נחלת שבעה מהדורה קמא ס

העכברים אבל במקום דלא אפשר כותבין שובר ה"ל מקום דלא אפשר הוא

ד ומיהו נ"ל אף דקי"ל בח"מ סי' נ"ד דאין צריך לכתוב זמן בשובר מ"מ בשובר דכתובה צריך לכתוב זמן. חדא דהטעם שאין כותבין זמן בשובר בהלואה לא שייך הכא בכתובה. וק"ל. ועוד אם לא יכתוב זמן בשובר שמא לא תמצא כתובתה הראשונה והוא יוציא שובר זה על כתובה זו דאירכסא ע"כ יקדים זמן השובר לזמן כתובה דאירכסא ואם כותב זמן השובר ביום שנכתבה הכתובה דאירכסא יד בעל השטר על התחתונה כדאי' בח"מ סי' מ"ג ועיין במהרי"ק שורש קי"ד

שוב מצאתי בנוסח השבעו' כתובה של מהר"י מינץ וכן בב"י סוף סימן צ"ו וז"ל וגם השבענוה שאין לה רק כתובה זו עכ"ל הרגיש נמי בקושייתי ובזה מיושב דשוב ליכא למיחש שתגבה זימנא אחרינא

ו בחריקא בפרק אעפ"י גרס בחדיקאי בדלית וע"ש בפרש"י אכן בכל מקום גרס בריש וכן מרגלא בפומייהו לאינשי

ז כי סהדי קמאי וכו' לבוש לא גרס כי סהדי קמאי ליתינהו ובכל ת"ש ישנים ראיתיו וקשיא דמשמע דאם העדים כאן אין צריכין לעדים אחרים דהכי משמע כי סהדי קמאי ליתינהו אבל אי היו כאן לא היו צריכין לעדים אחרים והא ליתא שהרי כבר עשו שליחותייהו כמו בשטר שנמחק דבח"מ סי' מ"א דמ"ש נאבד או נמחק ואעפ"י דבנאבד אין כותבין אלא א"כ ידוע שלא נפרע מ"מ כאן בכתובה נמי ידוע שלא נפרע וא"כ איך שיהיה מ"מ מתחילה כדין היה נכתב ואפשר שמשום הכי לא גריס ליה הלבוש. ויש לומר דה"ק דנמשך לדבתריה כי סהדי קמאי וכ' ליתינהו וזמן כתובא קמייתא לא ידענא דאלו היו העדים כאן היינו יכולין לשאול אותם אימת היה זמן כתובה קמייתא כדאיתא בש"ע א"ע סי' ס"ה סעיף ד' ועיין בטור שם ריש סי' ס"ו אבל מאחר שאין העדים כאן ואין אנו יודעים זמן הראשון על כן הוכרחנו לכתוב מהיום וה"פ כי סהדי קמאי וכו' ליתנהו אבל אי היו כאן היינו שואלין אותם אימת היה זמן כתובה קמייתא ומאחר שסהדא קמאי ליתינהו לכן זמן כתובה לא ידענו ולכן כתבנו לה כתובה דא חלופא כתובתא קמייתא מיומא דנן ולא מזמן הראשון ועיין מה שאכתוב בסימן שאחר זה בדין כתובה שנמצא בה טעו'. וע"ע בסמוך למה אין כותבין מזמן ראשון בקירוב כגון ד"מ שנישא' לפני עשרים שנה ולא נודע לעדים אבל מ"מ יודעין שהיא היתה נשואה לפני ט"ו שנה וא"כ יכתבו זמן הכתובה דאירכסא מזמן ט"ו שנה עיין בסמוך למה אין כותבין כן

