נחלת שבעה מהדורה קמא נב

לענין תוספ' מפסדא דמהימן לומר פרעתי עכ"ל ובזה מתורץ מ"ש רמ"א בהגה סי' ק' דאין הבעל נאמן לומר פרעתי היינו עיקר הכתובה אבל נדוניא ותוספ' נאמן לומר פרעתי כדאיתא שם בטור בשם ר"י דאינה גובה אא"כ יש כתובתה בידה אפי' יש עדים כמה היה אינה גובה והב"ח דכתב בסי' ס"ו דיכול הבעל לטעון פרעתי איירי מן התוס' מ"מ שניהם לדבר אחד נתכוונו דבין בכתובה בין בנדוניא ותוס' לא סמכא דעתה בלא כתובה. משום דבעיקר הכתובה נהי דלא מצי טעין פרעתי מ"מ היא סברה דמצי טעין פרעתי ולכן לא סמכא דעתה ובנדוניא ותוספת באמת מצי טעין פרעתי לכך צריך לכתוב כתובה וע"כ סוף דיני תנאים ראשונים סי' ח' ובסי' הסמוך בדין כתובה דאירכסא

ומי שנתן קבלן לאשה בכתובתה והתנה עמה בפירוש שיהא הוא פטור מכל וכל ולא יהיה שעבודה אלא על הקבלן הוי כאלו אין לה כתובה ואסורה לדור תחתיו תולדת אדם סימן נ"ח

סו דנהגין בלא יוד בין הא לגימל כי ידוע מצד הדקדוק שלא להפריד באות שימושי' בין עיקר השם ואם יש איזה צד להפריד בין אותיות הפעל יותר היה ראוי לכתוב דנהוגין ויו בין עין הפעל ללמד הפעל ולא דנהיגין כי דנהוגין הוא לשון הווה הנהוגין תמיד כמו והכי נהוג. והאידנא נהוג עלמא כתלתא סבא שהוא לשון הוה ונהוג תמיד אבל נהג הוא לשון עבר וע"ל ד"ה קבלית

סז בבנת חסר ויו לראות בבנת הארץ חסר כתיב מהרה"ממ

סח דלא כאסמכתא עיין בטור ח"מ סימן קי"ג ובסמ"ע שם

סט וקנינא כתב מהר"מ מינץ דמנהג פונין שהעדים לוקחין קנין על הכתובה קודם שמוליכין את החתן לחופה ואין העדים חותמין הכתובה עד לאחר החופה אך יראה מדבריו שהרב ז"ל נהג באשכנז ניקח קנין אחר החופה וז"ל אז יקחו ג"כ חתן וכלה קנין על התנאים אך יש נהגו ליקח קנין על התנאים קודם שהלכו לברכה וי"א דוקא אחר הקדושין יקחו הקנין דלא מחזי כשקרא והאי מחזי כשקרא גרע טפי דאין שייך ליקח קנין על התנאים כיון דעדיין אינה אשתו עכ"ל וקשיא לי דאדרבא פשיטא דיותר טוב אם לוקחין קנין קודם החופה כמש"ל סי' ט' בשם הסמ"ע דהרי כל עיקר צריך תנאים חדשים מטעם דאין סומכין לאחר החופה על התנאים ראשונים משום דאינם רק קנין אתן ומה שמגבין הקנס קודם החופה הוא מטעם בושה משא"כ לאחר החופה דלא שייך בושת דכבר נעשה ונגמר הענין כמו שכתבתי פעמים בשם מהרי"ו סימן קל"ד א"כ על מה יש להם לסמוך על התנאים ראשונים אין לסמוך מאחר שהוא קנין אתן כדכתב הסמ"ע סימן רמ"א גם הוא לאחר החופה. ועכשיו אחר החופה לקבל קנין על תנאים חדשים אין לכופו לדברי הב"ח בח"מ סימן רמ"ה ופסק מהרי"ו סימן קמ"ג בא' שכתב לאשתו בשעת הקנס נתת נה כך וכך לכתובה ומלבושי' ובחופה לא עשו שטר אחר לא זכתה האשה מחמת התנאים ראשונים עכ"ל ומפרש הב"ח דעת מהרי"ו שאפילו אם הבעל חי ואפילו הכי לא יוכלו לכוף הבעל עצמו כמ"ש לעיל בסימן ט' סעיף ב' ואף למה שכתבתי לעיל בסי' הנ"ל דמהרי"ו איירי שמת הבעל אבל כל זמן שהוא חי יכולין לכופו מ"מ שמא יבא מדחי אל דחי ולא יכתוב התנאים חדשים תכף לאחר החופה ויש לחוש שמא ימות הבעל ואז לכ"ע לא יכולין לכוף היורשין. על כן נראה לע"ד יותר טוב ליקח הקניינים מכל הצדדים בשעת החופה קודם הברכה ואין לחוש למחזי כשקרא דהא עסוקין באותו ענין ועמ"ש בסעיף הסמוך

