נחלת שבעה מהדורה קמא נט

שאין נכון נכתוב אתנסבית לי שהוא מבנין מפעיל והכי הוי ליה לכתוב אינסיבת לי שפרושו נלקחה לי אבל אם מפילים ממנו האלף נסיבת לי פרושו לקחתי לי. וכן דמתנסבין נראה לי לכתוב דמינסבין ופרושו נלקחים אבל דנסבין קאי על הבעל ופרושו שלוקחין וכבר כתבתי דאין זה נכון. אבל עכ"פ אין לכתוב אתנסבית וכן דמתנסבין שהוא מבנין מפעיל

ד במתא פלונית כתב מהר"מ מינץ וז"ל יש סופרים כותבין במתא פלונית ויתור הוא עכ"ל ולי נראה דודאי צריך לכתוב במחא פלונית כי אין מנהג המדינות שוה כדאיתא במהרי"ל הלכות נישואין שבמדינות מגנצא הכתובות יותר גדולות מבמדינות קלוניא וכן בפולין גם כן אין הכתובות שוה כמו שכתבתי בסימן הקודם בדיבור מאתים זקוקים וע"כ מטעם זה צריכין לכתוב באיזה מקום נשאת ועיין בא"ע סימן ק' ואם כן בודאי צריך לכתוב במתא פלונית ועוד דכתב רמ"א בסי' ק' וז"ל ולכולי עלמא אם אין המנהג פשוט אף על פי שכתובתה בידה ואינה מקויימת אינה גובאת בה עכ"ל משמע דאם המנהג פשוט גובאת אפילו אין כתובתה בידה דמזה איירי לעיל מיניה וכן הוא בהדיא במהרי"ק שורש קי"ד וז"ל ואם כן כיון שעתה נהגו כולם בין האשכנזים לכתוב לבתולה שש מאות דוקטי ובגדיה ותכשיטיה וכו' ודאי תגבה שש מאות דוקטי וכו' דאין לך בדיקות כתובות קרובות גדולה מזו כיון שכולם נהגו כך עכ"ל ואם כן מאחר שהמנהג הפשוט הוא כבדיקות קרובות אם כן צריך עכ"פ ראיה באיזה מקום נשאת דיוכל לילך אחר אותו מנהג נהרא נהרא ופשטה ועיין בב"י סימן ס"ו סעיף י"ג ועיין מ"ש לקמן בדין השבע' כתובה סימן פ"ו סוף סעיף ט'. ועוד ראיה ברורה מהא דכתב מהרי"ו דאם החתן עצמו חותם הכתובה ואין שם מי שמכיר חתימות החתן צריכא להביא ראיה באיזה מדינה נשאת גם צריכה ראיה על שבתולה נשא' ואם כן מכל שכן במקום שאין החתן חותם שצריכא ראיה באיזה מדינה נשאת. וע"כ יש לכתוב בכתובה דאירכסא שנשאת במקום פלוני ועיין בכללים סי' ג' סעיף י"ז וסימן י"ז בדין השבעות כתובה סעיף ג'

אך צ"ע כפי מה שאכתוב בסמוך דצריך לכתוב לה כתובה גדולה כמו שהיה לה כבר אם היה לה כתובה גדולה ובנוסח זה דכתוב' דאירכסה אינו כתוב רק כמו שכותבין כל הכתובות בשוה וצ"ל דתוספת זה הוא מן הסתם שאינו מודה לדבריה ואין ידוע ממקום אחר כמה היה תוספ' שלה או כמה הכניסה אבל אם יש עדים או שהבעל מודה כמה הכניסה צריך לכתוב לה הסך בכתובה דאירכסא ובטור סי' ס"ו כתב הנוסח וז"ל ועוד נתתי לה סכום כך וכך וכו' ואע"ג דכתב הגהות דרישה בשם רש"ל דאין אנו נוהגין כנוסח הפור היינו בשאר לשון הטור אבל בזה ההוספה שפיר דמי. ועוד אף אם לא כתב בלשון כתובה דאירכסא יכול לכתוב בלשון תוספת דכן כחוב בכל תוספת כתובה ואף אם אירכס שטר כתובת' תגבה בשטר זה כתובתא קמייתא ודהשתא

