נחלת שבעה מהדורה קמא מט

שכוללין הכל ביחד ע"כ לא לכל מילי נכלל דהא בענין השבועה חנוק דין כתובה מדין הנדוניא דכתובה אינה גביא אלא בשבועה ונדוניא אם היא בעין גובאת בל"ש ועוד הרבה חילוקים ועיין במ"מ ריש פי"ו מהלכות אשות אלא בזה נכלל הנדוניא והכתובה לענין שאינה חלוק בזמן הפרעון ואינה נגבית רק לאחר מית' בזה נכלל הכתובה והנדוניא אבל בכמה דברים הם חלוקים ולהכי עושה חלוקה אחרת

א כסף צרוף מהר"מ מינץ ז"ל תמה בזה על מנהג פולין וז"ל זקוקים דכתיבנא בכתובתא מרגלא בפיהם דאינו משקל זקוק שהוא חצי לטרא הנקרא בלשון אשכנז מרק רק פי' של זקוק ענין מעות והם מ"ח גדולים (אך קשה ליישב שכתב והוא מ"ח גדולים שקורין באלו מדינות מרק והוא ב' זהובים רייניש נמצא כתובה בתולה ד' מאות זהובים רייניש ולאלמנה ב' מאות זהובים רייניש עכ"ל וקשה ליישב כי אם ע"ד הדרישה שעם הפ' זהובים של עיקר כתובה הם ד' מאות זהובים פולניש שבאותו זמן היו הזהובים רייניש כמו פולניש כי הרב ז"ל גם הוא היה בימי מהרי"ו ז"ל בסוף ימיו וגם קשה שזקוק שקורין מרק שהוא מ"ח גדולים פולניש הם מ"ח צלמר קיסרש וא"כ אי אפשר שמ"ח גדולים פולניש יהיו ב' זהובים רייניש אף אם היה הזהב רייניס כמו פולניש וכ"ש להיפוך) ותמיהני א"כ למה כותבין כסף צרוף כיון דזקוק פי' מנין מעות ולא שמעתי טעם מספיק על זה עכ"ל הרב מהר"מ מינץ ז"ל שהיה בסוף ימיו בק"ק פוזנא הנה אנכי בעניי לא ידעתי דבר האף אמנם ני אומר פעם מספיק יכחש המכחיש ויאמ' שאינו מספי' אף אם לא יראה סתירה לדברי ויתלה עצמו באילן גדול ויאמר שגם טעמא דידי ראה וידע הרב ז"ל אך בעוצם בינתו ורוחב לבבו ראה סתירה עליו ונכלל במה שכתב שלא שמע טעם מספיק. על כן הנני מביא ראיה לדברי מטוניה שבעל כרחו יאמר גם המכחש שהרב ז"ל יודע בו וע"ז לא כתב שלא שמע טעם מספיק כי בודאי לא שמע טעם זה הלא כתבתי לעיל בסעיף מ"ב ד"ה בין בכסף בשם הרב ז"ל שכותבין כל האריכות ולא כותבין בין בכסף בין בשוה כסף ס"ה חמשין לטרין וכתב שהוא לכבוד חתן וכלה לומר שהכניסה לו הרבה וא"כ הדבר ק"ו ומה התם דהוי שטר ושוברו עמו דכותב כל האריכות ללא צורך וסוף דבר הכל נשמע שאינו סך הכל רק חמשין לטרין וא"כ כל זה האריכות למה אלא דמ"מ הוא קצת התפארת באריכות הלשון להגדיל על הרבה מוהר ומתן שהכניסה וא"כ מכ"ש מה שכותבין כסף צרוף שאעפ"י שאינה גובאת רק זקוקים מנין מעות מ"מ ההמוניים או הנכרי' הבאים מארץ מרחק לא ידעו ולא יבינו שהזקוקים כסף צרוף הוא מנין מעות וסברי' שהוא זקוקים משקל כסף צרוף ופשיטא שזהו כבוד שיסברו שהיא הכניסה לו הרבה