ע מן רבי משה בר אברהם הכהן חתן דנן ובנוסח כתובה של מהרי"ל כתיב מן ר' פלוני חתן דנן ב"פ ובזה אין מקום לטעות דאם נכתב משה בר אברהם החתן משמע דקאי החתן אדסמיך ליה והוא האב אך מהר"מ מינץ כתב דאין להפריד בשם הטפל ובין עיקר השם וחי משום דאיכא למטעי דהחתן קאי אדסמיך ליה והוא האב זה אינו דכך אמר הפסוק שאול בן קיש מלך ישראל אע"ג דקיש לא היה מלך ונ"ל כדעת מהר"מ מינץ חדא מטעמו דכן מצינו בפסוק שאול בן קיש מלך ישראל ואי משום דאיכא למטעי זה אינו דאם נאמר דהחתן קאי אדסמיך ליה והוא האב כגון משה בר אברהם החתן ר"ל אברהם הוא החתן א"כ למה הזכיר שם משה כלל והיה צריך לפרש לפי זה דחתם בגונדלית משה בנו הוא אברהם החתן ואי אפשר לומר כן דא"כ היה קשה למה הזכיר שם החתן ואביו בגונדלית ולא הכלה ואביה יעקב בת שרה בתולתא דא ר"ל יעקב בתו שרה בתולתא דא וע"כ מדהא ליכא גונדלית גם שם החתן ואביו ליכא גונדלי'. ועוד דכבר ידעינן דמשה הוא החתן ולא אברהם שהרי זה שלש רגלים הזכיר שמו לבדו וצבי ר' משה חתן דנן. וכך אמר ר' משה חתן דנן אחריו' וכו' ותוספתא דא קבל עליו ר' משה חתן דנן הרי הזכיר ג' פעמים שמו לבד בלא שם אביו שהרי א"צ לכתוב שמו ושם אביו כ"א בתחלה ובסוף קודם וקנינא ע"כ ליכא למטעי כלל וכ"ש בשם הכלה דאין להקפיד ולכתוב שרה בת יעקב בתולתא דא דכאן פשיטא דליכא למטעי ובנוסח מהרי"ל כתוב ג"כ בתולתא דא קודם שם אביה ואין צורך. ומיהו למאן דמצריך לחתום ותן דנן קודם שם אביו ה"ה במקום שנהגו שהחתן חותם תחת הכתובה צריך ג"כ לחתום פלוני החתן ב"פ ולא פב"פ החתן וכן מצאתי בתשוב' ב' הר"ן סימן ע"ו שהביא לפי דרכו נוסח כתובה והיה כתוב בה פלוני החתן ב"פ וכן בשם הכלה ואח"כ היה חתום תחתיו דוד החתן בר אברהם שמריאל

עא במנא דכשר ואם כתב וכל הא דלעיל עשינו בקנין גמור ולא כתב במנא דכשר עיין בפסקי מהרא"י סימן ר"ו

