נחלת שבעה מהדורה קמא נז

שהיה החתן עני שאל להחתן את הטבעת קידושין שנו וחם אינו שנו שיודיע להכלה שצריכה להחזיר אחר זמן הנאת הקישוט וכן כתב מהר"מ מינץ שצריך שיהא הטבעת לא שאולה ולא ממושכן ואם החתן נער ואביו שם בשעת הברכה צריך לשאול לאביו אם נתן הטבעת לבנו במתנה גמורה ולי נראה דבדיעבד אין לחוש רק אם יש בהנאת הקישוט שוה פרוטה סגי בזה משום שמודיעה תחלה שאינה מקדשה רק בשוה פרוטה ועמ"ש לעיל סי' ט' סעיף י"ט ס"ק ב' ואפשר שמטעם זה אין כל הרבנים נזהרים לשאול לחתן ולהודיע לכלה ועיין בת"ה סי' ר"י ובתשובת מיימון לספר נשים סימן י"ח י"ט כ'

יד כתב הכל בו וז"ל כתב הר"מ אדם שקידש ארוסתו ע"י שליח אין לו לקדש אותה פעם אחרת בשעת החופה כדי שלא להוציא לעז על קדושין הראשונים ואתי למשתרי אשת איש לעלמא שהעולם יסברו שקדושין ע"י שליח אינו כלום ע"כ הביאו דבריו הש"ע והלבוש וסיים בכל בו וז"ל והגיה עליו הר"ף ז"ל ומיהו היכא דקדושין הראשונים היו בלא מנין יכול לקדש פעם אחרת בשעה נישואין כדי לברך ברכת אירוסין בעשרה עכ"ל וכן כתב הריב"ש הביאו רמ"א ורמ"י לפסק הלכה סוף סימן ל"ד וז"ל אפי' אם קידש אשה מזמן ארוך (ור"ל שלא בירך ברכת אירוסין בשעת קדושין וכ"כ בלבוש בפירוש) מברכין ברכת אירוסין תחת החופה וי"א דחוזר ומקדש אותה תחת החופה כדי שיהא הקדושין סמוכין לברכה עכ"ל וקשיא לדברי הר"ף דגם בזה יסברו שקידושין הראשונים שהיו בלא עשרה לא היו קדושין ויבאו להתיר א"א לעלמא וכן הא דהריב"ש שמא יאמרו דקדושין הראשונים שקידש בלא ברכת אירוסין לא היו קדושין וע"כ חוזר ומקדשה תחת החופה כדי שיהא הקדושין סמוך לברכה ואין זה דומה למ"ש מהר"מ מינץ סימן מ"ט בענין מי שקידש בטבעת ממושכן וסבר שנחלט לו והוא שלו וכן מי שקידש בטבעת של כסף מוזהב והיה סבור שהוא זהב כי לקחה בחזקת זהב כדאי' בתשוב' במיי' כי שם באמת היו קדושי טעות שהרי הוא בעצמו טעה וסבר שהוא שלו או שהוא זהב וע"כ בהכרח לחזור ולקדשה ואפ"ה יש דעות אי יש לחזור ונברך פעם שנית מאחר שבירך בקדושין הראשונים ופסק רמ"א בהגה א"ע סי' ס' דא"צ לברך שנית גם יש דיעות שא"צ עשרה מאחר שא"צ לחזור ולברך משא"כ הכא שקדושין ראשונים היו כדת וכהלכה רק שהיה בלא מנין וכבר כתבתי דסגי בדיעבד כדאיתא בתשוב' במיימון ובפסקי מהרא"י סי' ק"מ הבאתים בסמוך במחודשים סי' ד' וא"כ למה יחזיר אח"כ לקדש