ה וכדו אירכס ואם צריך לכתוב כתובה אחרת משום שנמצא בה טעות הפוסל אותה יש לכתוב וכדו אשתכח בה טעותא בההיא כתובתא קמייתא ובסימן שאחר זה יחדתי לזה נוסח בפני עצמו ולא ראיתי בכל טופסי ת"ש כתובים ונדפסים גם במחברים מי שהעיר בזה

ה וכדו אירכס כתב ב"י הביאו רמ"א בא"ע סימן ס"ה עיר שכבשוה כרכום או שגלו מן העיר ואבדו כתובותיהם צריכין לחדש כתובתיהן אע"פ שיש לומר שמא ימצאו אחר כך כתובתיהם אז יחזרו להם מ"מ מאחר שהכתובות בחזקת אבודות צריכות כתובות אחרות עכ"ל (ועיין בהג"ה רמ"א בח"מ ס"ס מ"א) וצריך לכתוב לה כתובה גדולה לראשונה אם היה לה תחלה כתובה גדולה כאשר האריך בזה מהרי"ק שור' קי"ו וע"ע שם שורש קי"ד ומה שכתב רמ"א שם בסמוך וז"ל ועיין לקמן סימן קפ"ז (ובהגהות דרישה הגיה סימן קי"ז או קי"ט ובחנם הגיה) דבמקום שאין מגרשין בעל כרחה של אשה משום חרם ר"ג וכמו שיתבאר לקמן היה אפשר להקל בכתיבת הכתובה אבל אין המנהג כן ואין לשנות עכ"ל ולכאורה נראה דה"ה בכתובה דאירכ' וכן הביא רמ"א דין זה גבי כתובה דאירכסא וקשיא נהי דאין יכול לגרשה בעל כרחה מכל מקום אם הכניסה לו הרבה ולא יכתוב לה כתובה ותוספות או אם כתב לה כתובה וכמה הכניסה ונאבדה הכתובה מ"מ לא סמכא דעתה על המותר דאם תצא ממנו במיתה או בגירושין מרצונה נא תגבה מה שהכניסה ויוכל לטעון פרעתי והחזרת לי הכתובה וכ"כ הב"ח סימן ס"ו דאם לא כתב לה כתובה לא סמכא דעתה דמצי טעין פרעתיך (ועיין מ"ש בסימן הקודם ס"ק ס"ה) וכתב מהרי"ל הלכו' נישואין דאפילו אם תפס הסופר הכתובה אפשיטא דספרא היה החתן באיסור אצלה משום שאינה ברשותה ולא סמכא דעתה עכ"ל הרי דגם מהרי"ל כ' דלא סמכא דעתה אע"פ שגם בימיו לא היו מגרשין בע"כ של אשה אפ"ה אם אין לה כתובה קחשיב ליה לבעילו' זנו' וה"נ מאי שנא דאם הכניסה לו הרבה ואין לה כתובה או שנאבדה דלא סמכא דעתה והוי בעילתו בעילו' זנו'. ועוד דהא רמ"א עצמו הביא הא דמהרי"ק דצריך לכתוב לה כתובה גדולה כראשונה ונהי דאין בזה משום בעילו' זנו' דלא שייך כאן לא סמכא דעתה משום שאין רשאי לגרש בעל כרחה מ"מ מחויב לכתוב לה לפחו' מה שהכניסה דלא גרע מחוב דעלמא וגם בתוספ' שליש הוא מחוייב מדינא כמו שפסק הב"י בסי' ס"ו דבעיר חדשה שאין מנהג שצריך לכתוב לה תוספ' שליש וכ' הב"י דבמקו' שגובא' נצ"ב גובא' גם תוספ' שליש ועיין בתשוב' שארי' יוסף סימן מ"ה ועל כן נראה לי דרמ"א לא איירי רק באם לא הכניסה לו כלום וצריך ליתן לה מנה ומאתים מתקנו' חכמים כדי שכא תהא קלה בעיניו להוציאה וע"ז אמר רמ"א דעכשיו שאין מגרשין בעל כרחה אף על פי שאין לה כתובה מנה או מאתים סמכא דעתה שאע"פ כן לא יגרשה מכח חרם ר"ג ולכן הביא רמ"א ראיה מסימן קע"ז דשם מיירי מאנוסה שצא יוכל לשלחה ולכן אין צריך לכתוב לה כתובה ומדמה רמ"א עכשיו שאין אנו מגרשין בעל כרחה לאנוסה ולכן בחנם הגיה בהגה דרישה שצ"ל בסי' קי"ז או קי"ט

