חוץ מספרים וקרקעו' דלא שייך טעם הסבת נחלה אצל נכסי האשה דאף שגבתה אותם בכתובתה מנכסי בעלה שהיו מאחיות אבותיו מ"מ כבר הוסבו למטה אחר במה שנתנו אותם להאשה בפרעון כתובתה ואם היא נישא' לאחר היא נותנ' אותן לאיש אחר לנדוניא ובפרט לדעת מהרש"ל בתשו' סי' נ' דפסק אם הגבהו לאשה בכתובתה קרקעו' ובתים ומקומו' ב"ה ואח"כ העשירו הבנים ואח"כ רוצים לסלקה במעו' ופסק דהשומא לא הדרי ואינם יכולים לסלקה במעו' וא"כ כבר בקל תוכל להסב למטה אחר וא"כ מכ"ש שתוכל להוריש מהם לבתה. ואפילו לדעת רמ"א שם ובתשובתו סי' ח' דשומא בכתובה הדרי מ"מ כל זמן שלא פדאוה יורשים הקרקעות יכולה היא לעשות בהם כרצונה ועי' בח"מ סי' ק"ג ובא"ע סימן ק' ועוד שבלאו הכי איכא למ"ד בפרק יש נוחלין דף קי"א שהבן והבת יורשים בשוה בנכסי האם וע"כ אין להתנות חוץ מספרים וקרקעות

ב אלף הגריים כ"כ בפולין בכל השטרות ובאשכנז כמדומה לי שאין קבע לדבר והסופרים כותבין לפי אומד דעתם וכתב מהר"י כ"ץ מקראקא סימן ע"ד על עשיר מופלג שקבל ק"ס ליתן לבתו שער ח"ז ורוצה נכתוב כמנהג הסופרים אלף זהובים והוא עשיר גדול שמגיע על חלקו יותר עכ"ל וא"כ אפשר דסופרי אשכנז שאין עושין קבע לדבר כמה יכתבו אפשר שהוא מטעם זה כי הכל לפי עשרו

ג וכל נכסין וקנינין. כתב מהר"י כץ בשארית יוסף סימן י"ב דאף על פי שכ' בשטר ח"ז שלנו שעבוד קרקעות אפילו הכי אינה גובא' ממשעבדי ונראה מדבריו שהטעם הוא מפני שאין החיוב דבר קצוב כי הא דמביא המרדכי פרק יש נוחלין הביאו רמ"א בא"ע סי' ק"ח על המתנה שנתן ראובן לחתנו וכתב לו שטר מתנה שיטול כאחד היורשים וכו' ופסק הואיל ולא היה מחייב עצמו סך ידוע רק שיטול כאחד היורשים ע"כ יכול ליתן מתנה כל ימי חייו ויוכל לקיים מתנתו במה שנשאר לו ואין החתן טורף אח"כ ממשעבדי עכ"ל וה"ה בשטר חצי זכר שלנו ואף ע"פ שבשטר ח"ז שלנו כתוב סך קצוב נראה דאינו כותב כך רק כדי שיהא החוב על מה לחול שלא יהא קנין דברים ומקנה דשב"ל לכן כותב בדוך הודאה שחיוב לה סך קצוב דבדרך זה יוכל לשעבד אפילו במה שאינו חייב כדאיתא בח"מ סי' מ' וכ"כ רמ"א בפי' בא"ע סימן ק"ת ועיין בהג"ה רמ"א בח"מ סי' רפ"א וכך נראה מדברי מהר"י כץ עצמו בסי' ס"ב וז"ל ומ"ש בשטר ח"ז סך קצוב העיקר הוא משום שאי אפשר להקנות הבת הירושה אלא באופן זה עכ"ל ואף ע"פ שכתבתי הנוסח שקבל עליו בח"ח ובשד"א שלא יתן שום שטר לשום אדם וכו' וכך פסק רמ"א בא"ע סי' ק"ח היינו אם רוצים בכיון להערים ולהפקיע ממנו השטר וכן נראה מלשון רמ"א שכתב אסור להערים וכו' ולא כתב בסתם אסור ליתן מתנה מנכסיו אלא ש"מ דוקא בדרך ערמה הוא דאסור וכן משמע מש"ת מהרי"ל סי' צ"ב אבל אם נותן מתנה שלא בדרך ערמה מ"מ מקיים השטר במה שנשאר לו ותדע דכן הוא דאל"כ דברי מהר"י כץ עצמו היו סותרין זה את זה שהוא עצמו כתב בסימן ס"ב שכותבין בשטר ח"ז שקבל עלין בא"ח ובשבועה דאוריי' שלא לבקש שום תחבולה בעולם לבטל כח השטר חוב זה ולהפקיעו ממנו ובסימן י"ב פסק כהמרדכי דהואיל וכתב סתם שיקח חתנו כאחד מבניו שיכול ליתן מתנה בחייו ולקיים השטר במה שנשאר לו בעת מותו וא"כ ה"ה בשטר ח"ז שלנו שיוכל ליתן מתנה בחייו ולקיים השטר במה שנשאר לו והסך הקצוב הכתוב בשטר הוא מטעם דפרישית אלא ש"מ דוקא בדרך ערמה הוא אסור וע' בש"ע ח"מ סוף סימן נ"ט ובסוף סימן צ' ובסוף סימן ק"ץ ובסימן רמ"ב ובטור א"ע סימן צ'. וא"ת הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות אין ה"נ שאם אין הב"ד יכולין להבין שיש ערמה בדבר דאין יכולת בידם לעשות דין על זה ולהפקיע המתנה מן המקבל מחנה בשביל שטר ח"ז זה וכל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך וכגון זה אין לדיין אלא מה שעיניו רואו' ועיין בתשו' מ"ב סימן ז' ובסוף סי' ע"ז. ומ"מ בודאי ירא לנפשו מעונש החרם ואי שדית ליה אגנובתיה דכלב' איהו דידי' עביד

