נחלת שבעה מהדורה קמא סא

מעשה ב"ד ולא כמעשה ב"ד. ונ"ל דגם קושיא זו היה קשיא להתוספות ולכן מפרשי הטעם משום קלא ור"ל דע"י שנעשה במעמד רבים יש לו קול כמו מעשה ב"ד שיש לו קול דכל דבר הנעשה במעמד רבים הוי כמו ב"ד כמו שכתבתי לעיל בסמוך בשם תשובת מיימ' ולכן אמר שמואל כתובה כמעשה ב"ד דמיא ור"ל דע"י דנעשה בבי כנשתא ובמעמד רבים דהוי כמו ב"ד ממילא הוא כמעשה ב"ד דכל חופה הוא במעמד רבים ואפי' בישובים שיש שם מתי מעט מ"מ לא ימלט שלא יהא שם מנין כמו שכתבתי למעלה ברין כתובה במחודשי' סעיף ז' ולכן אמר כמעשה נ"ד דמיא ור"ל לא שכתובה צריך מעשה ב"ד רק ממילא הוא כמעשה נ"ד מאחר שנעשה ברבים כמו בב"ד יש לו קול כמו שפירשו התוספת ולכן נכתבת ביום ונחתמת בלילה וא"כ א"צ ג' כלל לחתום על הכתובה לא על כתובה ולא על כתובה דאירכסא אפי' לכתחלה וכ"ש דאם היה לו נישואין במדינה שלא היו עשרה למהרי"ו צריך לחתום ג' על הכתובה מאחר שלא היה החופה במעמד רבים ולעניות דעתי א"צ ג' לחתום אפילו לא היתה החופה במעמד רבים ועל כן צדקו דברי המורים שאין מפקפקין כלל לחתום ג' על כתובה דאירכסא. ונראה שכן דעת ראבי"ה שהבאתי לעיל ריש דיני כתובה. שכתב דאין כותבין זכרון עדות משום דעכ"פ כמעשה ב"ד דמיא ואין כותבין במותב תלתא שהרי באמת א"צ ב"ד רק ממילא כמעשה הוא ולכן כותבין בסתם אבל אם היה מדינא כמעשה בית דין היה קשה למה לא יכתוב בכתובה במותב תלתא

בסייעתא די ברא רומא ותתא. הוא ישזבני בשזבותא מכל טעותא. חסלת דיני כתובה דאירכסא. לסדר דין כתובה דאשתכח בה טעותא

נוסח כתובה דאשתכח בה טעותא

יד מה א) דהות קדמנא באחר בשבת וכו' למנין שאנו מנין כאן עיר פלוני איך ר' פב"פ אתא לקדמנא ואמר לנא הדא מרת פלוני' בת פלוני' כר הוות בתולתא אנסיבית לי לאנתו במתא פלונית מן קדמת דנא כהלכות בנות ישראל דמתנסבין לגובריהון בחופה וקידושין בכתובה וכדו אשתכח טעותא בשטר כתובה דהוה כתב לה מנאי מיומא דאיתנסבית לי ב) שהיה ברביעי בשבת ארבע עשר יום לחודש פלוני שנת פלוני לב"ע ואמרו רבנן דאסור לבר ישראל לשהויי עם אנתתיה בלא כתובתא אפילו שעתא חדא וכען בעינא למכתב לה כתובתא אחריתא בחריקא דכתובתא קמייתא נדוניא ותוספתא דילה ובכן אנחנו סהדי דחתימו לתחות קנינא מיני' השתא כי סהדי קמאי דחתימן תחות כתובתא קמייתא ליתניהו וכתבנו לה כתובתא דא חלופי כתובתא קמייתא מיומא דנן וכלישנא דהוית כתיבה כתובתא קמייתא דאשתכח בה טעותא איך ר' פב"פ וכו' כמו בכתובה דאירכסה דבסימן הקודם

א דהות החילוק שבין דהות לדהוית עיין בסי' הקודם סעיף א'

