נחלת שבעה מהדורה קמא מה

דאורייתא או לא שהרי גם רשב"א סובר שכתובה דאורייתא אך השיעור מאתים היא דרבנן ואתא רשב"ג למימר דגם השיעור מאתים הוא דאורייתא ויליף כמהר הבתולה האמור בתורה במקום אחר דהיינו חמשים כסף דאנוסה והיינו מאתים זוז כמ"ש בסי' הקודם ממילא לכ"ע הכתובה עצמה ליכא מאן דפליג שהיא דאורייתא רק בהא פליגי דרשב"א סבר שיעור כתובה דהיינו המאתים זוז הם דרבנן ותקנו כך כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ואתי רשב"ג למימר דגם הסך מאתים הוא דאורייתא וילפינן מחמישים כסף דאנוסה שהם מאתים זוז. נמצא דעיקר הכתובה לכ"ע הוא דאורייתא ומה שרוצה ר"ש בן אליעזר להוכיח מזה דכתובה דרבנן מפני שיכול להפקיע ממנה והרי אמרתי דגם לרשב"א עיקר כתובה דאורייתא אין זה קשיא דבאמת יש לה כתובה מן התורה אבל אינו יודע כמה ואיכא למימר דאינו רק פרוטה וסברא הוא כמו שהאשה נקנית בפרוטה כך יתן לה מהר כשתצא ממנו בגט או במיתה דויצאה והיתה כתיב אך החכמים תקנו לה כל המותיר כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ובטענת פתח פתוח הוא מפקיע ממנה כל המאתים ואי היה כל הסך דאוריי' לא הי' יכול להפקיע ממנה אפילו פרוטה אלא ודאי שהשיעור מאתים הוא דרבנן. ומה שהקשו התוס' וז"ל משמע דכתובה דרבנן וכן בהאשה רבה גבי אין לה כתובה וכו' אלמא סתמא תלמודא סבר דכתובה דרבנן וקשה דנהגו לכתוב כסף זוזי מאתן דחזי ליכי מדאוריי' עכ"ל הרי משמע דסבר התוס' דעיקר הכתובה דרבנן דאל"כ רק סברי דכ"ע ס"ל עיקר כתוב' דאורייתא א"כ לא הקשו התוספת כלום. הא ליתא רק גם התוספת סברי דכ"ע בין ר' שמעון בן אלעזר בין ר' שמעון בן גמליאל סברי דעיקר כתובה דאורייתא רק פליגי בשיעור כתובה דאל"כ קשיא למה להו להתוספת כל זה האריכות דכתבו וקשה דנהגו לכתוב כסף זוזי מאתן דחזי ליכי מדאור' וכך הי' להם להקשות מאחר דקי"ל שכתוב' דרבנן למה נהגו ולכתוב דחזי ליכי מדאורייתא אבל מדכתבו התוספת למה נהגו לכתוב כסף זוזי מאתן דחזי ליכי מדאורייתא משמע דעיקר קושיית התוספות על הסך כתוב' וה"פ נהי דבעיקר הכתוב' כ"ע מודים שהוא דאורייתא אך פליגי בסך כתוב' אי הסך מאתיים דאורייתא או דרבנן ובגמר' משמע דהסך הוא דרבנן וא"כ למה נהגו לכתוב כסף זוזי מאתן דחזי ליכי מדאורייתא משמע דהזוזי מאתן הוא דאורייתא וע"ז תירצו התוס' דאנן סומכין ארשב"ג דסבר דגם הסך מאתן היא דאורייתא. כן נ"ל הפשט הלכה ותוספות ברור ונכון

