נחלת שבעה מהדורה קמא סה

יז במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא ואתית לקדמנא מרת פב"פ אלמנת ר' פב"פ ושטר כתובתה בידה ובקשה מאתנו להשביעה על כתובתה ובכן נזדקקנו לה ודקדקנו אחריה ואיימנו עליה והשבענוה בנק"ח כעין שבועה דאורייתא על דעת המקום ועל דעתינו והכל בלי ערמה ובלי מרמה שלא א) מחלה כתובתה לא כולה ולא מקצתה לא לבעלה או ליורשיו ושלא מכרה ושלא ויתרה כתובתה לא לבעלה ולא לאחרים ושלא תפסה ב) צררי ושלא גנבה ושלא ג) הטמינה מנכסי בעלה לא ד) בחייו ולא אחר ה) מותו ושלא אתפסה בעלה צררי הן כסף או שוה כסף הן מטלטלין או מזומנים הן חובות או משכנות על יהודים או על ערלים להבדיל וכלי בית וחפצים וספרים מכל מה שהפה יוכל לדבר והלב לחשוב ולהרהר גם נשבע לפנינו כחומר הנ"ל שלא בזבזה מנכסי בעלה יותר מן הראוי לאשת איש ושלא הבריחה ולא העלימה כלום משל בעלה לא בחיים ולא אחר מותו גם ח) השבענוה שאין לה רק כתובה זו (וכשהניח נכסים מועטים יכתוב גם נשבעה בפנינו שכל הנכסים שהניח בעלה הנ"ל אינם מגיעים לערך סך כתובתה) ועל כל הא דלעיל נשבעה בפנינו בלי שום ערמה ומרמה ובלי שום הודאת היתר על דעת המקום ועל דעתינו ועל כן קרענו כתובתה בקרע ב"ד ומעתה כל מה שבידה ובחזקתה ט) החלטנו לה בכתובתה בכח ב"ד יפה שתוכל לעשות בהם כל מה שתרצה ואין ליורשי בעלה הנ"ל שום דין ודברים בעולם עליה מחמת נכסי בעלה או לכוף ולנגוש אותה עוד לישבע על כתובתה רק היא פטורה ומסולקת מהם לגמרי ודברי המערער בטלין וכו' ומה שנעשה נעשה בפנינו ב"ד ח"מ היום יום פלוני וכו' לזכות ולראיה כתבנו וחתמנו: וחותמין ג' הדיינין

א שלא מחלה כתובתה זהו כדעת הרמב"ם שכתב הטור אעפ"י שהטור חולק עליו דאם כתובתה בידה אין צריך לשבע על זה כבר כתב עליו הב"י שאינו מוכרח ע"ש וכך הוא הנוסחא בכל המחברים כדעת הרמב"ם: ב

ב ושלא תפסה צררי ושלא התפיסה הבעל צררי כן כתב הטור וכתב הב"י דפשוט הוא דמשום הכי משביעין אותה. והיכא שמת פתאום דלא חיים לצררי אינה צריכא לישבע כ"כ הרא"ש בתשובה ריש כלל פ"ה הביאו הב"י וז"ל האידנא שאנו מגבין כתובות לכל יורשי אלמנות שקדשו ולא חיישינין לצררי ואנו סומכין על תירוץ הר"ר שמעון מיינביל שתירוץ דהיכא שמת פתאום ולא צוה לביתו לא חיישינן לצררי וכן היה דן רבנא מאיר והיה נותן סעד לדבריו לסמוך על אותו תירוץ יותר מעל שני תרוצי' של ר"י כי האידנ' כתובות נשותינו מרובות ולא שכיח האידנ' התפסת צררי עכ"ל ועיין בשארית יוסף סימן ל"ד וסימן ס"ז וקשיא לי לפי זה לא מצינו בזמנינו זה שום אלמנ' שנשבעת על כתובת' דהא עיקר השבועה היא משום התפסת צררי והאידנ' שהכתובות מרובות התפסת צררי לא שכיח ואין לומר דמכל מקום נשבעת על שהיא נושאת ונותנת בתוך הבית זה אינו דבשביל זה אינה צריכא לשבע רק ע"י גלגול אבל אם לא נשבעת על התפסת צררי אינה נשבעת גם על שלא בזבזה. וכ"כ בהדיא בשארית יוסף סי' ס"ז בראיות ברורו' ונראה דמת פתאום לבד אינו מועיל כמו שהקשו עליו התוספ' ס"פ מי שמת וגם מהר"ם דעביד עובד' לא סמיך על תי' של מת פתאום לבד רק בצירוף גם טעם דהאידנ' הכתובות מרובות. וגם טעם דהאידנא הכתובו' גדולות לבד נמי לא מהני רק בצירוף טעם דמת פתאום וא"כ אע"פי שהאידנא הכתובו' גדולו' לא נפטרה משבועה אא"כ שיש עמו עוד טעם של מת פתאום ותדע דהא כתב הטור בסי' צ"ז וז"ל אבל כל נכסיה בין נכסי מלוג בין נצ"ב יורשיה יורשין אותה אפי' נתאלמנה שאינה צריכה לשבע עליהם עכ"ל וכתב עליו הב"י וז"ל ודין זה מבואר ברמב"ם פי"ח מה"ל אישות וז"ל פירות נכסים לבעל לעצמו וכו' והנכסים עצמם שהם נדוניית' נוטלת אותה בל"ש וכו' ואם מתה האלמנה בלא שבועה יורשיה יורשים כתובת' וכו' וכתב עליו ה"ה ביאור דברי רבינו הוא בשאותן נכסים שהכניס' לו הם בעין קיימי' וכבר נתבאר בפי"ו שאם נתייחד לה קרקע או מטלטלי שלה קיימין שגובה אותה בל"ש וכו' אבל ודאי אם נאבדה הנדוני' או נפחתו ובאה לגבות מן היורשי' צריכ' היא לשבע ואם מתה בלא שבועה ודאי אין יורשיה נוטלין דלא עדיף מחוב דעלמ' דאין אדם מש"ל עכ"ל וא"כ תקשה דהאידנא שהכתובו' גדולו' והתפסת צררי לא שכיח א"כ ודאי עדיף מחוב דעלמ' דאין אדם מוריש שבוע' לבניו דהא כאן אין צריכ' שבועה מאחר שלא שייך התפס' צררי וא"כ מנ"מ אם הם בעין או לא מ"מ תגבה בלא שבועה דהא עיקר השבוע' היא משום התפסת צררי וכ"ת דהרמב"ם דכתב דין זה היינו משים דבימיו לא היו הכתובו' גדולו' ז"א דהא הב"י הביא הא דהרמב"ם על דברי הטור משמע דגם דברי הטור הן כדברי הרמב"ם דדוקא מה שהוא בעין נוטלין בל"ש וקודם זמן הטור הרבה בימי מהר"מ כבר היו הכתובו' הגדולות ועוד דהא הב"י בש"ע סימן צ"ו הביאו לפסק הלכה וא"כ תקשה האידנא דהכתובו' מרובות מנ"מ אם הם בעין אי לא דהא ליכא למיחש לצררי אלא ודאי שאע"פי כן לא נפטרה משבועה אא"כ יש עוד טעם דמת פתאום מצורף לזה

