נחלת שבעה מהדורה קמא נא

חילוק בין דבר העשוי להשחכר בו או לא כדכתב נמי מהרי"ק בהדיא בשורש פ"א וא"כ האידנא שכותבין מטלטלין אג"ק נהי דאשה וב"ח שוין שלא לגבות ממטלטלין שמכר מפני תקנות השוק מ"מ ליכא מאן דפליג דלכתחלה יכול הב"ח למחות שלא למכור ואם מכר הב"ח טורף ממנו דאין כאן תקנות השוק ועיין בח"מ סוף סימן קי"ג וה"ה באשה נמי אי כותבין אגב בכתובה היא יכולה למחות שלא למכור ואם מכר המקח קיים עד שעת טירפא ולאחר שמת בעלה היא טורפת מן הלוקח אותן מטלטלי שמכר ואין כאן תקנות השוק ולכן אין לכתוב אגב בכתובה אפילו בזמן הזה. ואי קשיא דהא אפילו קרקע אינה יכולה למחו' למכור דהא כתובה לא ניתן לגבות מחיים ואם כן מכ"ש במטלטלי שאינה יכולה למחות למכור וי"ל אין ה"נ דאין יכולה למחות למכור אך אחר כך כשמת בעלה יכולה לטרוף מלקוחות וה"ה במטלטלי שמכר אם כתב אגב בכתובה הי דאינה יכולה לבטל עכשיו המכר מ"מ יכולה היא להזהיר ללוקח שאם יקנה המטלטלין שלא יהא המקח קיים רק עד שעת טירפא ויכולה אחר נן להוציא ממנו אותן מטלטלין שמכר דאין כאן תקנות השוק לכ"ע לכך נ"ל דגם בזמן הזה בדין אין לכתוב אגב בכתובה ועיין בש"ע ח"מ סי' ק"ד סעיף א'

ג וראיתי בסמ"ע סימן רנ"ב שכתב גם כן דבמתנה שייך גם כן תקנות השוק ואין גובין מן המקבל לב"ח ולכתובת אשה עכ"ל ושם איירי נמי ממתנות מטלטלין דרך ג"כ בדרך הב"י שכתב דאף על פי שנהנו לכתוב בכל הכתובות וכו' לא נהגו לגבות וכו' וכבר כתבתי שזה אינו ומ"ש הרא"ש דגם במתנה שייך תקנות השוק היינו אם נתנו היורשי' במתנה והפקיעו בזה צוואת מורישם ממקבל המתנה ממורישם וכך משמע מדברי המישרי' לדעת הרא"ש שהביא בסמ"ע שם דשם במתנות היורשי' שייך נמי תקנות השוק אבל להפקיע במתנות שכ"מ כתוב' אשה במטלטלין לא סליק כלל אדעתא דהרא"ש דבזה לא שייך תקנות השוק כמו שכתבתי משום שידוע שאפילו מטלטלין משועבד לכתובת אשה אג"ק ותדע דהא במתנות שכ"מ בקרקע ומכרו היורשים אחר כך מוציא המקבל מתנה מן הלוקח משום דבזה אין בו משום תקנות השוק וה"ה לכתוב' אשה אפילו במטלטלין נמי אין בו משום תקנות השוק דהוי ללוקח לאסוקי ודעתיה וכ"ש במתנה ועוד דנה דמתמה הסמ"ע על הב"י ורמ"א אם עלם מהם מ"ש הטור בסי' ס' סעיף ד' שאין מגבין לב"ח מטלטלי שמכר או נתן הנוה מפני תקנות השוק וכו' לא כתב הטור רק לענין ב"ח ומכתוב' אשה לא הזכיר הטור כלל ולכן הסמ"ע שכתב לב"ח מכתובת אשה אגב שיטפיה כתב כן ואין כאן מקום להאריך