פעם שנית ולברך ברכת אירוסין והוי תרי חששות האחד שיאמרו שקדושין הראשונים שהיו בלא מנין או בלא ברכת אירוסין לא היו קדושין ואם יקדשה שנית יאמרו שהקדושין הראשונים לא היו קדושין ויבא אחר ויקדשה ויבאו להתיר אשת איש לעלמא ועוד חשש ברכה לבטלה ואין לומר דמאחר שעדיין בידו לתקן ולחזור ולקדשה שנית חשיב כלכתחלה וכ"כ מהר"מ מינץ בסי' מ"ט בענין קדושין שלא היה בו שוה פרוטה צריך לחזור ולקדשה בעשרה ובברכה מאחר שאפשר לתקן הוי תחלה וכ"כ בתשו' מהרי"ל לענין גט דבכל מקום דאפשר לתקן חשיב לכתחלה אין זה דומה להתם דהתם מה שחוזר ומקדש או חוזר ונותן גט מתקן הוא בכך משא"כ הכא שהקדושין הראשונים היו כדין הוי העיות יותר מן התיקון שיוציאו לעז על קדושין הראשונים וק"ל ונ"ל לחלק דשאני הכא דבשלמא גבי שליח יסברו העולם שקדושין הראשונים ע"י שליח אינם קדושין לגמרי והא ראיה שבאמת מצוה בו יותר מבשלוחו וא"כ הייתי אומר שקדושין ע"י שליח אינם קידושין כלל ועל כן אין לקדשה שניה בעצמו שלא להוציא לעז על קדושי שליח משא"כ הכא דהוא עצמו קדשה גם בפעם הראשון וכן הא דהר"ף ג"כ הוא עצמו קדשה בראשונה אלא שהיה בלא מנין ואם יקדשה עכשיו שנית יהיה תמוה בעיני הבריות מה שמקדשה פעם שנית וישאלו למה מקדשה שנית ויאמרו להם טעם הדבר ועוד יש לומר דהא דכתב מהר"מ דמי שמקדש ע"י שליח אין לחזור ולקדשה בשעת החופה היינו טעמא משום דהקדושין שהיו ע"י שליח היו בעשרה ובברכה וא"כ מאחר שהיה בעשרה יש לו קול ואם אח"כ יחזור ויקדשה בעצמו יסברו שקדושין הראשונים ע"י שליח לא היו קדושין משא"כ אם קידש בעצמו ולא היה מברך ברכת אירוסין על כרחך לא היו שם עשרה ואם היו שם פשרה פשיטא שהיו מברכין ברכת אירוסין וכן הא דהגיה הר"ף דאם היו הקדושין הראשונים בלא מנין וכו' איירי נמי שכח הי מברכין ברכת אירוסין משום שלא היה שם מנין דיכול לקדש פעם אחרת וכו' התם אם לא היה שם מנין אין קול לקדושין הראשונים ואם יחזור אח"כ ויקדשה שנית במנין וברכה לא חיישינן שמא יאמרו הקדושין הראשוני' לא היו קדושין נ"ל ובזה דברי מהר"ם והר"ף והריב"ש עולים בקנה אחד דאי אפשר לומר שהר"ף והריב"ש חולקים על מהר"ם מאחר שרמ"א הביא דברי הריב"ש בס"ס ל"ד והש"ע הביא דברי מהר"ם בסי' ל"ו ורמ"א מראה מקום על זה ש"מ דלא פליגי וכ"ש דדברי הריב"ש הן הנה דברי הר"ף ולכן לא הביאו הש"ע ורמ"א גם דברי הר"ף

