נחלת שבעה מהדורה קמא מ

מחויב להשכיר עצמו ואם כן איך שיהיה איך כותבין בכתובה דבר הראוי להסתפק בו בדבר שיש נפקותא ממנו לדיני ממונות ועוד קשה דבריהם הכי הוי לי' למימר ואנא אוקיר ואפלח ואיזון לסמוך ואפלח לו איזון מאחר שצריך לשעבד ולהשכיר עצמו לצורך מזונות ובכל הנוסח גם בתוס' ואשר"י פרק אע"פ כתוב ואנא אפלח ברישא וע"ק דהא ואיזון היינו מזונות ואפרנס היינו מלבושי כדאיתא בש"ע ח"מ סימן ס' ובא"ע סימן קי"ד וא"כ מזכיר שאר וכסו' למה אינו מזכיר גם חיוב עונתה אי משום דסמיך אהא משום דלא גרע מתנאי ב"ד משום שהיא חיוב מן התורה א"כ גם איזון ואפרנס לא היה לו להזכיר שהוא ג"כ חיוב מן התורה ואי משום דנקט דברים ההוים גם חייב עונתה דבר ההוה ומצוי היא

ב ונראה לי באמת כל מה שהוא מתנאי ב"ד לא הוזכר בכתובה כלל כי א"צ להזכיר מה שהיא תנאי ב"ד ולא יוכל לטעון שהתנה שלא ליתן כי חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וכל זמן שלא כתב בפירוש אינו נאמן לטעון שהיה לו תנאי ולא הוזכר בכתובה רק ג' דברים שהן מן התורה שהם שאר כסות ועונה כמ"ש בסמוך ואע"פ שכתב המ"מ פי"ב דאישות בשם הרמב"ן שכ' בחומש שמזונות דרבנן וכך נוטה גם דעתו והביא ראיה ממה שאמרו תקנו מזונות תחת מעשה ידיה מ"מ כתב המ"מ דהרשב"א ושאר פוסקים הסכימו לדעת הרמב"ם שכל ג' מן התורה וכך פסק הטור סי' ס"ט דכל ג' מן התורה.. וכתב עוד המ"מ ותמה על הרמב"ן שכתב דמלבושים ומזונות הם מדרבנן וכתב המ"מ וז"ל ואני תמה בדבריו בענין המלבושים דהא בכולהו תנאי דברייתא שהם ת"ק ור"א בן יעקב אע"פ שנחלקו במזון כולם שוין שכסות הוא כמשמעו והמלבושי' הן מן התורה וכן נ"ל עיקר לפי שלא מצאתי בכסות תקנות חכמים ועוד שכל התנאים שוין שהמזונות הן מדבריהם שלא כדברי האומר בברייתא שהמזונות הם מן התורה ואף ע"פ שהם שנים לגבי ר"א בן יעקב מכל מקום משנת ר"א בן יעקב קב ונקי ועוד שכן הדעת מכרעת ברייתא אחרת דאמר תקנו מזונות וכו' עכ"ל והנה מה שהק' הרב המגיד על הרמב"ן בענין המלבושים קושיא נכונה היא דלדברי כולם כסותה כמשמעו מ"מ קשיא כפי מה שהבין בדברי ראב"י דסבר מזונות דרבנן אם כן לדבריו גם עונה מדרבנן דהא דריש שארה כסותה לפי שארה תן כסותה כסותה ועונתה לפי עונתה תן כסות' נמצא שהוציא הכל מן הפשוטה רק כסותה הוא כמשמעו ואם כן אם מזונות אינו מן התורה גם עונה לדבריו אינו מן התורה וזה תימה דלא מצינו למ"ד שעונה דרבנן אלא פשוט דגם ראב"י סבר דכל הג' מן התורה כמו