והשתא אתי נמי שפיר מ"ש הטור בסימן צ' גבי נפל הבית עליו ועל אשתו דמיירי כגון שייחד לה נכסים לכתובתה שאינה צריכה לשבע והוא תירץ א' משני תירוצים של ר"י בתוספת ס"פ מי שמת וקשיא למה צריך הטור לומר וכגון שייחד לה וכו' בקיצור בלא יחוד נכסי' נמי אינה צריכ' לשבע מאחר שמת פתאום דהא פשיטא שלא יחלוק הטור על אביו הרא"ש דסובר כתירץ הר"ש מיינביל דבמת פתאו' לא חיים לצררי ואין צריך שבועה וא"כ נהי דכל התירוצי' הם אמת כדעת שארית יוסף פי' ל"ד (ור"ל שני תירוצי' של ר"י האחד דמיירי דפטרה משבועה ותי' השני דייחד לה נכסים בכתובתה גם תירץ הר"ש מאחר שנפל הבית עליו ועל אשתו ומת פתאום בכל אחד מהני טעמים לבד פטורה משבועה ודלא כמהר"מ מינץ סי' צ"ו דכתב דדוחק לומר דמר אמר חדא ולא פליגא מ"מ קשה על הטור למה מצריך ייחד לה נכסי' והיה לו לתפוס דרך קצרה יותר דלא יחד לה נכסי' ואפ"ה לא חיישינן לצררי מפני שמת פתאום גם יהיה בשטת אביו הרא"ש אבל לפי מה שכתבתי שמת פתאום לבד לא מהני רק בצירוף עוד טעם שהאידנ' הכתובו' גדולו' א"כ ל"ק על הטור דנקט תי' של ר"י דכגון שייחד לה נכסים וכו' משום דאי הוי סמוך על תירץ של מת פתאום היה צריך להתנו' דמיירי נמי במקום שהכתובו' גדולו' דלא חיישינן לצררי וא"כ לא ירויח כלום ולכן חדא מנייהו נקט הטור ועוד דהטור מלתא דפסיקא נקט דבייחד לה נכסים בכל העולם פטורה מן השבועה אבל אי הוי סמיך על תי' של מת פתאום דאז אינה פטורה מן השבועה רק במקומו' שהכתובו' גדולו' ומי יגיד לנו שבכל העולם האידנ' הכתובו' גדולו' וא"כ ביש מקומו' תי' של מת פתאום מהני וביש מקומו' אינו מהני ולכן כתב הטור דין השוה לכל. ומזה נמי ראיה לדברי שארי' יוסף שכל התירוצים הם אמת דלא כמהר"מ מינץ דאל"כ למה נקט תי' של ר"י ולא תי' הר"ש מיינביל כדע' אביו הרא"ש אלא ודאי שלשתן אמת והטור דתפס חי' אחד של ר"י הוא מטעם שכתבתי

ומה שהוא מנדוניית' בעין ומחה ולא נשבעה על כתובתה פשוט דיורשיה נוטלין בל"ש כפשט הטור והרמב"ם שהבאתי לעיל. דליכא למימר בתא אין אדם מוריש שבועה לבניו דהא היא היתה גובא'