נחלת שבעה מהדורה קמא נה

בתולה ברביעי להראות קיום ומעלה בבתולת ישראל כי אף שנתמעטה ביום ההוא הנה יש לה נחת רוח למטה בנשואי בתולה וב"ק אומר אל דבר תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי עכ"ל

ו ונוסח ברכת אירוסין לא ראיתי להעתיקו אך הרוצה לעמוד עליו ועיין בגמרא דכתובות דף ז' ובטור א"ע סימן ל"ד ובפוסקים הנמשכים אחריו וכתב בדרישה ע"ש הר"ן שר"ת הגיה בנוסח הברכה והתיר לנו את הנשואות לנו וכתב שכך נהג רבו הגאון מהרש"ל ז"ל ע"פ ד"ת וכך כתב הב"ח שכן קיבל מרבותיו ע"פ הר"ן ז"ל שכך הגיה ר"ת וכך ראיתי נוהג מורי הרב הגדול בעל טורי זהב נר"ו והטעם מבואר מעצמו דלא לשתמע נשואות דעלמא לכך יאמר והתיר לנו את הנשואות לנו ר"ל לכל אחד הנשואות לו וכן משמע מלשון רש"י ז"ל פ"ק דכתובות דף ז' וז"ל והתיר לנו את נשותינו הנשואות לנו ע"י חופה וקדושין עכ"ל נשמר רש"י ז"ל גם כן מזה דלא לשתמע נשואות דעלמא לכך הוסיף מלת לנו ואם כן פשיטא דטוב לומר בפי' מלת לנו ושוב ליכא למטעי

ז והטעם שאין החתן עצמו מברך ברכת אירוסין כדי שלא לבייש את מי שאינו בקי כמו בס"ת שהש"ץ קורא אפילו לבקי כ"כ בכל בו ובהגהות דרישה וכ"כ רמ"א בתשובה סימן קכ"ה אהא דאמרינן בגמרא שאין מקדשין בשבת חיישי' שמא יכתוב זה לא שייך האידנא דמנהג כל ישראל שאין החתן עצמו כותב הכתובה אפילו הבקיאים בכתובה משום אינם בקיאים שלא לבייש ע"כ (ועיין מ"ש בסי' ל"ז בדיני שכ"מ סעיף א') ועל כן יש מקומות שהחתן מקדש ואחר כך מברך המברך ברכת אירוסין שמא הדרי בה האשה והוי ברבה לבטלה דכל המצות התלויות באחר אין מברך עליהן עובר לעשייתן דלמא הדרי בהו וכן כתב הטור א"ע בסימן קס"ו בשם העיטור וכן מנהג ק"ק פוזנא ומברך אחר שיקדש אבל מנהגינו לברך קודם שיקדש כדי שיהא עובר לעשייתן ושני הדיעות בטור בסי' ל"ד ובאחרוני' וע"ש בב"י ואפשר לפי זמנינו שמקדשין תחת החופה ליכא למיחש לשמא הדרי בה האשה דאם היתה רוצה לחזור בה לא היתה הולכת לחופה וע"כ ליכא למיחש לברכה לבטלה ושפיר יכולין לברך עובר לעשייתן

גם לזמנינו שמקדשין תחת החופ' אין אנו צריכין לדברי בעל העיטור שכתב הב"י בשמו והלבוש והדרישה שהנוסח הוא ע"י חופה בקידושין בבית רפויה מפני שאותיות בגד כפת הסמוכים לאותיות אהו"י רפוים אך הסופרים טעו לכתוב וי"ו וכתב בהגהות דרישה בשם המרדכי משום דזמנין מקדשין בשעת ברכת נישואין ואז הוי הכנסת חופה קודמין לקדושין עכ"ל על כן אנו בזמנינו שמקדשין תחת החופה ואז הוי החופה קודמת לקדושין וא"כ שפיר אנו אומרים ע"י חופה וקדושין בוי"ו ועיין מ"ש בסמוך סעיף ח' ופ'

