נחלת שבעה מהדורה קמא סג

אחראין וערבאין לפרוע מנהון שטר תוספתא דא ואפילו מן גלימא דעל כתפאי בחיי ובמותי מן יומא דנן ולעלם וכל מי שיבא מארבע רוחו' וכו' ואח"ז שאסרב אני או יורשי אחרי לפרוע החוב הנ"ל יהיה כח ביד אשתי הנ"ל או באי כחה לכוף ולנגוש אותי ויורשי אחרי ובאי כחי בכל ב"ד שירצו בין בד"י בין בד"א וכל ההוצאו' שיוציאו על זה עלי ועל יורשי אחרי לפרוע בכל אופן גוף החוב הנ"ל וכך אמר ר' פב"פ הנ"ל בפנינו ח"מ כל מודעי וכו' ובפיסול כל עידי מודעו' וכו' וכל זמן ששטר זה יוצא קיים מתחת יד אשתי או באי כחה בדלא קרוע קרע ב"ד או בדלא כתוב עליו תברא און אני ולא שום אדם בעולם נאמנים לומר פרוע הוא כולו או מקצתו ושטר זה לא יפסול וכו' ואחריו' וחומר שטר תוספתא דא קבל עליו ר' פב"פ באחריו' וחומר כל שטרי תוספתא העשוין בישראל כתיקון חז"ל דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי וקנינא מן ר' פב"פ לאשתו מרת פב"פ על כל מה דכתוב ומפורש לעיל במנא דכשר למקני ביה והכל שריר וקיים

א מוסיף מעכשיו בהגהות ת"ש דפוס קראקא כתב וז"ל ונוהגין בכל הקהלות שבמדינותינו שהחוב מוטל על כל חתן שמרבים לו הנדוניא שמחויב לעשות התוספת כתובה לאשתו שליש מלבר כגון אם הנדוניא ארבע מאו' זהובים יהיה סך הכל של כתובה ותוספ' ששה מאו' זהובים דהיינו מוסיף שני מאו' זהובים שליש מלבר והטעם הוא שמשערין שהמלבושים ובגדי לבן ושאר הוצאו' עולים לערך שליש מלבר וכו' עכ"ל ולא נהירא שבשביל כך יוסיף שליש דממ"נ אם הם בגדים ומלבושים שהכניסה ולא נישומו בנדוניא הרי הם שלה ואפילו ב"ח אינו גובה מהם כדאיתא בח"מ סימן צ"ז ואפילו הבעל אין יכול למכור אותן בגדים וא"כ אם תצא מבעלה בין במיתה בין בגירושין בלאותיה קיימין הם שלה ולמה יוסיף שליש מזה ואם הם מלבושים שנישומו בנדוניא אם מקבל עליו אחריו' בכלל נדוניא הוא כדאיתא בא"ע סימן פ"ח ועוד דמדינא דגמרא צריך לפחו' חומש אם הכניסה שום ומה שקי"ל ששמין לה מלבושיה בכתובה היינו דוקא מה שעשה לה הבעל אם לא שכתוב בתוספ' כתובה חוץ ממלבושיה. ועוד דהא כתב הב"ח דמנהג ק"ק קראקא להוסיף שליש מכבר המלבושים ותכשיטים השייכים לגופה משמע בין מלבושים שהכניסה בין מלבושים שעשה לה הבעל הוא מוסיף שליש עליהן וא"כ ע"כ אין ההוספה בשביל המלבושים ועיין בסמוך סעיף ג' ד"ה וכל צעיפיה

ב לכך נראה דהתוספ' שליש מלבר הוא מדין המשנה כדאיתא במשנה פרק מציא' האשה פסקו לו אלף זוז הוא כותב לה ט"ו מנה ואעפ"י שאם הכניסה שום הדין לפחו' חומש נראה דה"ט הואיל ומנהגינו לכלול באותו תוספ' גם המאתים זקוקים כסף צרוף למנהג פולין או המאה לטרין דכסף למנהג אשכנז (וכ"כ הב"ח בסימן ס"ו דמנה או מאתים שהם השני מאו' זקוקים הם בכלל התוספ' שליש ודלא כדרישה שהבאתי בסימן י"ב סעיף מ"ז ד"ה מאה זקוקים) ועל כן אף אם מכנס' שום מוסיף שליש הואיל ומדינא דגמרא היה צריך להוסיף שליש במכנס' כספים חוץ ממנה ומאתים כמו שפרש"י במתני' פרק מציא' האשה וז"ל הוא פוסק כנגדה ט"ו מנה שליש יותר יקבל עליו לכתוב בכתובה לבד תוספ' שהוא מוסיף וכו' וכ"ש לדברי מהרי"ק שורש פ"א שפיר' דלא מבעיא לפירש הראב"ד דכל דבר העומד למכור יש לו דין כספים וכו' משמע בזה שהוא רשאי למכור אין לחלק בין שום למעות ומוסיף עליו כעל המעו' אלא אפילו לפירש רש"י שם במשנה דלא אמרו להוסיף שליש רק במכנס' כספים שראוין להשתכר מיד משמע דוקא כספים הראוין להשתכר מיד אבל במידי אחרינא לא אפילו היה עומד להיעשו' דמים דומיא דכספים אפ"ה נ"ל פשוט דהיינו דוקא בסתם אבל היכא שהוסיף הבעל ועשאן כספים מאחר שהם עומדים למכור דין כספים יש להם וכו' עד דכל תנאי שבממון קיים וכ"ש בהיות המנהג פשוט בכל מדינה להוסיף על כל דבר העומד למכור כעל כל כספים עכ"ל בקצרה נשמע מזה בפירוש דלא כהגהות ת"ש ד"ק וכן הוא האמת גמור וראיה ברורה ממ"ש הב"י הביאו בש"ע א"ע סי' פ"ח דבמקום שאין כותבין שום כלי בפרטות אלא כוללים הכל ביחד וכותבין הכניסה לו בגדים ותכשיטין סך כך וכך מעות הרי אותו סך מעו' חוב עליו עכ"ל ש"מ דהוי כמו מעו' דאם לא כותבין בכללן רק כל אחד וא' בפרטות הוזכר דינו לפני זה דצריך מן הדין לשלם כל הפחת אבל נהגו שכל זמן שראויה למלאכתן הראשונה וכו' ש"מ דאם כוללן הוי שוה כסף ככסף מאחר שעומד למכור וכתב עליו הב"ח דפשוט הוא וא"כ סמך ועזר לדברי מהרי"ק בעזר העוזר וא"כ אין ממש בדברי בעל הג"ה הנ"ל שתוספת שליש הוא בשביל בגדים שהכניסה