ב שהיה ברביעי בשבת וכו' נ"ל לכתוב כך שהרי בכתובה דאירכסא אי ידעי סהדי זימנא קמא כתבינן ההוא זימנא בכתובתה כמו שכתבתי בסימן הקודם וכאן ידעינן זמן כתובה קמייתא שהרי הכתובה לפנינו רק שיש בה טעות אחר הפוסלת אותה ואם יכתוב זמן כתובה קמייתא לא ידענא הוא שקר גמור וע"כ יש לכתוב זמן דקמייתא ומיהו צריך לכתוב גם היום של הכתיבה שהרי צריכין לקבל קנין מחדש שהרי הערים האלו לא ראו קנין הראשון ואין יכולין לכתוב על סמך קנין הראשון וצריכין קנין חדש ועל כן צריכין להזכיר גם יום הכתיבה. משא"כ אם העדים עצמן כאן שהיו חתומים תחת הכתובה הראשונה היו יכולין לכתוב בעצמן דמאחר שטעו לא עבדי שליחותייהו אעפ"י שדיעות יש בזה בח"מ סימן מ"ט מ"מ הכי פסק בסמ"ע סי' מ"ג ובסימן שפ"ו ועיין בטור א"ע וב"י סימן קכ"ב ובטור ח"מ סימן נ"ד ורמ"א בתשובה סימן מ"ט כתב דאם טעו אפי' עד מאה טעמים יכולין לכתוב שטר אחר ולכן העדים הראשונים יכולין לכתוב מזמן הראשון ואין צריכין להקנות בקנין מחדש ומכ"ש שאין צריכין להזכיר יום הכתיבה וסברא הוא דאם טעו הרי לא עשאו שליחותייהו ואם לא עשאו שליחותייהו הוי כמי שלקחו מיד בקנין ולא חתמו עד לזמן מרובה דגם הם לא עשאו שליחותייהו עד אשר יחתמו ושם הוי הדין דאם זוכרין זמן קנין הראשון יכתבו הזמן מאותו יום כדאיתא בח"מ בש"ע סי' מ"ג סעיף ט"ז והכא נמי כן. ומזה נ"ל דאם כתבו העדים שטר מיד בעת הקנין אלא שטעו והוצרך לשפר אחר ויכולין הם בעצמן לכתוב אלא שהלכו להם והאחרים לא ראו הקנין וקנו עכשיו מחדש בפני עדים אלו השניים דאע"פ כן יכתבו הזמן מזמן קנין הראשון דקנין השני אינו מבטל לקנין הראשון אלא אדרבה לחזק הראשון. ועיין בסמ"ע פי' רל"ט. ובש"ע ח"מ סי' ל"ט ס"ג. א"נ יכולין לכתבו באופן שטר שנמחק דבח"מ סי' מ"ה וה"ה הכתובה שנכתבה בטעות יכול לכותבה באופן שנמחק דכותבין ב"ד מזמן הראשון ובזה צריך ג' כדעת מה רי"ו וצריך ג"כ ראיה על עדים הראשונים. ואם אין ראיה על עדים הראשונים נראה דאין יכולין לכתבו באופן שטר שנמחק מזמן ראשון אף אם חתמו ג' רק צריך קנין חדש ובאופן הראשון שכתבתי ועיין בתשובת הרשב"א סימן תש"ח

ומיהו היה ראוי לכתוב בכתובה זו וקרענו כתוב' קמייתא דאשתכח בה טעותא דנהי דלא היתה יכולה לגבות באופה כתובה מחמת טעות הפוסל אותה מ"מ יש לחוש שמא תחדש אותה עוד פעם בפני אחרים ותראה לפניהם כתובתה הראשונה הנכתבה בטעות והם יחדשו לה כתובה אחרת ובכל טופסי תקוני שטרות לא ראיתי מי שחושש לזה. אבל במה שכתבתי לעיל סי' הקודם סעיף ה' בדיבור וכדו אירכס בשם מהר"י מינץ שמשביעין אותה שלא היה לה כתובה אחרת רק זו וא"כ שוב אין מקום לחשש זה ועיין מ"ש לעיל בסימן הקודם סוף ס"ק ה'

ג כי סהדי קמאי ליתינהו וכו' הכא לא נוכל לפרש כמו שפירשתי לעיל בכתובה דאירכסא רק כפשוטה כי שהדי קמאי וכו' ליתינהו דאלו הם בכאן היו הם בעצמם יכולין לכתוב כתובתא אחריתא דמאחר שטעו לא עבדי שליחותייהו כמו שכתבתי לעיל. ועוד שהרי לא יוכל לכתוב כי סהדי קמאי וכו' ליתינהו וזמן כתובה קמייתא לא ידענא דהא ידע זמן דקמייתא: ועיין לעיל בכללים סימן ג' סעיף י"ז וסעיף כ"ב. ובסימן י"ב בדיני כתובה סעיף ג'

בסייעתא די ברא רומא ותתא. הוא ישלח לי מקודש עזרתו. סיימתי טופס כתובה דאשתכח בה טעותא: לסדר טופס מחזיר גרושתו

כתובת מחזיר גרושתו וטפס ר' אליעזר הלוי ז"ל טו איך ר' פב"פ אמר לה להדא פב"פ מתרכתא דידיה כדלא נסיבנא לגבר אוחרן הדרי לגבאי ותחזי לי לאנתו כרת משה וישראל וכו':