ד ואחר שכן הוא הפשט הלכה ותוספות זכינו לדין דשפיר אנו כותבין דחזי ליכי מדאורייתא אע"ג דלא אפסיק הלכתא אי כתוב' דאורייתא או דרבנן ואין אנו צריכין לחוש לקבל' מהרי"ל ממהר"ר מענלין מאוברלינגן דממ"נ כותבין שפיר מדאורייתא דאי הלכה כמ"ד דגם הסך מאתן הם דאורייתא א"כ קאי דחזי ליכי מדאוריי. על המהר שהוא דאורייתא. וגם על הסך מאתן שהוא דאורייתא ואי הלכה כמ"ד דהסך מאתן הוא דרבנן מ"מ עיקר הכתוב' והמהר הוא דאוריית' ולפי זה קאי דחזי ליכי מדאורייתא על המהר שלפני פניו דבין למר ובין למר המהר הוא מן התור' וכן משמע מלשון הכל בו בסימן קמ"ג וז"ל דחזי ליכי מדאורייתא פירוש דכתיב כמהר הבתולות עכ"ל הרי דמדאורייתא קאי על המהר

ה ובזה מסולק קושיית הדרישה דגבי אלמנה אין לכתוב מדאורייתא שהרי לא אפסיק הלכתא ומה שאנו כותבין מדאורייתא הוא מכח ממה נפשך דלפחות קאי על המהר וא"כ באלמנ' שאין לה מהר א"כ אי הוי כותב באלמנה זוזי מאה דחזי ליכי מדאורייתא הוי משמע בפשיטות דהלכה כרשב"ג

ו ולפי זה ניחא נמי מה שאנו כותבין כסף זוזי וגם מדאורייתא חדא מדהוצרך לכתוב בכתוב' אלמנ' דחזי ליכי מדרבנן הוי משמע דגם המאה זוזי הוא מכסף דרבנן דהיינו מאה זוזי כסף מדינה ולכן צריך לכתוב כסף זוזי שהוא של צורי ולא זוזי נחשת ועוד דגם למ"ד המאתן הם דרבנן צריכין ג"כ לכתוב כסף זוזי אע"פי שכתב ג"כ מדאורייתא מ"מ לשון מדאורייתא אינו קאי על הסך בפשיטו' רק על המהר שהוא דאורייתא אבל מ"מ אפשר שמאתן שתקנו הם מאתן זוזי מדינה ולכן כותבין כסף זוזי מאתן שהמאתים זוז יהי' זוזי כסף מחמת המהר דחזי ליכי מדאורייתא אבל למ"ד שהסך מאתן הם דאורייתא וא"כ קאי מדאורייתא על הסך מאתן וא"כ ממילא ע"כ צריך ליתן כסף צורי מאחר שמחוייב במאתים מן התורה ועל כן מפני שהוא ספק אי המאתן דאורייתא וא"כ לא הי' צריך לכתוב כסף זוזי או שמא אין המאתן מן התור' וצריך לכתוב כסף זוזי שלא תטעה שהמאתים הן מכסף מדינה ובפרט באלמנה שאין לה מהר ובשום פנים אינו יכול לכתוב מדאורייתא וה"א דהמא' זוז הם מכסף מדינה וצריך לכתוב כסף זוזי ולכן כותבין בכל הכתו' כסף זוזי וק"ל