ס כולהון בתר ויו ובתר הא

סא יהון אחראין וערבאין סוף פרק האשה שנפלו אמר רב יהודא בראשונה היו כותבין לבתולה מאתים ולאלמנה מנה והיו מזקינין ולא היו נושאין נשים עד שבא שמעון בן שטח ותיקן כל נכסיו אחראין לכתובתה (ופרש"י היו כותבין וכו' ולא היו משעבדין נכסיהן לאחריות הכתובה ולא היו נושאין נשים שלא היו רוצות להינשא להם אמרו לכשימות או יגרש לא נמצא לגבות כלום שהיורשים יצניעו מעות של ירושה) תניא נמי הכי בראשונה היו כותבין לבתולה מאתים ולאלמנה מנה והיו מזקינין ולא היו נושאי' נשים התקינו שיהיו מניחין אותה בבית אביה ועדיין כשהוא כועס עליה אומר לה לכי אצל כתובתיך התקינו שיהיו מניחין אותה בבית חמיה וכו' ועדיין כשהוא כועס עניה אומר לה טלי כתובתיך וצאי (ופרש"י טלי כתובתיך וצאי לפי שהיתה מיוחדת לכך) עד שבא שמעון בן שטח ותיקן שהא כותב לה כל נכסי אחראין לכתובתה עכ"ל ומזה הטעם אינו מועיל ביחוד לה מטלטלין אם לא כתב לה כתובה כמ"ש לעיל סוף סימן ח'

סב ואפילו מן גלימא דעל כתפאי כת' ב"י בסי' ס"ז בשם הרשב"א וז"ל שאל' זה שנהנו לכתוב בכתובה אפי' מגלימא דאכתפאי אם הוא דוקא או שופרא דשטרי תשובה אם אינו מנהג וזה כתב קרוב הוא ני שזה שכתב מה שלא הורגלו אחרים בדוקא הוא כתב ואומרי' לו פשוט ותגבה לה אבל כיון שהורגלו הכל לכתוב כן מסתברא דשופרי דשרי הוא שאינו בדעת שיכתבו בדוקא ויפשיטום ערומים עכ"ל וכן הא בח"מ סי' ק"ג מקום שנהגו לכתוב שיכול הלוה לירד לנכסי המלוה בלי שומא אם נהגו שלא לירד אין לירד זולתה ע"כ וקצת קשה דא"כ גם בהא דכותבין מכל שפר ארג נכסין ופסק הב"ח דמשום הכי גובין בבינוני' הבאתיו לעיל סעיף ל"ב ריש ד"ה מדאורייתא נמי נימא דאינו רק לשופרא דשטרי וע"ק הלא כתבתי לעיל בסמוך דאע"ג דכתב לב"ח מטלטלי אגב קרקע אינו גובה ממטלטלי שמכר משום תקנות השוק תקשה טעמא דאיכא משום תקנות השוק הא לאו הכי גובה ממטלטלי שמכר אמאי נימא כיון דכולם נהגו לכתוב מטלטלי אגב קרקע נימא דאינו רק שופרא דשטרי ומיהו מהא דח"מ סי' ק"ג לא קשה מידי דמאחר שנהגו שלא לירד אין לירד זולתם ואם כן מאחר שמנהג פשוט שלא לירד אע"פי שנכתב בשטר א"כ ש"מ דלא נכתב מעיקרא רק לשופרא דשטרי (אבל לא נוכל לומר אפכא כסברת הרשב"א דמאחר שהמנהג שלא לירד והוא כתב שיכול לירד דדוקא הואי זה אינו דהמנהג הוא שלא לירד אע"פי שהמנהג לכתוב שרשאי שאי לירד וא"כ מתחלה כשכתב לו רך ידע שלא יפסקו לו הדיינין לירד מאחר שהמנהג כך אף אם כתב ולכן בודאי לא כתב רק לשופרא דשטרי ודו"ק) וכן בח"מ סי' ס"א בענין שטר שכתוב בו שיוכל כל המוציאו לגבות בלא הרשאה אם אין מנהג בעיר וכו' תנאו קיים ע"כ ה"נ מאחר דהמנהג שלא לגבות בלא הרשאה ש"מ דהא דכתב כך מעיקרא אינו רק לשופרא דשטרי אבל מהנך תרתי קשיא ונראה דכל מה שנוהגין לכתוב ונתחזק לבסוף דלא כאסמכתא כו' לא הוי שופרא דשטרי כגון הא דכתב מכל שפר ארג נכסין וכתב לבסוף דלא כאסמכתא לא הוי שופרא דשטרי אם לא שמנהג ידוע שאינו נוהגין כמו שכותבין כגון הא דבח"מ סימן ק"ג וסימן ס"א. אך מה שכתב אפי' מגלימא דעל כתפי אע"פי שכתב דלא כאסמכת' מ"מ דיינין ליה בשופרא דשטרי משום שהדעת אינו נותן שיפשיט עצמו ערום כמ"ש הרשב"א בטעמו

