נחלת שבעה מהדורה קמא מד

שהפרוטה הוא חצי שעורה כסף נקי וא"כ אף אם עכשיו אין הקנינים בזול אין נפקותא בזה וק"ל ועוד דאף אם ביוקרא וזולא תליא מלתא מ"מ אף אם אין יוכל לקנות בפרוטה כלום מ"מ מקודשת חיישי' שמא במדי הקנינים בזול יוכל לקנות הרבה בפרוטה כמו באם קידש בפחות משוה פרוטה דחיישינן שמא שוה פרוטה במדי ומיהו אפשר אם קידש בכסף ולא היה משקלו חצי שעורה כסף נקי אין כאן בית מיחוש קדושין דלא נוכל לומר שמא שוה פרוטה במ,י שהרי בכל מקום אינן משקל חצי שעורה אבל בשוה כסף כל דהוא איכא למיחש שמא שוה פרוטה במדי וכן מ"ש דשני זהובים ממון חשוב הוא נמי לאו כלום הוא דהרי צריך עכ"פ ה' סלעים כסף נקי ועכשיו אין שני זהובים שוים חמשת סלעים כמו שכתבתי

ו וראיתי בהגהות מרדכי סוף כתובות שכתב משקל שקל כסף צרוף שפ"ד שעורים בינוניות והשקל הוא ד' דינרין והדינר שש מעות והמעה י"ו שעורות ושקלנו דוקט חדש ממטבע וניצאה והיה מ"ח שעורות דהיינו ג' מעין א"כ כתובת בתול' ארבע מעות דוקט כסף ושל אלמנה מאתים דוקט עכ"ל וכתב עליו מהר"ם טיקטין שלפי זה יהי' כתובת בתול' מאה וששים זהובים פולניש שכל זהוב הוא שלשים גדולים פולניש והיינו ארבע מאות דוקט בכיוון שהרי הדוקט שנים עשר גראשין פולניש ולפי זה יגיע לחמש סלעים של פדיון הבן ארבעים דוקט שהם ששה עשר זהובים פולניש וזה אי אפשר בשום פנים וגם לא קבלנו כן עכ"ל מהר"ם טיקטין ז"ל והנה ודאי אף שחשבון זה מכוון ששפ"ד שעורים הם בסלע כי חמשי' פעמי' שפ"ד עולה י"ט אלפים ומאתים גרעיני שעורים שהם משקל חמשים שקלים אבל ודאי זה א"א בשום פנים שיעל' כתובת בתולה למאה וששים זהובים פולניש אבל אפשר שמ"מ יהיה החשבון נכון שיעלה לארבע מאות דוקט והדוקט שבויניציא אפשר שאינו רק כמו ששה גדולים פולניש ואז יהיה מכוון כפי החשבון שהנחתי וכפי דעת רמ"א שכתובת בתולה שמונים זהובים פולניש והרב מהר"ם טיקטין חישב שהדוקט שבוינצייא הוא י"ב גדולים פולניש כמו שהוא הדוקדקי שבפולין שהוא י"ב גדולים פולניש ואפשר שאינו רק ששה גראשין פולניש באופן שהחמשה עשר דוקט יהיו אחד ריינש טאליר ואז נכון בס"ד