ז וגם לשון הרא"ש שהבאתי לשונו לעיל בדיבור זה יש ליישב דכמו כן סבר דכ"ע סברי דעיקר הכתובה דאורייתא דאל"כ רק דעת הרא"ש דגם העיקר דרבנן הי קשה קרא דכמהר הבתולת מאי עביד ליה דמשמע עכ"פ דבתול' יש לה מהר ומ"ש ואסמכוהו אקרא דכמהר הבתול' הי' קשה אי סובר דגם עיקר הכתוב' דרבנן א"כ לא נלמוד כלל מן אנוס' וא"כ על כרחך צריך לומר דכמהר הבתול' הוא לימוד גמור או אסמכתא נמי לא הוי ודוק אלא ע"כ גם הרא"ש סובר דעיקר מהר לדברי הכל מן התורה ונלמוד מן כמהר הבתולו' דמשמע בפשיטות דבתולה יש לה מהר כחו שכתבתי לעיל וא"כ קרא דכמהר הבתולות הוא לימוד גמור דנלמוד מינה דבתול' יש לה מהר אך מ"ש הרא"ש דאסמכוה אקרא תיקן בזה שני דברים משום דקשיא איך נזרקה בפיהם שתקנו על מאתים מאחר שאינו נלמוד מחמשי' כסף של אנוסה שהם מאתים זוז וא"כ איך נזרקה בפיהם שתקנו דוקא על מאתים ואי משום כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציא הי' די בפחות מזה או הי' להם לתקן ג' או ד' מאות זוז ולכן כתב ואסמכוה אקרא דכמהר הבתולות ור"ל כמו שכתבתי למעלה בשם מהר"מ מינץ ז"ל כמה"ר נוטריקון כמה"ר ועל כן תקנו על סך של מאתים. ועוד יש לפרש שכיון בזה למה תקנו כסף צורי מאחר שכל כסף של דבריהם הוא כסף מדינה וא"כ בכתוב' שהיא דרבנן למה תקנו בכסף צורי ומתרץ ואסמכוהו אקרא דכמהר הבתולת מאחר שנלמוד ממנו שיש לה מהר וא"כ ש"מ שיש לה מהר מן התור' וע"כ תקנוהו בכסף תורה וגם חהנו מאתים שנרמז ג"כ במלת כמהר וא"כ תרתי שמעית מיניה שיעור מאתים וגם כסף צורי אבל מ"מ אינו לימוד גמור רק אסמכתא ועיקר הלימוד מן כמהר אינו רק ללמוד ממנו שיש לבתול' מהר וק"ל

ח ובזה מתורץ גם קושיית התוס' בפרק יש בכור דף נ' ע"ב אהא דאמר בגמ' אלא אי אתמר וכו' כל כ ק קצוב האמו' בתורה כסף צורי והקשו התו' מהא דכתובות בתולה מאתים צוריים בין למ"ד דאורייתא בין למ"ד דרבנן ואפילו באלמנ' שהיא לכ"ע דרבנן אפילו הכי היא של צורי עכ"ל ובמ"ש ניחא שמפני שהעיקר הכתוב' היא מן התור' תקנו כסף תור' דהוי נמי כאלו הוא מן התור' גם מה שהקשו מאלמנ' יש ג"כ ליתן טעם זה דמגבי מנה נורי כדאי' פ"ק דכתובות דאלמנ' נקראת ע"ש מנה דעתידין רבנן לתקן לה מנה והוי נמי כמו כסף קצוב שהרי נקראת על שם מנה ועיין בפירש הברטנור' בפרק יש בכור משנה ז'. וכן בהאש' רבה דאמר מ"ט תקינו רבנן כתוב' כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציא' נמי ה"פ דעיקר כתובה מד"ת אך אינו יודע כמה וחכמים תקנו מאתים וע"ז מקש' מ"ט תקינו רבנן כתוב' ור"ל מ"ט תקינו כל כך הרבה ומתרץ כדי שלא תהא קלה וכו' וכן יש לדקדק מתוספת דפרק הניזקין כתובת אשה בזיבורית דיותר מה שהאיש רוצה לישא אשה רוצ' להינשא והקשו התוספ' דלמ"ד כתוב' דאורייתא דיליף לה מן כמהר הבתולות שיהא זה כמהר הבתולות ומהר הבתולות כזה מדאורייתא דינ' בעידית (דקנסות דינם כניזקים) ואמאי הפקיעו חכמים דינ' מהאי טעמא וי"ל דטעמא דהפקיעו חכמים דינ' כדאמר בגמרא וכו' וקשיא למה להו להתוספת להאריך ולהראות מאין הוציא הגמרא שכתוב' דאורייתא וכך הי' להם להקשות למ"ד כתוב' דאורייתא למה הפקיעו וכו' אלא ודאי התוספת מראין דוקא