ח ומה נקרא חופה עיין בטור סי' ס"ב ובב"י סי' ס"א הרבה דיעות ובדרישה ובש"ע סימן נ"ד ובדרישה בי"ד הסכים מה שמכסין ראש הכלה בהינומא בשחרית מקרי חופה ומורי בטו"ז בי"ד בסי' שמ"ב דחה דבריו והסכים לדברי רמ"א בא"ע סי' נ"ד שמה שפורסין יריעה על גבי כלונסות מקרי חופה ומנהג אשכנז ברוב מקומות מקרי חופה מה שפורסין סודר על ראש חתן וכלה בשעת הברכה וזהו חופה וכתב בכל בו וז"ל עושין לה חופה שחופפין אותן בטלי' או בסודר וכיוצא בזה וזהו נקרא נישואין והרמז על זה כי יקח איש אשה וסמיך ליה גדילים תעשה לך עכ"ל והביא עוד ראיה ממצות יעוד כוון שפירש טליתו עליה קנה ואפשר שזהו הטעם מנהג אשכנז שהחתן פורס עליה טלית של מצוה לחופה ואע"פי שהב"י בסי' ס"א בשם העיטור דחה זה מן הירושלמי שאין זה מקרי חופה מ"מ מרגלא בפומייהו בין באשכנז בין בפולין כל א' לפי מנהגו דזהו חופה דהיינו בפולין היריעה הפרוסה על הכלונסאות ובאשכנז הטלית שפורס עליה. והראיה מן הירושלמי יש לדחות כאשר אבאר בסמוך בס"ד

ולכן בין למנהג פולין בין למנהג אשכנז עכשיו החופה קודמת לקדושין ולכן שפיר אנו אומרים ע"י חופה וקדושין