אבל בנדון זה אם הכניסה לו נדן גם רמ"א מודה דחייב לכתוב לה כתוב' מדינא אף בזמן הזה שיש חרם ר"ג

ב ונראה עוד לפי מה דכתב רמ"א דעכשיו בזמן הזה שאין מגרשין בע"כ אין צריך לכתוב לה כתובה מנה או מאתים ה"ה נמי אם רצה לפחו' לאלמנה ממנה ולבתולה ממאתים קי"ל בהא כר"מ דאפילו בתנאי אין רשאי להתנו' וכל הפחו' אפילו בתנאי הוי בעילתו בעילו' זנות מ"מ ה"מ בימיהם שהיו מגרשים בעל כרחה של אשה ואם פוחת ממה שתקנו חז"ל יהיה קל בעיניו להוציאה אבל עכשיו דאין אנו מגרשין בעל כרחה יכול לפחות אפילו מכתובה דאורייתא דהא אע"פי כן סמכא דעתה ויכול לכתוב לבתולה מאתים והיא כותב' התקבלתי מנה וה"ה אם רוצה למחול כתובתה לבעלה רשאי למחול הכל ואע"פי כן יכולה לישב תחתיו דאע"פכ סמכא דעתה דהא אין רשאי לגרש בעל כרחה של אשה ולא יוכל לשלחה כל ימיו מכח חרם ר"ג. וכל זה הוא לדינא במקום שיש חרם ר"ג אבל כבר כתב רמ"א דאין המנהג כן ואין לשנו' וה"ה וכ"ש בזה

ג אבל קשה איך מובטחים בעליהן שמא תמצאו הכתובו' ותוציא כתובתה בחד בי דינא וגביא והדר תוציא כתובה דאירכס' בבי דינא אחרינא וגביא דכה"ג הוי חששא ופריך הכי בגמרא ריש פ"ב דכתובו' ונ"ל לתרץ דאיתא בגמרא פרק אע"פי דף נ"ו אפיסקא דר"י אומר רצה כותב לבתולה מאתים והיא כותב' לו התקבלתי וכו' ופריך וסבר ר"י כותבין שובר והתנן מי שפרע מקצ' חובו ר' יהודא אומר יחליף ר' יוסי אומר יכתוב שובר ומשני א"ר כששוברתה מתוכה אביי אמר אפי' אין שוברתה מתוכה בשלמא התם ודאי פרעיה דלמא מירכס חברתיה ומפיק ליה לשטרא והדר גביא זימנא אחרינא אבל הכא ודאי יהיב לה בתמיה מלתא בעלמא הוא דאמרה ליה אי נטריה נטריה או לא נטריה איהו דאפסיד אנפשיה עכ"ל ופירש באמת לא פרע לה רק מחלה נו בדיבור בעלמא וע"כ בריך לשמור שוברו ואם אינו שומרו איהו דאפסיד אנפשיה וא"כ בנדון דידן נמי הכי שכבר כתבתי דצריך לכתוב לה כתובה דאירכס' משום דלא סמכא דעתה על המותיר ממנה ומאתים ונהי דלא היה בזה משום סמכ' דעתה מאחר שאין אנו מגרשין עכשיו בעל כרחה מ"מ צריך לכתוב לה כמו שהיה לה מקודם מטעם שכתבתי לעיל בסמוך ועל כן לא סגי בלאו הכי שצריך לכתוב לה ואם מתיירא שמא גם לאחר זמן תמצא גם כתובתה הראשונה יקח שובר ממנה ואם אינו לוקח שובר איהו דאפסיד אנפשיה ועוד דבפירוש אמרינן סוף הכותב דאף למ"ד אין כותבין שובר משום שאין הלוה צריך לשמור שוברו מפני