ד ליוצאי חלציה וכו' בת"ש ד"ק כתוב וז"ל התניתי עם בתי הנ"ל שאם ח"ו תעדר היא בחיי בעלה הנ"ל בלי שתניח זרע קיימא יוצאי חלציה או זרע זרעה שיהיו קיימין בזמן פרעון חוב הנ"ל אז שטר חוב זה בטל מעיקרא ויורשי פטורים לגמרי מלשלם החוב לא כולו ולא מקצתו כי ע"מ כן נמסרו המעו' הנ"ל לידי מעיקר' אבל אם תניח אחריה זרע יוצאי חלציה או זרע זרעה שיהיו קיימין בזמן פרעון חוב הנ"ל אז מחוייבין לשלם חוב הנ"ל ע"כ לשונו וקשיא לי דהא כתב מהרי"ו הביאו רמ"א בא"ע סימן צ' וז"ל שטר ח"ז שנוהגין בו האידנא שכותב האב לבתו ליטול בירושתו כחלק חצי זכר ואם תלך הבת בלי ז"ק יתבטל החוב ומתה הבת בחיי אביה והניחה זרע קיימא ומת הזרע ואח"כ מת אביה הבעל יורש כח אותו שטר מכח זרעו שירש אמו והוא יורש זרעו עכ"ל וא"כ קשה למה כתב שיהא הזרע דוקא קיימא בשעת הפרעון לכך נראה דאין לכתוב כך אם לא שהתנה כך בפירוש דכל תנאי שבממון קיים אבל מן הסתם אין לכתוב תנאי זה ואין לכתוב יורשיה יוצאי חלציה רק בסתם יוצאי חלציה ומכ"ש שאין לכתוב יורשיה סתם והטעם מבואר למעיין במהרי"ו הביאו רמ"א בח"מ סי' רפ"א

ב אבל קשה לי למה יורש הבעל כח אותו שטר ולמה לא נאמר ג"כ שלא נתן רק ע"מ שתהנה בתו ולא אם מתה ולא נהני' לא היא ולא זרעה דהא בנדן כל זמן שלא בא ליד הבעל אפי' כמה שנים אחר הנישואים ואפי' יש לו בנים ממנה אינו זוכה בנדן מטעם זה ויש ליישב דהתם הטעם דאקני משום שתהנה בתו ולא נהנית וה"נ אקני לבת שפר ח"ז כדי שתהנה בתו והרי נהנימ דכל עיקר משום כך נתקן שטר חצי זכר כדי שתהא חביבה על בעלה כל שעה משום שהחתן רואה שחמיו נותן לו שטר ח"ז וכמעט מחשבו כבן וע"כ גם הוא יש לו חיבה יתירה לאשתו וכתב מהר"מ מינץ סימן מ"ז וז"ל אע"ג דאמר ליה שמואל לרב יהודא שיננא לא תהוי מעבורי אחסנתא אפילו מברא בישא לברא טבא וכ"ש מברא לברתה וכו' מ"מ לא חשבינין העברת נחלה מהאי טעמא כדאמר ר' יוחנן משום רשב"י מפני מה תקנו רבנן כתובות בנין דכרין כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כלבנו וכו' עד כי היכא דלקפצי עלה אינשי וזהו טעמא דידן דנותן שטרא ירושת לבנות באלו מדינות עכ"ל ואם כן גם לטעמיה דידיה הרי היא נהנית: ג ועוד י"ל דהכא בשטר ח"ז הוי שטר הודאה שחייב לה סך כך וזקפן עליו במלוה דלא יהא אלא חוב דעלמא ועיין בח"מ סימן מ' וסימן ס' ועמ"ש לעיל סימן ט' סעיף ט"ז אבל לפירוש הת"ה דבנדוניא אינו מועיל זקפן עליו במלוה צ"ע. והואיל ואתא לידן נימא ביה מלתא דאיתא בגמרא פרק נערה שנתפתתה דף מ"ז ע"א ת"ר כתב לה פירו' כסו' וכלי' שיבאו עמה מבית אביה לבית בעלה מתה לא זכה הבעל בדברים הללו משום ר' נתן אמרו זכה הבעל בדברים הללו לימא בפלוגתא ר' אליעזר ורבנן קמפלגא דתנן נתארמלה או נתגרשה בין מן הנשואין בין מן האירוסין גובה את הכל ר"א בן עזריה אמר מן הנישואין גובה את הכל ומן האירוסין בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה דמ"ד לא זכה כראב"ע ומ"ד זכה כרבנן לא דכ"ע כרא"בע ומ"ד זכה ע"כ ל"ק ראב"ע אלא מדידיה לדידה שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה אבל מדידה לדידיה אפילו רא"בע מודה דמשום