ט ואע"ג דכתב בתשובת משאת בנימן סימן צ' דגם בבתולה עיקר החופה הוא היחוד וכתב דשמע דבקצת קהלות נוהגין שאפי' בחור הנושא בתולה מיחדין אותה מיד אחר החופה וכתב דכן משמע קצח מדברי רמ"א סי' נ"ד איברא דלכאורה משמע כך מדברי רמ"א אבל נ"ל דהא דכתב רמ"א ואחר כך מוליכים אותם לביתם וכו' אין הטעם שיהא היסוד הזה סופה רק כדי שיהא לבו גס בה וכן הוא במהרי"ל בהדיא שהטעם הוא מפני שיהא לבו גס בה. ועוד דאם גם בבתולה צריך יחוד קשיא הא דקי"ל בסי' ס"ג דבתולה חיבת חופה קונה ובאלמנה חיבת ביאה קונה וע"כ צריך ליסד באלמנה יחוד הראוי לביאה ואם גם בבת ולה צריך יסוד מה מחלק בין בתולה לאלמנה ועוד לדבריו הא לא מצריך יחוד לבתולה רק בע"ש כדי שלא יהא כקונה קנין בשבת א"כ משמע דבשאר ימי החול אין בריך אם כן איה איפה ומה נקרא חופה אם לא היריעה הפרוסה ע"ג כלונסות בפולין ובאשכנז הטלית שמשימין על החתן וע' הכלה. אלא ע"כ טעם היחוד בבתולה אינו אלא כדי שיהא לבו גס בה ולא לשם חופה. ועוד לדבריו דלא מצריך יחוד לבתולה רק בפ"ש ע"כ הטעם כדי שלא יהא כקונה קנין בשבת ורצה להסתייע מדברי רמ"א בסימן נ"ד שכתב ואחר כך מוליכים אותם לביתם וכו' דהא בפירוש כתב רמ"א בתשובה סי' קכ"ה דלא חש לטעם זה דהירושלמי הלין דכנפין ארמלין בשבתא צריכין למכנ' מבע"י כדי שלא יהא כקונה קנין בשבת וכתב דגמרא דידן עיקר וטעמא דאין מקדשין בשבת הוא משום גזירה שמא יכתוב והאידנא לא שייך חשש זה דאין החתן כותב בעצמו הכתובה ואין אדם חוטא וכו' גם השטרות כבר מוכנים ביד החזן קודם שבת וכן בספר תניא בסי' צ' הביא הך דהירושלמי הלין דכנסין ארמלין וכתב עליו וז"ל וה"ה בתולת הנישאת בששה צריך לכונסה מבע"י מכאן יש להוכיח שאסור לכנוס אשה בשבת מדקאמר צריכן לכונסה מבע"י שלא יהא כקונה קנין בשבת ש"מ דבשבת עצמו אסור לכנוס ומנהג פשוט בידינו לכנוס אפילו בשבת עכ"ל א"כ ש"מ דג"כ ס"ל דליתא הא דהירושלמי מקמי גמרא דילן דלא אסרו רק משום גזירה שמא יכתוב והאי חששא לא שייך האידנא כמו שהאריך רמ"א בטעמו של דבר ואפשר שמזה הטעם כתב בספר תניא שמנהג פשוט בידינו לכנוס בשבת ונסתייע רמ"א סיוע גדולה מספר תניא שהבאתי ואם כן אם סובר רמ"א שמותר לקדש ולכנוס בשבת א"כ מכ"ש שאין צריך יחוד קודם שבת אלא ע"כ הא דכתב רמ"א בפי' נ"ד ואח"כ מוליכים אותם לביתם הוא מטעם כדי שיהא לבו גס בה. ומ"ש הרב מ"ב דראה בקהלות נוהגין שגם בחור הנושא בתולה מייחדין אותן אחר החופה וכתב דמנהג יפה הוא הנה ודאי מנהג יפה הוא אבל אין כוונתם מטעם חופה רק מטעם שיהא לבי גס בה ועוד דהרב מ"ב רצה שיש להתייחד בתולה בע"ש כדי שלא יהא כקונה קנין בשבת ורצה להביא ראי' מדברי רמ"א ממ"ש שמכניסין אותן לביתם ואוכלי' ביחד ורמ"א לא איירי מחופה בע"ש דוקא רק מסתם חופות. גם מ"ש דיש מנהג בקצת קהלות לייחד אפילו בחור ובתולה אין המנהג דוקא בפ"ש רק אפילו בחול וכדי שיהא לבו גם בה וכן משמע מדברי א"ח בשם העיטור שהביא הב"י בסימן ס"א וז"ל והאומר שחופה הוא שחופין בו ראשיהם בשעת הברכה לאו מלתא היא מדגרסינן בירושלמי בסוכה עד שיכניס לחופה ש"מ מקום מיוחד בעין כילה שיושבין שניהם עם השושבינין היא חופה ובירושלמי בסוכה אלו הם חופות חתנים יריעות מצויירים וכו' והמנהג הזה בבתולה אבל באלמנה כיון שכנסה לשם נישואין ויש שם מקום מיוחד והצעת המטה להתייחד שם והרי הוא כבית שיש בו חופה עכ"ל הרי שכתב ביחוד בתולה מקום מיוחד שיושבין שניהם עם השושבינין ואם כן אין זה יחוד הראוי לביאה רק כרי שיהא לבו גס בה ובאלמנה כתב מקום מיוחד והצעת המטה ש"מ שצריך יחוד גמור ואע"פי שנשמע מדברי העיטור שחופה שחופין בו ראשיהם לאו מלתא היא רק מקום מיוחד כו' והביא ראיה מן הירושלמי יש לדחות ראותו מן הירושלמי ואדרבא איכא למידק מיניה אפכא ולעולם החופה שעושין בפולין ביריעה פרוסה ובאשכנז בטלית פרוסה על ראשיהם היא החופה וזה שאמר בירושלמי אלו הן חופות חתנים יריע"ות מצוייר"ים וכו' והיינו היריעה הפרוסה על כלונסות בפולין או הטלית באשכנז. ומה שהקשה מן הירושלמי עד שיכניס לחופה ורצה לומר דלשנ' דעד שיכניס משמע לתוך חדר גם זה אינו קשיא דבפולין היריעה היא פרוסה על כלונסית והוא עשוי באהל ובודאי שייך ביה לשון כניסה לחופה ובאשכנז שפורסין הסודר על ראש החתן והכלה מ"מ יש להם מקום מיוחד כעין חדר אכסדרה שמוליכין לשם החתן והכלה ושם נותנין