א לב מדאורייתא פלוגתא בפ"ק ובפרק בתרא דכתובות חי כתוב' דאורייתא או דרבנן ופסק ר"ת כמאן דאמר כתובה דאורייתא והרא"ש שם פסק דכתובת בתולה דרבנן והטור הביאו בסימן ס"ו והבאתי דבריו בסעיף הקודם וכתב הב"ח דלר"ת צריך שיכתוב דחזי ליכי מדאורייתא ואי לא כתב אלא דחזי ליכי אינה גובאת אלא המשים סלעים של כסף מדינה דיד בעל השטר על התחתונה ומצי אמר נה לא נתחייבתי לך יותר אלא בסלעים של מדינה אבל להרא"ש אע"ג דלא כתב אלא דחזי ליכי לא הפסיד' כלום וגובה חמשים סלעים של צורי. אבל ליכא לפרש דאיכא בינייהו דלר"ת דכתובה דאורייתא גביא מבינוני' ולהרא"ש דכתוב' דרבנן לא תגבה אלא מן הזיבורית כדאמרינן בפרק קמא דכתובות הואיל ותקנות חכמים הוא לא תגבה אלא מן הזיבורית דהא השתא דכתבינין מכל שפר ארג נכסין גביא אפילו מן בינונית (והוא מדברי הרא"ש) מיהו במקום דאין כותבין כתובה וסומכין אתנאי ב"ד איכא למימר הך נפקותא דאי דאורייתא גביא בינונית ואי דרבנן גביא זיבורית עכ"ל ואע"ג דלכאורה הם סברות הפוכות דלר"ת שכתובה דאורייתא הי' ראוי לגבות מכסף צורי אע"פי שלא כתב דאורייתא ולהרא"ש דכתוב' דרבנן הי' ראוי לכתוב דוקא דחזי ליכי מדאורייתא דאי לא כתב כן לא הוי ידעינין שגובאת כסף צורי אבל אין קשיא דפשיטא דלר"ת צריך לכתוב דחזי ליכי מדאורייתא ואם לא כתב רק סתם מצי אמר לה תנאי הי' לי עמך שלא אתן לך רק כסף מדינה דכל המתנה עמ"ש בתורה בדבר שבממון תנאו קיים כדאיתא בא"ע סימן ל"ח וכמ"ש למעלה סעיף י"ט ס"ק ב' וז"ש הב"ח דמצי אמר לה לא נתחייבתי לך רק סלעים של מדינה והיינו ע"פ התנאי שהיה לי עמך לא נתחייבתי לך יותר אבל להרא"ש דס"ל כתובת בתולה דרבנן ומ"מ נותנין לה מאתים מכסף צורי מתקנות חכמים כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציא' א"כ אם כתב דחזי ליכא סתמא הוי כתנאי ב"ד ומגבין מכסף טרי וכמ"ש לקמן בסימן ט"ז סעיף א' ס"ק ד' דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ולכן כתב הרא"ש והטור בשמו שאם לא כתב רק סתם לא הפסיד משום דאזיל לטעמיה דכתוב' דרבנן וכן דעת רוב הגאונים שהביא הטור שכתובה דרבנן וכן דעת האחרונים וכתבו דאע"ג דכתובה דרבנן מ"מ נהגו לכתוב מדאורייתא ומהרי"ל כתב בשם מהור"ר מענלין מאוברלינג נהי דהתוספ' כתבו ונהגו וכו' מ"מ מה לנו לכנוס בספק עכ"ל

ב וז"ל הרא"ש פ"ק דכתובת וראיתי מפרשים דאפי' הרגילו לכתוב דחזי ליכי מדאורייתא מודה דכתובת אשה דרבנן וחכמים תקנו חמשים כסף מדאורייתא פירוש משקלים האמורים בתורה משום שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ואסמכוהו אקרא דכמהר הבתולות משום הכי נהיגי למיכתב דחזי ליכי מדאורייתא שלא יטעה אדם לומר כיון דמדרבנן היא לא תגבה אלא נ' סלע מדינה ודברים של טעם הם והכותב כסף זוזי מאתן דחזי ליכי לא הפסיד עכ"ל ולפי זה כך שיעורו ויהיבנא ליכי כסף זוזי מאתן דחזי ליכי פי' ראוי לך מדרבנן אבל מגבינן מכסף דאורייתא (וט"ס הוא בהגהות רמ"א בש"ע סימן ס"ה דכתב אבל לדעת יש פוסקים כו' וכתבו דלכן נהגו לכתוב בכתוב' דחזי ליכי מדאורייתא ורושם (המ"מ ר"ת צ"ל הרא"ש) וקשה דיותר טוב ללמוד ממלת כסף זוזי כמ"ש לעיל ולכתוב אח"כ סתם כקבלת מהרי"ל ויהיה כך שיעורו ויהיבנא ליכי כסף זוזי מאתן דחזו ליכי פירוש הראויות לך סתם יהיה מן התורה או מדרבנן אבל מאתן זוזי יהיו של כסף שהוא צורי ולא מאתן זוזי מדינה וגם היה יתכן בזה לכתוב בשוה בין לאלמנה בין לבתולה ואין צריך לכתוב כאן דאוריי' כאן מדרבנן ועוד הקשה בדרישה דאם מדאורייתא אינו קאי על הכתובה רק על זוזי דאורייתא שהגבויה תהיה בכסף צורי אם כן גם באלמנה שגובין החצי ממה שמגבין לבתולה נמי יכתוב זוזי מאה דחוי ליכי מדאורייתא פירוש מאה זוזי דאורייתא והדרישה לא תירץ זאת הקושיא ואדרבה זיל הכי קמדחי ליה וזיל הכי קמדחי ליה ונ"ל דה"פ הגמ' דכתובות דף י' וז"ל הגמרא