א ח ווחותמין ב' עדים בהגה ת"ש דפוס קראקא כתוב וז"ל שמעתי ממורי הגאון ז"ל שמצא בתיקון שטרו' ישן בשם גדול אחד שצריכין לחתום על כתובה דאירכסא ג' עדים שהם ב"ד ולא יהיב טעמא למלתיה. ונ"ל הטעם משים שע"י כתובה דאירכסא שנכתבה בסוף כמה שנים אחר שנשאת יכולה היא לטרוף מלקוחו' שקנו מבעלה אחר זמן נישואיה אפילו קנו קודם זמן שנכתבה כתובת' דאירכס' והא ראיה שנפסקה הלכה אי ידעי סהדי זימנא קמא כתבי' ההוא זימנא בכתובה דאירכסא ונ"מ לגבו' מזמן ראשון כדאיתא בא"ע בסי' ס"ה בש"ע סע"ד ודין זה אינו בשאר שטרו' לטרוף מלקוחו' שקנו קודם זמן השטר ולהכי צריכין ב"ד לאלומי כת השטר וק"ל אבל נוהגים לחתום רק שני עדים ולא ראיתי שום מורה לפקפק בזה עכ"ל באריכו'. והנה אמת נכון הדבר שיכונה לטרוף מזמן הראשון אי ידעי סהדי זמן הראשון אך מה שכתב ודין זה אינו בשאר שטרו' לטרוף מלקוחו' וכו' לאו מלתא דפסיקא הוא והלא שטר שנמחק שכותבין מזמן ראשון ולא מזמן שכותבין לו ב"ד כדאיתא בח"מ בב"י וב"שע סי' מ"א ועיין בש"ע סי' ל"ט סעיף ג' וסי' מ"ג סעיף ט"ז ובסמ"ע סי' רל"ט. ואף שבשאר שטרו' אי לא ידעינן זמן הקנין יכתבו מזמן הכתיבה כדאיתא בסימן מ"ג היינו משום דמסתמא לא ידעי אינשי זמן קנין הראשון אעפ"י שמעשה ב"ד יש לו קול מ"מ בזה עדיין אין לו קול מאחר שעדיין לא חתמו העדים בזמן הקנין ועיין בתוס' פ"ב דגיטין דף י"ח ע"א ד"ה אבל עסוקין באותו ענין וא"כ אם אחרו עדים לכתבו עד אחר זמן ושכחו זמן קנין הראשון אין טורף לקוחו' רק מזמן הכתיבה (ואין לומר א"כ אף אם עדים שוכרים זמן קנין הראשון וכותבין מזמן קנין הראשון אפי' הכי לא יטרוף מלקוחו' מזמן הראשון משום דלקוחו' לא ידעו ועדיין לא היה לו קול מאחר שלא נכתב בזמן הקנין אין זה קשיא דאף אם בזמן הקנין לא היה לו קול מ"מ בשע' הכתיבה יש לו קול למפרע שהקנין היה מקודם ועל כן הלקוחו' שקנו ביני וביני בין זמן הקנין לזמן הכתיבה היה להן לחזור על המוכר ומדלא עשו אינהו דאפסדי אנפשייהו וק"ל) משא"כ בכתובה אעפ"י שלא ידעו בצמצום זמן קנין הראשון מ"מ ידוע לכל שנישאת כמה שנים קודם שנכתבה כתובה דאירכסא וכבר היה לה כתובה וא"כ יכולה עכ"פ לגבות מזמן הראשון בקירוב אף אם לא ידעי סהדי זימנא קמא ממש והזמן כתיבת כתובה דאירכסא מאוחר הרבה (ואין להקשות א"כ אם יכולה לטרוף מזמן הראשון בקירוב מזמן שידוע בודאי שנישא' א"כ יכתוב גם אותו זמן בכתובה דאירכסא ולמה יכתבו מזמן הכתיבה אין זה קשיא דזה מחזי כשקרא כדאיתא בש"ע ח"מ סימן מ"ג סעיף י"ט) וא"כ א"נ משום זה לב"ד של ג' יותר משאר כתובה. ועוד אי הוי צריך ג' משום שטורף מזמן הראשון א"כ לא היה לו להצריך קנין חדש דהא בשטר שנמחק שכותבין לו ב"ד מזמן הראשון וא"צ קנין חדש ומאי שנא האי שטרא מהאי שטרא כמו שכתבתי לעיל דכתובה שנאבדה דמיא לשטר שנמחק דהא אין לחוש לפרעון וא"כ א"צ ב"ד של ג' למה מצריך קנין חדש וא"ת דאין ה"נ דצריך ב"ד של ג' וא"צ קנין חדש זה אינו דאף אותן שכתבו דבעי ג' מ"מ סבירא להו דצריך קנין חדש כמו שאכתוב בסמוך ועוד דאותו שסובר שצריך ג' בכתובה דאירכסא סובר נמי דה"ה בכל כתובה צריך ג' כמו שאביא בסמוך וא"כ בזה בטלו דברי בעל הג"ה הנ"ל וטעמו