ב ועוד נ"ל טעם אחר וג"כ בנוי ע"פ סברו' הגאון ז"ל וכ"כ מהר"מ בז"מ שכותבין בכתובה מכל שפר ארג נכסין כדי לייפות כחה כדי שלא תגבה מן הזיבורי' עכ"ל ובאמת מזה פסק הב"ח בא"ע סי' ס"ו סעיף ז' והוא מדברי הרא"ש דעכשיו דכותבין שפר ארג נכסין גובאת אפי' בעידית הבאתי דבריו לעיל סעיף ל"ב ד"ה מדאוריית' וא"כ יש להקשות דתינח אם מסלק כתובת' בקרקע כדינא דגמר' הוי אתי שפיר אבל עכשיו מתקנות הגאונים שמסלקין גם במטלטלין ורוב סילוק כתובות בזמן הזה הוא במטלטלין א"כ מאי אהני מה דכותבין מכל שפר ארג נכסין דאינו קאי רק על קרקעות דאלו מטלטלין כל מיני מיטב נינהו אפילו סובין אי יהיב לה בדמי שוין בכל דמי כתובתה הוי מיטב וכן מצאתי בתשובת מהר"ם בר ברוך דפוס קטן סי' קכ"ט דאע"ג דכתבינין מכל שפר ארג נכסין יהבינן לה סובין דקי"ל כרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושיע ועל כן כותבין כסף צרוף ליפות כחה גם במטלטלין וכך יהיה שיעורו ויהיבנא ליכי מאתי' זקוקים ר"ל זקוקים למנין מעות שכל זקוק מ"ח גדולים אבל הגבייה תהיה בכסף צרוף כלומר שיתן לה מזימני' ולא שומת מטלטלין ואפשר שהוא בחסרון בית השימוש והוי כאלו כתיב מאתים זקוקים בכסף צרוף

נא ר' פ' הכהן כותבין מתחלה הכהן או הלוי ואח"כ חתן דנן וכאן כותבין גם דנן וכן וצבי ר' משה הכהן חתן דנן מאחר שכבר הוזכר למעלה

א נב נדוניא דן גם בזה כתב מהר"מ מינן על מנהג פולין דיתור הוא וכתב עוד שם בהג"ה הטעם משום דהכל הוא בכלל התוס' וכ"כ מהרמבז"ם ולעד"נ ליתן טעם דאי כותבין כתובתא דא ותוספתא דא הייתי אומר דהכניסה ערטילאי רק מנה ומאתים הוצרך לכתוב וכדי שלא יאמרו שהוא מוכרח במעשיו דאם לא היה לה מתקנו' חכמים לא נתן לה כלום ע"כ כותב תוספת' דא להראות שמחמת חביבותה גביה הוסיף לה עוד מה שלא היה חייב לה דגם מדינא דגמר' יכול להוסיף מה שירצה כדאיתא בגמר' אם רצה להוסיף אפי' מאה מנה יוסיף אבל לעולם אימא שלא הכניס' לו כלום והוי ביוש לעניות ולעשירו' וכל עיקר לתקן כתוב' שוות כדי שלא לבייש ע"כ כותב נדוניא דן לומר שהכניסם לו נדוניא (דמה שהאשה מכנסת לבעלה נקרא נדוניא כמ"ש בסמוך) אך שאין אנו יודעין כמה הכניסה כדי שלא לבייש ואעפ"י דכתב אח"כ ודין נדוניא מ"מ הייתי אומר שלא הכניסה רק כתב כן לכבוד דאל"כ היה לו להזכיר הנדוניא בכל פעם שמזכיר הכתובה ותוספת וראיה שבאמת כתב כן ריצב"א בתשובת במיימון סימן ו' שכתב בפירוש דאף אם כתב ודין נדוני' וכו' אין מוציאין מן הבעל רק מה שידע בודאי שהכניסה אף על פי שכתב ודין נדוניא דהנעלת ליה אין כותבין כן רק לכבוד בעלמ' (ועיין בסוף פרק האשה שנפלה ובב"י סימן ס"ו) וא"כ אם לא הזכיר נדוניא בכל פעם שהזכיר הכתובה ותוספת הייתי אומר דלא הכניסה לו כלום ומה שכתב אח"כ ודין נדוניא דהנעלת ליה הכל הוא לכבוד אבל עכשיו שכתוב בכל פעם נדוניא דן משמע דעכ"פ הכניסה לו נדוניא אך מ"ש הסך ודין נדוניא דהנעלת ליה סך פלו' ע"ז אנו אומרים דלא הכניסה לו כ"כ הרבה רק נכתב הרבה לכבוד דוהא ראיה בכל הכתובו' כותבין סך אחד ולכן פסק ריצב"א דאין מוציאין אלא מה שידוע בודאי