ג אתמר אמר רב נחמן אמרי שמואל משום ר' שמעון בן אלעזר חכמים תקנו להם לבנות ישראל לבתולה מאתים ולאלמנ' מנה והם האמינוהו שאם אמר פתח פתוח מצאתי נאמן פרש"י כלומר דאי הוי כתובה דאורייתא לא היה נאמן להפקיע אלא בעדות ידוע אבל כתובה חכמים תקנוה הם אמרו והם אמרו הם שתקנוה אמרו שהוא נאמן להפסידה בטענות פתח פתוח:. ורשב"ג אמר כתובת אשה דאורייתא שנאמר כסף ישקול כמהר הבתולות שיהא זה כמהר הבתולות ומהר הבתולות כזה פי' רש"י כמהר הבתולות האמור במאנס את הבתולה קנסו הכתוב נ' כסף בשביל מהר בתוליה שיהא זה כמהר הבתולות הקיש הכתוב קנס המפתה לקנס האונס מה להלן נ' אף כאן נ' ומה כסף האמור כאן שקלים דכתיב ישקול אף להלן שקלים דלא תימא מעות עכ"ל אין הפי' בגמ' דרבי שמעון בן אלעזר אית ליה דלית לה מן התורה כלל רק כתובה ודאי מן התור' יש לה דכתיב כמהר הבתולות ש"מ שסתם בתולה יש לה מהר וכעין זה דריש בפרק המדיר ופרע ראש האשה ש"מ דאין דרך בנות ישראל לילך פרועת ראש ה"נ מדכתיב כמהר הבתולות ש"מ שסתם הבתולות יש לה מהר ותדע שהרי רשב"א אינה לומד מאנוסה וא"כ האי כמהר מה עביד ליה אלא ע"כ כמו שכתבתי שקאי על סתם בתולה אך אנן לא ידעינן כמה הוי מהר בתולה מן התורה כמו בכסף קדושין שהוא נלמוד מגז"ש דכי יקח אך לא נתנה שיעור כמה יהיה כסף הקדושין וחכמים נתנו שיעור פרוטה דשיערו חז"ל דאשה מתקדשת בכך דיותר מה שהאיש רוצה לישא כו' וה"נ כתבה התורה כמהר הבתולת שיתנו לבתולה מהר אך לא נתנה התורה שיעור כמה יהיה המהר וחכמים נתנו שיעור לבתולה מאתים ולאלמנה מנה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ור"ל טעמא קאמר דבכל מקום תקנו חז"ל כפי הצורך בקדושין די בפרוטה דכך שיערו חכמים מטע' שכתבתי ובמהר מאתים כדי שלא תהא כו' הכל לפי הענין הנראה בעיניהם ורשב"ג סבר דכתובה דאורייתא אין ר"ל דחולק עמו אל אם כתוב'