נחלת שבעה מהדורה קמא נח

במקדש בפני עד אחד. היינו בקורבה פסולי עדות. אי נמי דחילוק יש דהא נהיגי ליקח ד' עדים ב' עדים על הכתובה וב' עדים להראות בפניהם הט"ק ולעדות הקדושין צריכין כשרים גמורים

ובעזר העושה עמי בטובה. לסדר משפטי הכתיבה. הוא יהיה לי למעוז ומחסה. לסדר דיני כתובה דאירכסא

נוסח כתובה דאירכסא

יג מה א) דהות קדמנא ברביעי בשבת בכך וכך לחודש פלוני שנת פלוני לב"ע למנין שאנו מנין כאן עיר פלוני איך רבי פב"פ אתא לקדמנא ואמר לנא הדא מרת פב"פ כד ב) הוית בתולתא (או מתרכתא או חלוצתא) ג) אנסיבת לי לאנתו מן קדמת דנא ד) (במתא סלונית צ"ל) מהלכות בנת ישראל דמתנסבין לגובריהון כחופה וקידושין ובכתובה ה) וכדו אירכס לה שטר כתובתא דהוה כתב לה מנאי מיומא דאיתנסבית לי ואמרו רבנן דאסור לכר ישראל לשהויי עם אנתתיה כלא כתובה אפילו שעתא חדא וכען בעינא למיכתב לה כתובתא אחריתי ו) בחריקא דכתובתא קמייתא נידוניא ותוספתא דילה, ובכן אנחנו סהדי דחתימו לתחות קנינא מיניה השתא כי סהדי ז) קמאי דחתימו תחות כתובתא קמייתא דאירכסא לי מנאי וזמן כתובתא קמייתא לא ידענא וכתבנו לה כתובתא דא חלופי כתובתא קמייתא מיומא דנן ובלשנא דאמר לנא דהוי' כתיבא כתובתא קמייתא דאירכסא איך ר' פב"פ אמר לה להדא אנתתיה מרת פב"פ כד הוית בתולתא (או ארמלתא) מן קדמת דנא הוי לי לאנתו כדת משה וישראל ואנא אפלח ואוקיר ואיזון ואפרנס יתיכי (ליכי) כהלכות גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין לנשיהון בקושטא ויהיבנא ליכי מחר בתוליכי (כסף ארמלותיכי) כסף זוזי מאתן דחזי ליכי מדאורייתא [זוזי מאה דחזי ליכי מדרבנן] ומזוניכי וכסותיכי וסיפוקיכי ומיעל לותיבי כאורח כל ארעא וצביאת מרת פב"פ דא דהוית בתולתא (או ארמלתא) מן קדמת דנא והוי' ליה לאנתו ודין נדוניא דהנעל' ליה מבי אבוה (מבי נשי) בין בכסף בין בדהב (בפולין בזהב) בין בתכשיטין במאני דלבושא (ובשימושא דירה) ובשימושא דערסא חמשין לטרין (ובאלמנה חמשא ועשרין) וצבי ר' פב"פ דנן והוסיף לה מן דיליה חמשין ין לטרין (ובאלמנה חמשא ועשרין) סך הכל מאה לטרין דכסף (ובאלמנה חמשין) (ובפולין מאה זקוקים כסף צרוף וצבי ר' פלוני דנן והוסיף לה מן דיליה עוד מאה זקוקים כסף צרוף אחרים כנגדן סך הכל מאתים זקוקים כסף צרוף) וכך אמר ר' פב"פ דנן אחריות שטר כתובתא דא (בפולין נדוניא דין ותוספתא דא) ותוספתא דא קבלית עלי ועל ירתי בתראי להתפרע מכל שפר ארג נכסין וקנינין דאית לי תחות כל שמיא דקנאי ודעתיד אנא למקני נכסין דאית להון אחריו' ודלית להון אחריו כלהון יהון אחראין וערבאין לפרוע מנהון שטר כתובתא דא (נדוניא דין ותוספתא דא) ותוספתא דין ואפילו מן גלימא דעל כתפאי בחיים ובמותא מן יומא דנן ולעלם ואחריו' שטר כתובתא דא ותוספתא דין (נדוניא דין ותוספתא דא) קיבל עליו ר' פלוני דנן כחומר כל שטרי כתובו' ותוספת' דנהגין בבנת ישראל העשוין כתקון חכמים ז"ל דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי וקנינא מן ר' פב"פ דנן למרת פלוני' דא דהוית בתולתא (או ארמלתא) כד אתנסבי' ליה בקדמיתא ככל מה דכתיב ומפרש לעיל במנא דכשר למקניא ביה והכל שריר וקיים: וחותמין שני ערים