שפירשו התוספות שם בפרק נערה בשם רשב"ם דאף ראב"י סבר כל השלשה מן התורה ונלמוד בק"ו מכסותה ובזה נדחו דברי המ"מ הנ"ל והתימה על הב"י בסימן קס"ט שלא הביא דברי התוספות לסייעתא לדברי הרמב"ם והטור. אך מה שתמהו התוספות על הברייתא דקתני תקנו מזונות וכו' דאתיא דלא כמאן הנה יש מקום אתי ליישב אך אין כאן מקומו והטור כתב תקנו מעשה ידיה תחת מזונות בזה תיקן קושיא זו והנה הבאתי שכל התנאים בגמרא ורוב פוסקים סברי שכל השלשה דאורייתא ואם כן הא דכותבין בכתובה ואנא אפלח כו' הם ג' דברים אלו ולא יותר ואנא אפלח לשון נקייה כינוי לעונת תשמיש משום שהוא משועבד לה לחיו' עונתה לכך הוציאו בלשון אפלח ואע"ג דגם היא משועבדת לו כדאיתא בא"ע סימן ע"ז מכל מקום כאן בכתוב' לא איירי רק מן החיוב שהוא מחוייב לעשות לה וכמ"ש לעיל בסעיף הקודם ועוד דלשון ואפלח שייך יותר על האיש שהוא משועבד לפולחן של אשה וראיה ממ"ש התוס' בסוף המדיר דאיש שנמצא בו מומין יכולה היא שתאמר כסבור הייתי שאקבל אותך ועכשיו אינו יכולה לקבל אותך אבל אם נולדו מומין באשה נסתחפה שדהו והקשו התוס' דאם נולדו מומין באיש נמי נימא נסתחפה שדה של אשה ותירצו דאשה היא שדה של איש ואין איש שדה של אשה ואם כן אם האשה היא שדהו של איש שייך שגבי הבעל לשון ואפלח דשייך הלשון כמו גב עבודת קרקע ולכן שפיר גבי האיש ואנא אפלח שהוא כינוי לעונת ואיזון היא כמשמעו מזונות ואפרנס הוא פרנסת מלבושים ומ"ש ואוקיר אינו מלתא באפי' נפשי' רק נמשך לפניו ולאחריו ר"ל ואוקיר שחייב לכבדה ובזה הוא מכבד' במה שהוא מקרב הנאת תשמישה כי רוצה אשה בקב ותפלות מט' קבין ופרישות כפרש"י בפרק אע"פ דף ס"ב ובפ"ג דסוטה גם נמשך למטה ואוקיר ואכבדך ובמה ואמר ואיזון במזונות כי חייב אדם לכבד את אשתו יותר מגופו גם קאי על ואפרנס לכבדה במלבושים כדאי' בגמרא ר"י קרי למאני מכבדותא. וכן יראה מלשון הרמב"ם פ"ד מהלכות יבום וז"ל ואנא במימר דשמיא אפלח ואוקיר ואיזון ואסובר ואפרנס ואכסי נקט ששה לשונות והם רק ג' דברים רק שכפל הדבר במלות שונות כי אפרנס ואכסי חדא מלתא וכן ואיזון ואסובר ונ"ל ואסובר נמי לשנא דמזוני הוא מלשון שבר בשין סיבולת ואם כן ע"כ גם אפלח ואוקיר נמי חדא מלתא היא והוא כינוי לתשמיש ולפי זה מלת ואוקיר אדלעיל לבד קאי על ואפלח ומ"ש אח"כ בנוסחת הרמב"ם כהלכת גוברין יהודאין דמוקרין ומסברין ולא נקט דפלחין וזנין בודאי טעו' סופר הוא וצ"ל דפלחין ומוקרין ומסוברין וזנין ומפרנסין ומכסין

ג ומה שכתב בכתובה אלו שלשה שאר כסות ועונה אע"ג דבלאו הכי צריך לקיים אע"פ שלא נכתב בכתובה דלא גרע מאלו לא נכתב בתורה ולא היה רק תנאי ב"ד וי"ל אדרבא דגרע דבשלמא תנאי ב"ד אין צריך לכתוב כלל בכתובה דיש לה מתנאי ב"ד ואין הבעל נאמן לומר שהתנה עמה שלא ליתן לה כל זמן שאינו מפורש בשטר משא"כ גבי שאר כסות ועונה נהי דגבי עונה ליכא למיחש שיאמר שאינו מחוייב בעונה כי היה מתנה עמ"ש בתורה ותנאו בטל אבל אי לא הזכיר איזון או אפרנס הייתי אומר שכך היה התנאי ביניהם וזה רשאי לעשות דקי"ל כר"י דכל המתנה עמ"ש בתורה בדבר שבממון תנאו קיים כדאיתא בא"ע סימן ל"ח וע"ש בסימן ס"ט וע"כ צריך לכתוב שאר כסות ואגב כותבין נמי חיוב עונתה משא"כ בדבר שיש לה מתנאי ב"ד לא יועיל שום טענה אם לא שהתנה כך בפי' דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וע' מ"ש מזה בסי' ט"ז סעיף א' סעיף קטן ד'

ד ועל כן לפי זה אם שכה הסופר בכתובה ואיזון או ואפרנס הכתוב' פסולה כי שמא יטעו לומר שבכיון לא נכתב והתנאי כך היה אבל אם שכח מלת וזנין ומפרנסין אינו טעות דאינו רק סיפור דברים וק"ל

ב ואפרנס סמוך אפרנס לאיזון משום דאין מלבושים בכלל מזוני רק בכלל פרנסה כדאיתא בא"ע סי' קי"ד ובח"מ סימן ס' ואע"ג דבא"ע סימן ס"ט סעיף ד' בהג"ה כתוב וז"ל וכל שאינה ניזונית אין לה כסות דהוי בכלל מזוני אין זה קשיא דבכ"מ המע"ה והכא והתם קולא לנתבע וק"ל

כא יתיכי בג' יודין

כב ליכי כן כותבין בפולין ובאשכנז אין כותבין ליכי ואפשר הטעם משום דהלשון ליכי לנקיבה כמו לך לזכר ולשון זה שפיר סובב על שלשה דברים שהזכיר והוי כאלו כתיב יתיכי אצל כל אחד ואחד אוקיר יתיכי כמו אכבד אותך וכן ואיזון אותך ואפרנס אותך אבל על ואפלח לא שייך לו' ואנא אפלח אותך ר"ל אעבוד אותך דהוי כמו אשעבד אותך דזה היה היפוך הכונה ולכן כותבין בפולין גם ליכי וקאי ליכי על מלת ואפלח רוצה לומר ואפלח ליכי אעבוד לך ובמאי דסיים פתח ובאשכנז שאין כותבין ליכי אפשר דלא קאי יתיכי על ואפלח רק על אינך אוקיר ואיזון ואפרנס ולפי זה לא קאמר רק בסתם אנא אפלח ומזה ראיה לפירוש ר"ת דאיירי מעבודת קרקע ר"ל אנא אפלח אעשה מה שמוטל עלי לעשות בעבודת קרקע לחרוש ולזרוע אבל אם היה כתוב ואנא אפלח ליכי ר"ל אשרת לך היה משמע שמחוייב להשכיר עצמו למזונות א"נ דקאי יתיכי גם על ואפלח כמו אעבוד אותך ומה שהקשיתי דא"כ יהיה היפוך הכונה דהוי כמו אשעבד אותך מ"מ אינו קשיא דפירושו כמו שכתבתי למעלה דאפלח הוא כינוי לעונה והאשה היא שדה של איש ע"כ אמר אפלח יתיכי ר"ל אעבוד בך גם אם היה כמו אשעבד בך אין זה היפוך הכונה אם הוא קאי על עונה שבמה