ג וכתב ב"י בסי' ס"ו וכן בספר שארית יוסף דבעיר חדשה שאין שם מנהג פשוט הוא דאין לזוז מדין המשנה להוסיף שליש ואין חילוק בזה בין אלמנה לבתולה כי צריך להוסיף שליש לאלמנה כמו לבתולה כי הכל הולך אחר הממון וכתב עוד וז"ל רק מה שתקנו חכמים ז"ל הם הוסיפו לבתולה מפני שזה הולך אחר אומד הדעת וק"ל עכ"ל גם מזה ראיה ברורה למ"ש בדיני כתובה סימן י"ב סעיף נ' ד"ה נדוניא דן דיש חילוק בין תוספ' שמוסיף מדעתו ועל עיקר כתובה שרשאי להוסיף כמו שירצה ובין תוספת שליש שצריך להוסיף על המעות שהכניסה

ד ועל כן במדינות אשכנז שכותבין בכתוב' בתולה מאה לטרין דכסף שהם שש מאו' זהובים רייניש אף אם הכניסה ערטילאי או הלניסה מעט הרי התוספת שליש מובלע בעיקר כתובה זו וא"צ לכתוב תוספ' כתובה עד אם יהיה הנדוניא שלש מאו' ריינש טאליר שאז הרויחה חמשים ר"ט כי שליש מלבר הוא מאה וחמשים וצריך לכתוב תוספ' על סך ארבע מאו' וחמשים ר"ט אבל בפחו' מזה א"צ לתוספ' כתובה ואם לא הכניסה לו כלום או הכניסה לו מעט ואינו רוצה לשעבד עצמו בעד ד' מאות ר"ט יכתוב שובר אם התנה כך מתחלה קודם השידוכין דכל תנאי שבממון קיים אבל לאחר השידוכין אין מועיל תנאי וצריך לכתוב לה כמנהג המדינה כדאיתא בש"ע א"ע סי' ס"ה בהג"ה סעיף י"א ואם אין מנהג ירוע צריך להוסיף שליש על מה שהכניסה כמ"ש לעיל בסמוך אבל עכ"פ אין רשאי לפחות לה משיעור כתובה דאורייתא לבתולה לא פחות ממאתים ולאלמנה ממנה דקי"ל בזה כר"מ דכל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה הרי זה בעילות זנות אפילו בתנאי משום דלא סמכא דעתא וכך פסק בש"ע בא"ע סי' ס"ה סעיף ט' ואע"ג דקי"ל כתובה דרבנן ור"מ סבר כתובה דאורייתא ועוד דר"מ סבר דכל הייתנה עמ"ש בתורה בדבר שבממון תנאו בטל ואנן קי"ל בהא כר"י דבדבר ממון תנאו קיים מ"מ בהא הלכה כר"מ ולא מטעמיה כמ"ש הב"י בסי' ס"ט ע"ש הר"ן דחכמים עשו חיזוק לדבריהם שלא תהא קלה בעיניו להוציאה

ושיעור כתובה דאורייתא או דרבנן ע"ש בהגה סעיף ו' הבאתיו לעיל סימן י"ב סעיף מ"ז ד"ה מאה זקוקים

ה וא"ת והא יכולה למחול כתובתה הא כתב הטור א"ע סי' ק"ד במוחל לבעלה שבאמת אסורה לדור תחתיו. אמנם כמדומה לי שראיתי במהרי"ק דיש חילוק דאם מתנה כן בשעת הנשואין אפשר שלא מרצונה הטוב היא מוחלת רק מוכרחת למחול דאם לא תמחול לא ישאנה וע"כ לא סמכא דעתה אבל אם לאחר הנשואין היא מעצמה מוחלת והוא לא ביקש מידה אז רשאי למחול דלא חיישינן שמא לא סמכה דעתה דהא חזינן דסמכה דעתה שאעפ"י כן לא יגרשנה

ו ומיהו לפי מה דכתב רמ"א בסימן ס"ה לדידן דאין מגרשין בע"כ אפשר להקל בכתובת הכתובה ה"נ אפשר להקל ולפחות לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה ואינו בעילת זנות דאע"פי כן