נחלת שבעה מהדורה קמא מו

על הטעם שהסך דאורייתא משמע השני אין הסך דאורייתא אבל מ"מ העיקר דאורייתא

ט וא"ת לדידי כ"ע סבירא להו דכתוב' עכ"פ דאורייתא אלא דאפליגו בשיעור כתוב' אי הסך דאורייתא או דרבנן מ"מ גביא מאתים צורי א"כ מאי נ"מ אם הסך הוא דאורייתא או דרבנן וז"ל דטובא נ"מ פלוגתא דרשב"ג ורבנן סוף כתובות נשא אש' בא"י וגירש' בקפוטקיא וכו' דלרשב"ג אזלינין לחומרא ולרבנן מקולי כתוב' שנו כאן ועיין שם וכ"כ התוספות בהדיא ריש פרק שור שנגח ד' וה' ד"ה ושל דבריהם כסף מדינ' אי נמי לענין מכיר' או מחיל' דאם המאתים הם דאורייתא יכול להתנות ולפחות דקי"ל כר"י כ המתנ' עמ"ש בתור' בדבר שבממון תנאו קיים אבל אי הסך דרבנן וחכמים תקנוה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציא' אסור להתנות דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תור' ועיין מ"ש לעיל ריש סעיף זה ולקמן סי' ט"ו סעיף א' ס"ק ד' וע"ע סוף סעיף הקודם לזה

י ואל תשיבני דהא הרמב"ן בפרשת משפטים עומד לנגדי דכתב בפסוק כי יפתה על מה שכתב רש"י ז"ל כמהר הבתולו' כמשפט איש לאשתו כתב הרמב"ן וז"ל ואינו אמת שהמפת' אם ישאנ' אינו נותן קנס ואם יגרשנ' אין לה עליו כלום מן התור' שהכתוב מד"ס עכ"ל ש"מ שסובר דלמ"ד כתוב' מד"ס אין נה עליו כלום אלמא דגם עיקר הכתוב' מד"ס והמזרחי שהשיגו וכתב דאין טענתו על רש"י טענ' דהא דכתב רש"י מהר ימהרנ' יפסוק לה מהר כמשפט איש לאשתו משום דרש"י סובר כתוב' אשה מן התור' וכן גיל' המזרחי דעתו בפרש' חיי שרה בפסוק ולבני הפלגשים דכתובת אשה מן התור' והנ' הרב הגדול המזרחי ז"ל ניצול מן הדוב ופגע בארי שמפני טענת הרמב"ן מפרש לדברי רש"י כפי דעתו שסובר הוא שהכתוב' מד"ת וזה אינו מוכחת לפרש דברי רש"י דלא כהלכתא דרוב הגאוני' ס"ל דכתוב' דרבנן כמ"ש הטור ואפשר שגם רש"י מכללם שהרי רש"י ז"ל לא גיל' דעתו בזה כלל בגמרא וגם שוה אחד מן הפוסקי' אינם מביאים דברי רש"י כלל יהי' דאורייתא או דרבנן ואי משום כתב רש"י בחומש דנלמוד כמהר הבתולת כמהר האמור באנוס' וע"כ סובר המזרחי ז"ל שדעת רש"י ז"ל כתוב' דאורייתא אי משום הא לא אריא דמזה ליכא הוכח' כלל דסובר רש"י כך שהרי המזרחי עצמו כתב כמה פעמים דרש"י מפרש כמה פעמים אף כמ"ד שלא אליבא דהלכתא רק מה שמתיישב על פשוטו של מקרא יותר וזה יש להוכיח מן הרמב"ן ז"ל עצמו שטען על רש"י ממה שכתב כמשפט איש לאשתו ויותר טענ' הי' לו ממה שכתב רש"י דנלמוד מן אנוס' אלא פשוט דמזה אין טענ' משום דרש"י מפרש מה שהוא מתיישב יותר על פשוטו של מקר' אבל מה שכתב רש"י יתן לה מהר כמשפט איש לאשתו דמשמע דינא הכי הוא ולפיכך טען מה שטען