א מה דהות נ"ל לכתוב דהות שהוא לשון הוה ר"ל מה דהוה עתה קדמנא. אבל כד הוית בתולתא יש לכתוב ביוד שהוא לשון עבר דהוית בתולה באותו פעם כשנשאת. בלשנא דאמ' לנא דהות בכתובה כתובתא קמייתא יכול לכתוב דהות או דהוית כי דהוית לשון עבר קאי על יום הכתיבה שהיה כחובה באותו פעם ודהות משמע שעדיין היתה כתובה עד עכשיו שנאבדה. דהוה כתב לה מנאי בלא יוד שהרי עד עתה היתה קיימת ועכשיו נאבדה. וכדו אירכס לה שטר כתובתא דהוה כתב לה מנאי בלא יוד שעד עכשיו היה לה אותה כתובה. וכן וצביאת מרת פלונית והוית ליה לאנתו לשון עבר שהיא היתה לו לאשה באותו פעם. אבל בכתובה גופה יש לכתוב וצביאת מרת פלונית והות ליה לאנתו בלא יוד שהוא לשון הוה ר"ל עכשיו נעשית לו לאשה. אבל בכתובה דאירכסא לא יוכל לכתוב והות ליה לאנתו דהוי משמע שעכשיו נעשית לו לאשה דהוית ביוד הוא לשון עבר דהות בלא יוד הוא לשין הוה וקצת ראיה מהא דכתב הב"ח בא"ע סימן קכ"ו בשם חקין ישן דאם כתב דהוי' אנתתי ולא כתב מן קדמת דנא הגט כשר דהוית נמי לשעבר משמע עכ"ל ומיהו אין כל כך ראיה דשמא לא נחית לחלק בין דהות לדהויתו ו וצאתי ראיה לדברי ותהי לו לאשה תרגום אנקלוס והות ליה לאנתו ושם לשון הוה הוא שהדי כבר נשאה יצחק כדכתיב ויקח את רבקה ותהי לו לאשה מה שאין כן קודם שנשאה הכתיב ותהי אשה כבן אדוניך ותרגום אונקלוס ותהי אתתא וגו' שוב מצאתי כדברי בלבוש סימן ס"ו בנוסח כתובה דיש לכתוב בכתובה וצביאת וכו' והות ליה לאנתו בלא יוד אחר הויו מפני דהוית ביוד הוא תרגום של הייתי והות בלא יוד הוא תרגום של והיתה אשר לא היתה לאיש תרגום דלא הוה לגבר עכ"ל

ב כד הוית בתולתא מן קדמת דנא בתיקון שטרות ד"ק נדפס כאן הוי לי לאנתו כד היית מן קדמת דנא ואינו נראה כי לשון זה משמע שקדשה עתה מחדש שתהיה לו לאשה כאשר היתה מקדמת דנא רק במחזיר גרושתו שייך לשון זה אבל כד הוית בתולתא מן קדמת דנא משמע שבראשונה בעוד היותה בתולה היה אומר לה שתהיה לו לאשה

ג אנסיבת בכל הנוסחאות כתוב אנסיבת או אתנסבית וקשיא למה מדבר על האשה שהיא נשאת לו ולמה לא אמר נסיבת יתה לי לאנתו אני לקחתי אותה לי לאשה דבשלמא גבי כהלכו' בנת ישראל דמתנסבין שפיר קאמר דמתנסבין דקאי על הבנות ישראל דאין האשה נושאת איש רק נישאת לאיש מה שאין כן הכא דקאי על הבעל וכן מיומא דאתנסבית לי היה לו לומר מיומא דנסיבת יתה לי ונראה משום דהוי משמע שלקח אותה לאשה שלא מדעתה לכך אמר אתנסבית שהיא לוקחה לי דמשמע מדעתה ומרצונה כדאיתא ריש פ"ק דקדושין אי תנא האיש קונה ה"א בע"כ תנא נקנית ובג' וע"ל סימן ט' ס"ק ד' אך נראה לי