ב ועוד נ"ל טעם אחר דנ"מ לדינא דאיתא בטור סימן ס"ו אם האשה מכנסת לו מעות או בגדים ומקבלין עליו לכתוב אותן בכתובה דינן כשאר הכתובות ונגבית עמה וזה נקרא נדוניא עכ"ל וכתב הב"י מ"ש רבינו שדינה כשאר הכתובה היינו לענין מ"ש ונגבית עמה כלומר שכשם שכתובה לא ניתנה לגבות אלא לאחר מיתה או גירושין ולכן נדוניא נמי אינה נגבית קודם לכן הביאו שם רמ"א בהג"ה ובריש סימן צ"ג וז"ל רמ"א בתשובה סי' צ"ג על אשה שתפסה בחיי בעלה לכתובתה כי הנושה היה בא לקחת כל אשר לבעלה נ"ל פשוט דלא תוכל לגבות נדוניא בחיים ולהכריח לבעלה שיעשה לה בטחון וכ"ש בזמן הזה שכותבין הנדוני' עם הכתובה וכוללין הכל ביחד שודאי אינה נגבית אלא עם הכתובה וכתב עוד בשם הרשב"א הביאו הב"י בסימן צ"ג וז"ל אע"ג שכתב בעל העיטור דנדוניא ניתנה לגבות מחיים אין דעתי נוטה כך וכו' ועוד מספר כתובתה נלמוד שכוללין הנדוניא עם הכתובה ואינו מחלק בין זמן הפרעון עכ"ל וא"כ נפקותא גדולה יש אם כותבין נדוניא דן הוי דינא כמו בכתובה דאין נגבית מחיים משא"כ אם לא נכתב בכתובה לא נוכל ללמוד מספר כתובת' שהרי לא נכלל הנדוניא עם הכתובה ואין לפרש הא דכתב הרשב"א מספר כתובת' נלמוד שכוללין הכל ביחד היינו אדרבה אם לא הוזכר נדוניא כלל כמנהג אשכנז שכותבין כתובתא דא ותוספת' דא אז הוא בכלל כתובה ונלמוד מספר כתובת' שכוללין וכו' משא"כ במדינו' פולין שהוזכר נדוניא בפני עצמה ואז אינו נכלל בכתו' זה אינו דא"כ איך מייתא רמ"א ראיה מיני' שנלמוד מספר כתובתה שכוללין וכו' ומנהג מקומו של רמ"א וכל מדינות פולין לכתוב נדוניא דן ולכן כותבין בפולין נדוניא דן לכלול הכתובה והנדוניא יחד כדי שלא תגבה בחיים וטעם מנהג אשכנז שאין כותבין נדוניא דן משום דכתובת בתולה ו' מאות רייניש שהוא אלף ומאתים זהובים פולניש ועל הרוב הבינונים אינם נותנים סך נדן גדול כזה על כן אזלינין בתר רוב כתובות ואין כותבין נדוניא דן דבלאו הכי הנדוניא שהכניס' כלולה בכתובה ותוספת שהוא ו' מאות רייניש ואפשר לומר שלזה נתכוין הרשב"א שמספר כתובתה נלמוד שכוללין הכל ביחד אין ר"ל בכתיבת הכתובה כוללין הכל ביחד רק שהנדוניא ממש נכללה בתוך הכתובה ו' מאות רייניש ונרא' שלזה ממש כיוונו מהר"מ מינץ וזכרון משה שכתבו שאין צריך לכתוב נדוניא דן משום דהכל הוא בכלל התוספת משא"כ בפולין שאין המנהג לכתוב כתובת