ולכן נראה לע"ד דודאי הרמב"ן סובר דכתוב' לגמרי הוא דרבנן ואי אפשר בשום פנים ליישבו על האופן הנ"ל אך דעת רש"י אפשר לפרש שגם הוא סובר כדעת רוב הגאונים שכתוב' דרבנן אך מ"מ מן התורה יש לה מהר מדכתיב כמהר הבתולות ש"מ שבתול' יש לה מהר ולכן כתב יתן לה מהר כמשפט איש לאשתו שדרך ליתן מהר אכן הסך אינו מן התור' רק מדרבנן אך מה שכתב אחר כך כמהר האמור באנוס' אינו רק מפרש כמה הוא המהר אבל אין רצונו לומר דנלמוד ממש מאנוס' ובזה מסולק טענות הרמב"ן ז"ל על רש"ו ואין צריך לתירוץ המזרחי ויוכל להיות שגם רש"י סובר שעיקר כתוב' הוא מן התור' אך הסך הוא מדרבנן וכמו שכתבתי שוב לאחר ימים רבים אחרי שכתבתי כל השקלא והטריא מצאתי בהגהות מרדכי סוף כתובות בשם הירושלמי דבין רשב"א ובין רשב"ג ס"ל כתוב' דאורייתא ומ"ש קרא אסמכתא בעלמא היא יש לומר דכתוב' דאוריית' מדכתיב כמהר הבתולות ושיעורא אסמכתא היא עכ"ל. וע"ע שם יותר באורך וברוך ה' אשר נחני במעגלי צדק ובדרך אמת. לג ומזוניכי וכסותיכי וסיפוקיכי ומיעל לותיכי כאורח כל ארעא. גם פה הזכיר שלשתן שאר כסות ועונה כי שאר' הוא מזונו' כסות' כמשמעה וסיפוקיכי אין זה הפסק ומלתא באפיה נפשי' רק מורה על מעה כסף שנותן לצרכה וכתב הרמב"ם פי"ב מהלכות אישות כגון פרוט' לכובס או למרחץ וכיוצא בהן עכ"ל א"כ שייך הוא לכסות ולכן כתב וכסותיכי וסיפוקיכי. ומיעל לותיכי כארח כל ארעא הוא כינוי לעונ' לבא עלינו כדרך כל הארץ תרגום אונקלוס למיעל עלנא כאורח כל ארעא ולפי מה שאמרתי דאפלח הוא כינוי לעונ' מזכיר בתחל' עונה ברישא וכאן מזכיר מזונות ברישא וטעמא נ"ל משום דאפלגו בפרק נערה דף מ"ז ע"ב דת"ק סבר שאר' אלו מזונות וכן הוא אומר ואשר אכלו שאר עמי והרמב"ן בפירוש החומש גרם וימטר עליהם כעפר שאר) כסות' כמשמע' עונת' זו עונה האמור' בתור' וכן הוא אומר אם תענה את בנותי ר' אלעזר אומר שאר' זו עונה וכה"א איש אל שאר בשרו וגו' כסות' כמשמעו עונתה אלו מזונות וכה"א ויענך וירעיבך גו' וא"כ כותב כאן בתחלה ואנא אפלח ברישא שהוא עונה כדעת ר' אליעזר ואח"כ אמר ומזוניכי וכו' מזכירם על הסדר לדעת הת"ק ואע"פי דלפי זה הי' הי' ראוי לומר למעל' ואנא אפלח ואוקיר ואפרנס ואיזון דבין למר ובין למר כסות באמצע מ"מ בשנים אלו כסות ומזון הכתובי' בלשון איזון ואפרנס אין נפקותא אם ואיזון קודם או ואפרנס קודם דנוכל לפרשם בהיפוך פרנס' על מזונות ואיזון על מלבושים כי לפעמים כסות הוא בכלל מזוני כמ"ש לעיל סימן ך' והרוצ' להגיה ואפלח ואוקיר ואפרנס ואיזון לא הפסיד הלא אין בזה נפקותא כל כך לדינא

לד כאורח מלא ויו שכן כתוב ג"כ מלא בתרגום לבא עלינו כדרך כל הארץ מהרמ"מ

לה וצביאת מרת כאן כותבין מרת מאחר שכבר נתרצית מהרמ"מ

לו בתולתא דא כאן כותבין בתולתא אחר השם כיון דכתב מרת דמשמע קצת דאינ' בתולה לכן מפסיקין וכותבין מרת אחר השם כדי לפרש נשואי פלונית שהיא בתול' לכך אין סברא לכתוב בתולתא מרת פלונית וכן כותבין באלמנ' מרת פלונית ארמלת' דא כדי שלא לשנות הכתובות מהר"מ מינץ

לז והות כאן יש לכתוב והות בלא יוד ולא והוית ביוד וכ"כ הלבוש ועיין בסימן הסמוך סעיף א' החילוק בין והות לדהוית

לח לאנתו חסר יוד ועיין מ"ש לעיל ס"ק י"ז

לט ודין ביוד וכתב מהר"מ מינץ יש כותבין ודן בלא יוד ופנים עיקר צריך לכתוב ודון נדוניא טעות לכתוב ודא רק ודין ביוד כי נדוניא לשון זכר עכ"ל וצ"ע דדבריו סתרי אהדדי דלבסוף גבי נדוניא דן כתב וז"ל יש לכתוב כתובתא דא נדוניא דן דכתובתא לשון נקבה ודא תרגום של זאת נדוניא לשון זכר ודן תרגום של זה אך יזהר לכתוב ודן כי היכא דלא לשתמע דין ומשפט עכ"ל ובלאו הכי לא תיקן הרב כלום דלשון ודן נמי לשון דין הוא כמו דן את הדין וכן כתוב בסדר הגט דר"י מינץ דמ"מ יש לקרות ודן בצירי דלא לשתמע לשון דין ע"כ נראה דאין בזה קפידא בכתובה רק נהרא ונהרא ופשטה בפולין כותבין ודן ובאשכנז ודין זולת בגט ודן די יהוי ליכי מנאי אין לכתוב ביוד דלא לשתמע דין הוא שאגרשך כדאיתא בפרק המגרש הביאו הב"י בא"ע סי' קכ"ו וטעמא דשם משמע יותר לשון דין לכן כל מה דאפשר לתקן מתקנינן

מ מבי ביוד לבסוף בלא הא וכן מצינו כמה פעמים בתלמוד בלא הא דבי ר' ישמעאל בבי רב. בי ר' חייא ור' אושיעא נורא בי עמרם. והחילוק נ"ל שביה בהא בתרגום כמו בו בעברי ובי הוא כמו בבית פלוני או אצל פלוני

מא אביה ואם היא יתומה כותבין מבי נשא ואם היא שתוקית כותבין סתם דהנעלת ליה כ"כ רמ"א והאחרונים בשם ר"ת ז"ל. ונראה דגם באלמנה כותבין סתם דהנעלת ליה אע"פ שיש לה אב מ"מ לא הכניסה הנדוניא משל אביה ונ"מ לענין חזרה דאם תעדר האשה בשנת החזרה א"צ להחזיר הנדן דלא נתקנה תקנות החזרה באלמון ואלמנה