והנה מה שכתב בעל הגה הנ"ל בשם מורו שמצא בתיקון שטרות ישן בשם גדול אחד אותו גדול הוא הגאון מהר"יו ז"ל שכן כתב מהר"מ מינן סימן ק"ט וז"ל שמעתי מפי הגאון מהר"י ווייל ז"ל דעל כתובה דאירכסא צריך שלשה עדים יען כי הוא מעשה ב"ד לכן צריך ג' ובדידי הוי עובדא הייתי עד עם ב' עדים על כתובה דאירכסא שעשה אברהם לוקר כתובה דאירכסא לאשתו בערפורט וציוה ליקח קנין משלשתנו וכך חתמנו אך העולם לא נזהרים מזה ולקחו קנין רק ב' עדים כמו שאר שטרות ואמינא לפי דעתי הא דאין לוקחין ג' על הכתובה בשעת נישואין משום דנעשה בבי כנשתא בפני קהל ועדה חשוב כמו ב"ד וחתמו תרי מנייהו ודיו עיין בתוספת פ"ב דכתובות בד"ה במותב תלתא וכו' וחד ליתוהי עכ"ל באריכות בלי הוספה וגרעון

ועתה יראה המעיין וכל קורא באמת יצ"ו שס"ל שאעפ"י שמצריך ג' מצריך קנין חדש. גם ס"ל שבכל הכתובות צריך ג' ומה שאין חותמין רק ב' הוא מטעם שנעשה במעמד רבים ומצינו הכי בכמה מקומות דבמעמד רבים הוי כמו ב"ד וכ"כ בתשוב' מיימון סי' י' לספר שופטים דכל מה שאדם מקבל בפני ראשי הקהל שנבררו מדעת הקהל שאין יכול לחזור בו הביאו רמ"א בח"מ סימן ק"ב והב"ח סימן י"ב אך מה שאין אנו מדקדקין בזה ושום מורה אין מפקפק בזה ואין נוהגין לחתום רק שנים וכמו שכתב גם מהר"מ מינץ עצמו שאין העולם נזהרין בזה נראה לי ליישב מפני שבלאו הכי טורפות לקוחות מזמן הראשון אי ידעי סהדי זימנא קמא על סמך כתובתא קמייתא וכבר היתה במעמד רבים שהוא כמו ב"ד ואף אם לא ידעו זמן הראשון בצימצום מ"מ נודע הוא בקירוב ויכולה לגבות עכ"פ מיום שנודע שנישאת על סמך כתובה קמייתא דלא גרע מאלו היא במקום שאין כותבין כתובה ובמקום שאין כותבין פשיטא דטורפת לקוחות מזמן שנישאת וכ"ש הכא כמ"ש רמ"א סימן ס"ה וע"כ א"צ ב"ד ודי בשנים וכל זה לדעת מהר"מ מינץ ואליבא דמהרי"ו אבל יותר נראה לי דבין בכתובה ובין בכתובה דאירכסא אפי' לכתחלה די בשנים וא"צ ג' אפי' לכתחלה

ג דאיתא בגמרא פ"ב דגיטין דף י"ח ע"א אמר שמואל כתובה כמעשה ב"ד דמיא מה מעשה ב"ד נכתבין ביום ונחתמין בלילה אף כתובה וכו' ופרש"י כמעשה ב"ד דמיא דתנאי ב"ד הוא והתוספות פירשו דמשעת פסק דין איכא קלא כמו בשטר עכ"ל וקשיא למה אמר שמואל לשון שלילא אם מעשה ב"ד הוא למה אמר כמעשה ב"ד בכף הדמיון ואם אינו מעשה ב"ד ממש למה נכתבת ביום ונחתמת בלינה כמעשה ב"ד. וכ"ש לפירוש רש"י דתנאי ב"ד הוא א"כ הוי ממש