סג ובחיים במות יש סופרי' כות' בחיי ובמותי ולכאו' הכל א' אך קשה דהא כתובה לא ניתן לגבות מחיי' כדאית' בא"ע סי' ג"ג וסי' ס"ו הבאתיו לעיל סעיף נ"ב ד"ה נדוניא דין וי"ל דאין ר"ל ממש מחיים לתפוס ולגבות כתובת' כמעש' דבתשוב' רמ"א סי' צ"ג שהבאתי למעלה ד"ה נדוניא דן רק ר"ל בין בגירושין שניגבת הכתוב' מחיי' בין באלמנות שנגבית לאחר מיתה ולישנא מעליא נקט כי איך יכתוב בגירושין דהוי כאלו נושא אשה ודעתו לגרשו לכך לא הזכיר לשון גירושין בפירוש רק ברמז ומה"ט נמי יש לכתוב לשנא מעליא בחיים ובמות כאדם המקלל ותולה קללתו באחרים אבל מ"מ ממילא נשמע על מי קאי דהא אמר תחלה אפי' מגלימא דעל כתפאי וע' בש"ע ח"מ ריש סימן רנ"א ועיין מ"ש בסימן ל"ז בדיני מתנות שכ"מ ועיין בש"ת מהרי"ל

סד נדוניא דן כבר כתבתי לעיל סעיף נ"ב ג' טעמים למה כותבי' נדוניא דן בפולין ונראה הוכתה לאלו ג' פעמים שכתבתי שהרי הוזכר בכתובה ג' פעמים שטר כתובתא דא נדוניא דן ותוספתא דא ובכל א' מרומז א' מן הטעמי' שכתבתי ראשון כתיב בכתובה ואחריות שטר כתובתא דא נדוניא דן ותוספתא דא קבלית עלי ועל ירתי בתראי להתפרע וכו' א"כ מודה שהכניסה לו נדוניא. טעם שני לענין אחריות נכסים שיהא האחריות נכסים קאי על הנדוניא לכן כתוב שנית נכסין דאית להון אחריות ודלית להון אחריות כלהון יהון אחראין וערבאין לפרוע מנהון שטר כתובתא דא נדוניא דן ותוספתא דא בזה נכלל גם הנדוניא בשיעבוד אחריות נכסים. טעם שלישי שכתבתי שיהא נכלל הנדוניא עם הכתובה שלא תגבה מחיים נגד זה כתב ואחריות שסר כתובתא דא נדוניא דן ותוספתא דא קבל עליו ר"פ הנ"ל ככל שטרי כתובות ותוספות דנהגין בישראל הרי שמקבל עליו הנדוניא כחומר כתובה ותוספ' שאינה נגבית מחיים ועל אופן זה קיבל עליו גם אחריות הנדוניא שלא תגבה מחיים הרי שכל ג' טעמים שאמרתי הם רמוזים בלשון נוסח הכתובה

סה כחומר כל שטרי כתובות כתב מהרי"ק שורש קי"ד בשם המרדכי פ"ק דב"מ הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום וא"ת אם כן למה כותבין כתובה וי"ל משום תוספ' וכו' וראיה ממתניתין מצא שטר כתובה בשוק לא יחזיר ומאי מפסדא אלא