נחלת שבעה מהדורה קמא סז

שמסחמא מכירין חתימות העדים כי אין חותמין כל בי תרי רק הנאמנים מן הקהל חזן ושמש וחתימתן ידוע ובקיאי בשמתייהו משא"כ בישובים באשכנז חוחמין כל בי תרי לקוטי מעלמא ואין חתימתן ידוע לא גברא ולא טסקא בזה קי"ל כמהרי"ו שאע"פי ששטר כתובתה בידה אין מגבין בלא קיום ועוד י"ל ועיקר ה"מ אם אין המנהג פשוט רק כל א' כותב כמו שירצה ואין חוק תקנה קבוע. במדינה כמה יש לבתולה או לאלמנה או שיש תקנה קבוע רק שהוסיף לה יותר מן המנהג כגון שיש בידה תוס' כתובה מלבד הכתובה שתחת החופה או שלא הוסיף לה יותר מן המנהג רק שאין אנו יודעין באיזו מדינה נשאת לדעת כמה שיעור כתובה באותה מדינה או שאין אנו יודעין אי בתולה נשאת או אלמנה אז אעפ"י שכתובתה בידה הואיל ואין אנו מכירין חתימות העדים בזה צריך קיום כדעת מהרי"ו אבל במקום שאין חשש זה לא גרע מאלו אין לה כחובה כלל שאע"פ כן צריך ליתן לה כמנהג המדינה כמ"ש בסמוך וז"ש רמ"א בסי' ק' סעיף ו' דאפילו במקום שכותבין כתובה ואין שטר כתוב' בידה גובה כתובתה בלא שטר ואין נאמנים לומר פרוע היא ולא מבעיא עיקר כתובתה אלא אפי' התוס' שמנהג כל המדינות להוסיף וכן נראה סברת אחרונים עכ"ל והיינו כמו שכתבתי אכן מ"ש רמ"א אח"כ אבל לא נהגו במדינות אלו לגבו' בלא כתובה וכתב הב"ח על מ"ש רמ"א אח"כ אבל לא נהגו במדינות אלו לגבות בלא כתובה וכתב הב"ח על מ"ש הטור ע"ש ספר המצות ע"ש ר"י אפי' במקום שכותבין (ואין כתובתם בידה) גובה עיקר כתובתה וכל תנאיה בתנאי ב"ד כתב וז"ל כתב מהרש"ל אנו נהגינין כמ"ש ספר המצות ע"ש ר"י עכ"ל וכו' ובהג"ה ש"ע כתב וכן הוא סברת האחרונים שאפילו בתוספת אינם נאמנים לומר דפרוע אבל לא נהגו במדינות אלו לגבות בלא כתובה עכ"ל ולפי שמהר"של העיד כס"ה בשם ר"י נראה הא דהעיד בהגה ש"ע דלא נהגינין הכי במדינות אלו לגבות אלא כתובה היינו כל מה שהוא יותר על מנה ומאתים ועדות מהרש"ל הוא צודק על מנה ומאתים דגובין אפי' אי ליכא כתובה ואפי' במקום שכותבין כתובה ומיהו צ"ע למעשה עכ"ל הב"ח ולי נראה דחילוק זה נכון ואמת להלכה ולמעשה ולאו דוקא מנה ומאתים אלא ה"ה כל מה שיש לה בתקנות הנישואין כסתם כתוב' שתחת החופה שכתוב בה מחה לטרין דכסף או מאתים זקוקים וכו' וכל מדינה כמנהגה כמה הוא הק' לטרין או הק"ק זקוקה פשיטא שגובה אפי' במקום שכותבין כתובה ואין כתובתה בידה דלא גרע מבדיקות כתובת קרובות כמ"ש בשם מהרי"ק בסי' י"ג ס"ד ועמ"ש לעיל בדיני כתובה סי' י"ב סעיף ג' ורמ"א דכתב דאין נוהגין לגבות בלא כתובה היינו אם אבדה התוס' כחובה דאלו הכתובה שתחת החופה אף אם היתה אבודה גובאת מאחר שמנהג פשוט הוא כל מדינה כדאיתא ולכן אם כתובתה בידה ואינה מקויימת לא גרע מאלו היתה אבודה לגמרי ומהרי"ו לא כתב שצריך קיום אלא במקום שאין מנהג פשוט וכל א' כותב כמו שירצה וה"ה אם יש לה תוספת ואינה מקויימת בזה צריכא לקיים אי נמי הא דכתב רמ"א דאין מגבין בלא כתובה אין ר"ל מפני חשש פרעון רק אם אין יודעין אי בתולה או אלמנה נשאת ולכן צריך קיום והכלל העולה אם המנהג פשוט ויודעין אי בתולה או אלמנה נשאת ובאיזה מדינה נשאת אין צריך קיום כלל רק במקום שיש חששות אלו ובתוספ' כתובה באלו צריך קיום כדעת מהרי"ו וזה נ"ל פשוט מאד וחילוק הב"ח נכון ואמת להלכה ולמעשה נ"ל