עב וחותמין ב' עדים יש לעדים לחתום הכתובה קודם שיתייחדו אעפ"י שקבלו קנין אם לא בשעת הדחק כמו בשבת או לא היה להם פנאי ועיין במהרי"ק שורש ס"ד ועמ"ש לעיל סוף סימן ח'. בשם הטור והרמב"ם וקודם שקבלו קנין פשיטא דאין נחתום כמ"ש רמ"א ריש סימן ס"ח אע"ג דכתב דביש מקומו מקילין היינו בשעת הדחק כגון במקומו' שעושין החתונו' ביום הששי ופעמים לא יוכלו להשוות בנתינו' הנדן ועושין החופה קרוב לשבח באופן שאי אפשר שיחתמו אח"כ עד שיקדש עליהם היום ואם לא יחתמו הכתובה מקודם לכן יבא לידי איחור ומסתברא להו דיותר טוב לחתום קודם הקנין מאשר יתייחדו אח"כ בלא כתובה אעפ"י שקבלו קנין כמ"ש לעיל בסוף דיני תנאים ראשונים. ולמחזי כשקרא ליכא למיחש מאחר שעדיין עסוקים באותו ענין כמה שכתוב המרדכי להדיא בפ"ב דגטין אשר משם. לקח רמ"א דין זה דיש מקילין

עג ובאשכנז חותם החתן נהגו באשכנז שגם החתן חותם תחת הכתובה אמנם רחוק מן הצד ולא אצל העדים ועיין בפסקי מהרא"י סימן רכ"ט ובמהרי"ו סימן קי"ג טעם למנהג שהחתן חותם הכתובה וכתב במהרי"ל הלכות נישואין דהחתן יחתום בצד שמאל בסוף השורה כנגד העדים. ולא אצל העדים דהוי קרוב אצל עצמו ואסור להעיד ואם יחוש שמא יזייף אדם דלא מעלי כנגד חתימת ידו מאי דבעי ימשוך חום עם דיו מסוף חתימו' עדים עד התחל' חתימתו וע"ל בכללים סימן ה' וכמ"ש בסימן י"ז בדיני השבעו' כתובה סעיף ט'. ומיהו אם חתם החתן בצד ימין קודם חתימו' העדים נמי כשר ולא אמרינן דאין העדים מעידים רק על חתימו' החתן וגם אין לחוש שמא חתום החתן בעד מאחר שכתוב החתן ועיון בתשוב' מהר"ם דפוס פראג סימן תתר"ג ולפי זה צריך החתן לחתום עצמו בשם החתן וכתב בסמ"ע סימן מ"ה בשם הרשב"א דאם אתר חתם הכתובה בשביל החתן שיכול לחתום כך פב"פ צוה, לחתום ומהני שהרי הוא עד בדבר. וצ"ע שהרי כל עיקר חתימו' החתן כרי שלא יצטרך אח"כ קיום ב"ד כדאיתא בכתבי מהרא"י סימן רכ"ט ובהרי"ו סימן קי"ג וא"כ אם אחר חתם בשביל החתן מאי מהני דעדיין צריך לקיום ב"ד ומיהו סיים וז"ל אלא שמכוער הדבר לענין מעשה משום דאפשר דתיפק מיניה חורבה וכו' אפשר כיון למה שכתבתי

ועתה נשלם בס"ד הפירוש השייך על הכת בה גופה והרוצה לעמוד על שאר הנהגו' הנהוגים בחתונה כגון בענין נתינו' סבלונו' והליכו' החתן למעיין והכלה וזריקו' חטין וחופה ושבירו' הכוס וכדומה לזה נהרא נהרא ופשטה יעיין במהר"מ מינץ סימן ק"ט ובמהרי"ל כי אפוכא מטרתא למה לי ולא הבאתי דבריהם רק במקום הצורך, אך ראיתי לכתוב עוד איזו חדושים השייכים לכתובה ודיניה וגם זה לא נאמרה ונשני' אלא בשביל דבר שנתחדש בה ורשמתים בסימני א"ב בפני עצמם כדי להקל המורה מעל המעיין למצא בקל מה שחפץ: