נחלת שבעה מהדורה קמא לט

היו מולידים חוץ מרחל מפני שלא הי' לה ה"א בשמ' ולכן לקחה לה בלהה לשפחה להיבנות ממנה מפני שבלהה יש לה ב' ההין נ"ל שזהו טעם המדרש פרשת לך לך הבט נא השמים אין כתב כאן אלא השמימה לפי שבה"א בראתי את העולם הריני מוסיף ה"א על שמך ואת פרה ורבה וק"ל והרי שאפילו בשמות לשון הקודש לא באר הה"א רק לכיון ידוע א"כ מכ"ש שאין להוסיף ה"א על שם שאינו לשון הקודש בלא טעם נ"ל

ויש לדקדק בכתובה בכל דבר שמדקדקים בגט כדי שאם ח"ו יקרה מקרה שיגרש אחד את אשתו ולא יהיו יודעין דקדוק כתיבות שמו או שמה או בשמות אבותם יהא נלמוד מספר כתובה ואם הסופר אינו נזהר בכך יוכל להוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן שיסמכו בגט על כתיבת הכתובה וראיה ממה שהקפיד רש"ל ז"ל על רמ"א בשביל שכתב משלם מלא ובפסוק כתיב חסר והביא ראיה דמצא כתו' דיש לת"ח לדקדק אפי' באיגרתו מפני שלומדים ממנו לענין גטין עיין כל זה בתשו' רמ"א סי' ה' ואם כן מכ"ש שלומדין מכתוב' לגטין ולפי זה היה ראוי לדקדק לכתוב בשמות המכונה או דמתקריא כל אחד כפי הראוי גם הי' ראוי לכתוב שם הנהר בכתובה כי שמא איקלע אתרא דשמא כשמא ובחדא נהיגי בכתובות גדולות ובחדא לא נהיגי א"כ לא נדע באיזו עיר נשאת וכמה שיעור כתובתה א"כ יותר ראוי לכתוב שם הנהר בכתובה מבגט וצ"ע כי לא ראיתי נוהגין להזהר בזה ועיין מ"ש לקמן סי' י"ג סעיף ב' ועיין בש"ת הרשב"א סי' תרס"ב וראיתי בטופס כתובה שהביא הר"ן בתשובה לפי דרכו וכתב בסימן ע"ז בכתובה בעיר פלוני דעל נהר פלוני מותבא כמו שכותבין בגט וכן הוא מנהג הספרדים

יז לאנתו חסר יוד כ"כ מהרמ"מ ומצאתי ראיה לדבריו ותהי לו לאשה תרגום אונקלוס והות ליה לאנתו חסר יוד ולפי זה יש לקרות הוי"ו במלאופום

יח כדת משה וישראל כתב מהר"מ בזכרון משה כדת משה וישראל שלא תצא וראשה פרוע וטוה בשוק וכו' ויש להקשות דהא כל נוסח הכתובה מיירי מחיוב האשה על הבעל ולא מחיוב הבעל על האשה כמו שתראה בכל נוסח הכתוב' שמיירי הכל מן החיוב. שהבעל חייב לאשתו ונראה דאין ה"נ ה"ק אני משעבד את עצמי ליתן לה כתוב' באופן ובתנאי שתתנהג כדת מ"ו ואם תהי' עוברת על דת משה ויהודית תצא בלא כתובה ועיין בא"ע סי' קט"ו

ובעל העיטור פירוש כדת משה וישראל כלומר שמסרה האב לבעל או לשלוחו של בעל ולא כעובדא דבר נש דלא כדת משה וישראל הוא כדאי' ביבמות פרק ב"ש הוי עובד' דבר נש דאקדשה כשהיא קטנה ואותבוה אבי כורסי' אתא אינש וחטפה מיניה רב ברונא ורב חננאל תלמידי דרב הוי התם ולא אצרכוה גיטא מבתר' ומפרש טעמא הוא עשה שלא כהוגן ואפקעוה לקידושין מיניה דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש

ובספר מטה משה חלק ג' פ"א סימן ז' כתב כדת משה וישראל כלומר וזה הזימון שתהא מזומנת לי יהי' כדת משה והוא בזמן שהאשה טהורה ולא בזמן שהיא נידה וישראל ר"ל וכדת שהנהיגו בנות ישראל שאפילו רואות טפת דם כחרדל יושבת עליו ז' נקיים עכ"ל אני אומר עם היות שהוא כד"עת מש"ה אין זה דע"ת ישרא"ל ורצוני לומר שזהו דעת הרמב"ם בפ"י דאישות הביאו הטור א"ע סי' ס"א דחופת נדה לא הוי חופה כלל ואין מברכין לה ברכת חתנים עד שתטהר אבל אין זה דעת כל הפוסקים וכל ישראל שאין אנו נוהגין כמותו שהרי אנן קי"ל חופת נדה הוי חופ' ואם הפירוש כך הוא איך אנו אומרים כדת משה וישראל שתהא האש' טהור' ואנן לא סבירא לן הכי והוי נאה דורש ואין נאה מקיים. גם לדברי הרב בז"מ קשיא דהוי ליה למימר הוי לי לאנתו כדת משה ויהודי' דכה"ג מדקדק בגמר' סוף פרק יוצא דופן ש מ"ח ואידך האי שבבן ושבבת שבזכר ובנקבה מבעי ליה ולכן נ"ל דנלמוד

בגמרא ריש פ"ק דקדושין דאשה מתקדש בכסף ובשטר ובביאה וכ' הכל בו סימן ע"ה ונהגו כל ישראל לקדש בכסף ולא באחד משני דרכים אחרים ואין מקדשין בביאה והמקדש בביאה מכין אותו מכות מרדות אע"פ שקדושיו קדושין גמורין עכ"ל וא"כ אם אמר סתם הוי לו לאנתו כדת משה ה"א שקנה אותה באחד משלשה דרכים הנ"ל שהם דת משה ולכן אמר וישראל ור"ל שקדשה בדת משה אבל בחלק ממנו שהנהיגו בו ישראל

אי נמי דכתב הרמב"ם פ"א מה"ל אישות וז"ל באחד מג' דברים אלו האשה נקנית וכו' בביאה ובשטר מן התורה ובכסף מד"ס וכתב המ"מ דהרמב"ם סובר דכל דבר שאינו מפורש בתורה כגון דבר הגלמוד מגז"ש או בא' מי"ג מדות אינו בכלל תורה שבכתב רק תורה שבע"פ וכן כתב בו"ד שרשיו בהדיא ולכן או הוי אמר הוי לי לאנתו כדת משה ה"א כדת משה המפורש בתורה והיינו ביאה כדכתיב כי יקח איש אשה ובעלה וזה באמת אע"פי שהן קדושין מכל מקום פריצותא הוא ורב מנגיד אמאן דמקדש בביאה לכך הוסיף וישראל ר"ל שקדשה כדת משה אבל לא במה שנאמר בפירוש בתורת רק כפי הנמסר לישראל בקבלה מגז"ש דקיחה קיחה כדאיתא ריש קדושין

ועל פי הפירוש השני אתי נמי שפיר לשון הקדושין הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל דאלו לפירוש הראשון א"צ לומר וישראל דהא ליכא למיטעי דשמא קדשה בביאה דהרי אמר בפירוש בטבעת זו ושוב ליכא למטעי אבל לפי פירוש השני א"ש הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וקשיא הרי קדושי כסף אינו מפורש בדת משה לכך סיים וישראל שכך קבלו ישראל בגז"ש

אי נמי ה"ק דכתב הרמב"ם ריש הלכות אישות וז"ל קודם מ"ת הוה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והוא לישא אותה מכניסה לתוך ביתו ובועלה בינו לבין עצמו ותהי לו לאשה כיון שנתנה תורה נצטוו ישראל שאם ורצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחלה בפני עדים ואח"כ תהיה לו לאשה שנאמר כי יקח איש אשה עכ"ל ולפ"ז הוא כפשוט' הוי לי לאנתו כדפ משה וושראל לאפוקי ממה שנהגו קודם מ"ת. גם לפי זה לשון הקדושין נמי אתי שפיר דאיתא בגמרא ריש קדושין דאסר אכולי עלמא כהקדש ופי' התוספת כלומר להיות לי מקודשת מיוחדת לי ומזומנת לי. עכ"ל ואם כן ה"ק הרי את מקודשת לי ר"ל מזומנת לי בטבעת זו כדת משה וישראל דהיינו בקנון שהוא הטבעת וע"פ עדים לא כמו שהיה קודם מ"ת

ומיהו גם לפי' הראשון שכתבתי אתי נמי שפי' הרי את מקודשת לי וקשיא למה דוקא בכסף לכך אמר וישראל שכך נוהגים ישראל לקדש בכסף וכמ"ש הכל בו

א יט ואפלת ואוקיר ואיזון אפלח לעבוד או להשכיר כי הרבה דיעו' יש אם אדם מחויב לעשות מלאכה כדי לפרנס את אשתו אם אין לו כדאיתא בפרק המדיר במרדכי ואוקיר פירוש חייב אדם לכבד את אשתו (ובמהרמ"מ כתב לפרנס את אשתו והוא ט"ס וצ"ל לכבד) ואיזון פי' חייב לזונה ואיזון בי' כן ראיתי בתרגום מדויק של וכלכלתי מהרמ"מ ומהר"מ בז"מ

עוד כתבו ואפרנס פירוש שאר צרכיה בגדים והשייכים לזה הכל נקראים פרנסה ותקנו כאן בכתובה אלו ד' דברים דהיינו אפלח אוקיר ואיזון ואפרנס אע"ג דיש יתר תנאי כתובה אך הנהו תקנו תוך הכתובה שהם דברים ההוים תדיר והשאר אע"ג דלא נכתבו כנכתבו דמי מכח תנאי בית דין אך מ"מ רמוזים הם בכלל ואפרנס עכ"ל וקשיא לי איך יכתבו בכתובה ואנא אפלח דבר שיש בו מחלוקת כמו שהביאו הם בעצמם שהרבה דיעות יש וכו' ואף שבאמת הרמב"ם פוסק דאם אין לו במה לפרנס דיוציא ויהא הכתובה תוב עליו לא קיימא לן הכי להלכה כמ"ש רמ"א בא"ע סימן ע' וסימן ע"א וגם להשכיר אינו מחויב בשביל מזונות אשתו ואע"פ שרבינו אליהו פסק דחייב להשכיר את עצמו כפועל ורמ"א הביא דעתו באחרונה ונראה שכך הוא מסקנתו שהרי לא הביא עליו דברי ר"ת מ"מ הטור הביא דברי ר"ת באחרונה ור"ת דחה ראיותיו של רבינו אליה דמספ' כתו' אין ללמוד דאנא אפלח אין פירושו שישכור את עצמו אלא עבודה שדרך האדם לעשות בביתו כמו לחרוש ולזרוע וכן פסק הב"ח דאינו