אשה שנשבעת על כתובתה ומחזיקים ב"ד בידה נכסי בעלה ואח"כ תפס אחד באותן נכסים מחמת החוב שחייב לו בעלה מוציאין מידו מהר"מ מינץ סימן ע"ד ופשוט הוא

אין פוחתין לאשה מכתובתה מה שנתמעטו הנכסים קודם שנשבעה מרדכי פרק המפקיד ובתשוב' הרא"ש כלל פ"ד ואם פרעו לכותי מנכסי בעלה אין מנכין לאשה מכתובתה הביאו בהגה סמ"ע סימן ר"ץ ועיין בתשובה מהרי"ט בא"ע סי' ב' אם פיחתה המטבע ממה נגבית הכתוב' ועיין בש"ע והגה רמ"א בה"מ סי' ע"ד

ואשה שאין לה ממה לגבות כתובתה רק ממקומו' ב"ה והבעל חייב לצדקה ואומרים הגבאים שהצדקה קודמת לכתובת אשה הדין עם האשה משאת בנימן סי' ק"ב וכתב בתשוב' רמ"א סי' מ"ח בשם הריב"ש סי' ק"ס ומהר"מ פדואה סי' נ' וכתב שכן נמי דעת הב"י וכ"כ הרשב"א סי' תפ"ט ומהרא"י בפסקיו סי' ע"ג דיורשין נקראין מוחזקין נגד הקדש וא"כ מכ"ש אשה לכתובתה

יח בפנינו עדים ח"מ בא ר' פב"פ ואמר לנו הוו עלי עדים כשרים ונאמנים וכתבו בכל לשון של זכות ויפוי כח ובכל אופן המועיל ואף א) חתמו ותנו ליד האשה מרת פב"פ להיות בידה וביד יורשיה אחריה וביד הבאים מכחה לעדות וכו' עד מיומא דנן ולעלם איך שפטרתי ומחלתי בפטור גמור ומחילה גמורה למרת פב"פ אלמנת מורישי כמר פלוני שלא תשבע על כתובתה והשטר כתובה שבידה יהא בחזקתו בתקפו וגבורתו ותהא לה זכות להחזיק בנכסי עזבון בעלה ז"ל בכל שיעור שעבוד המבואר בכתובה כאלו נשבעה על כתובתה בכ"ד חשוב ככל תיקון חז"ל וכל זה קבלתי עלי ועל יורשי אחרי וב"כ בח"ח ובשד"א ובת"כ בפועל בלתי שום טו"מ ובביטול כל מודעות וכו' ובפיסול כל עדי מודעות בעולם ויהא כח לשטר מחילה זו כאלו נכתב באריכות בכל לשנא שופרא דשטרי לטובה ולזכות ולתועלת ויפוי כח האלמנה דלא כאסמכתא ודלא כטו"ד ומה שנעשה וכו'

ואם הבעל עצמו פטרה משבועה צריך לכתוב כך וזה נוסחתו

בפנינו עדים וכו' ואף חתמו ותנו ליד אשתי מרת פב"פ וביד יורשיה אחריה וביד כל הבאים מכחה לעדות וכו' עד מיומא דנן ולעלם איך שפטרתי ומחלתי בפטור גמור ומחילה גמורה שרירא וקימא לאשתי מרת פב"פ מן השבועה שלא תצטרך לישבע על כתובתה בין בחיי בין לאחר מותי ואף אם תהי' מורשית ואפטרופסי' על נכסי ותהיה נושאת ונותנ' בתוך הבית בין בחיי בין לאחר מותי או תהיה פוגמת כתובתה מ"מ תהיה פטורה שלא תצטרך לשבע על שום דבר בעולם ואין לי וליורשי ולהבאים מכחי לא נדר ולא קונם ולא שבועה ולא ג"ש ואפילו חרם סתם או אפילו לדור בחיי ראשה על אשתי מרת פ' הנ"ל ולא על יורשיה ועל הב"מב והשטר כתובה שבידה יהא בתקפו ובחזקתו ויהא כח ורשות לאשתי להחזיק מעובוני ככל שיעור שיעבוד וכו' כדלעיל

א ואף חתמו ותנו וכו' ואין צריך קנין דמחילה אין צריך קנין גם אין לקנין על מה לחול דהוי קנין דברים וכדי שלא יהא לבו נקפו ויהא בטוח בכל צד יכתוב שקבל עליו בחרם ובשבועת התור' וצריך לקיים שבועתו אבל אין צורך ועיין בסימן, כ"ד בדין שטרי בירורין