טו כתב הכל בו וכן מהר"מ מינץ לענין תענית החתן וכלה ב' טעמים חדא דהוי סליחה דידהו שנמחלים עונותיהם כדדרשינן על ויקח את מחלת וגו' ולפי טעם זה נראה לכאורה להשלים וכ"כ הב"ח בא"ח ס"ס תקס"ב. ויש עוד טעם שני שצריכין להתענות שמא ישתכרו ולא יהיו דעתם מיושבת עליהם בשעת הקדושין ולפ"ז אין להתענות עד אחר הברכה וכן משמע מדברי רמ"א בא"ח סי' תקס"ב באם ענינו קודם שיכניס לחופה מותר לשהות הברכה עכ"ל וגם לפי טעם זה היה ראוי להתענות אפי' בט"ו בשבט עד אחר הברכה. אבל נראה דא"צ להשלים דאי מטעם הראשון משום דהוי יום כפור דידהו הרי לאחר יום כפור דהיינו מוצאי יו"כ אחר נעילה אוכלין ושותין ושמחין ועושין י"ט כי מובטחים שהקב"ה מחל העונות וג"כ לאחר החופה הוי כמו גמר נעילה דידהו שכבר נמחל עונותיהם והוי י"ט דידהו ואסורים בתענית מאז והלאה. ולטעם הב' מכ"ש דאינו אסור אלא עד לאחר החופה. גם נראה דאין להם להתפנות בימים שאין אומרים בהם תחנה, אף שלפי טעם השני דחיישינן משום שכרות היה ראוי להתענות מ"מ כמדומה שלא נהגו כן רק שלא יהא רודף אחר המותרת במאכל ומשתה וכן משמע בהגהת רמ"א בא"ח סי' תקע"ג דאין לחתן להתענות רק בר"ח ניסן מאחר שבלאו הכי הוא א' מן הימים שמתענין בהם משמע אבל בשאר ימים שאין אומרים בהם תחנה אין להתפנות וכ"כ בפירוש דאין להתענות בחנוכה. (ומדברי הב"ח בא"ח סימן תכ"ט משמע שצריך החתן להתענות בחדש ניסן אחר פסח) ומ"ש הב"ח סי' תקס"ב בא"ח וז"ל ולפי זה החתנים דמתענין דנהיגין בתענית ממש שהרי מתענין אפי' במקצת הימים שאין אומרים בהם תחנון אין להם לשתות מכוס של ברכה אירוסין ונשואין קודם צאת הכוכבים מדמתענין אפי' במקצת הימים וכו' וזה אינו הוכחה כלל שהרי באמת אם יש נשואין בחנוכה אין לו להתענות וה"ה בשאר ימים שאין אומרים בהם תחנון רק באותן מקצת ימים שהוא בלא"ה א' מן הימים שמתענין בהם כגון ר"ח ניסן או בכ"ח בכסליו אם היו עושין בהם חתונה מאחר שהוא א' מן הכתובים במגלת תענית ע"כ נראה דאין להשלים, ובשאר ימים שאין אומרים בהם תחנון שאין כתובין במגילת תענית אין להתענות כלל זולת אם יש חתונה בא' מן הימים שכתובין במגלת תענית המפורשים בסי' תק"פ וזה נמי מוכח מדברי הב"ח עצמו שכתב שנוהגין להתפנות במקצתן ומ"מ גם באותן שמתענין טוב הדבר להתנות מתחילה שלא להשלים כדעת הב"ח סימן תקס"ב ואם לא התנה בפירוש מ"מ כדאי הוא הת"ה לסמוך עליו אפילו שלא בשעת הדחק מאחר דנהגו כך הוי כאלו התנו

טז אלמן שנשא אלמנה ולא אכלו עד הלילה מברכין ז' ברכות תשובה מהר"י כ"ץ מקראקא

יז שני חופות ביום אחד מסיק הב"ח בי"ד סי' רס"ה לברך ברכת חתנים לכל א' וא' בפני עצמו וע"ש ובדרישה בא"ע סי' ס"ב

יח כתובה שחתם עליה נין אחיו של בעל דהיינו שלישי בראשון מאחר שלא הוזכר בכתובה לשון עדים הכתובה כשרה וגביה בחתימת יד הבעל מהר"מ מינן סי' נ"ב ומשמע מדבריו דבמקומות שאין החתן חותם הכתובה לא גביא דליכא אלא עד אחד תחת הכתובה וקשיא לי דהרי הטור ח"מ סי' ל"ג בשם ר"ח פסק דשלישי בראשון מכשירין באשתו מפני שהוא מופלג ואתפליג דרא לא אמרינן בעל כאשתו וכך פסק שם בש"ע וכ"ש להרי"ף והרמב"ם דמכשירים לגמרי שוב ראיתי שגם מהר"ז ציון השיב למהר"מ מינץ דאין לפסול הכתובה בשביל זה מטעם שכתבתי ומ"ש רמ"א בא"ע סי' מ"ב דאם קידש בפני פנים ואחד מהם קרוב הוי