נחלת שבעה מהדורה קמא לח

רוב כשרים אצל' ומחזקת כשרות לא יצא אך על ישראל זה לא מהימנא מהר"י פאדוה בתשובת רמ"א סי' כ"ג ומהר"מ מינץ סי' צ"ה) וכתב רמ"א ואם היו חבושין בבית האסורין שודאי הוא ממנו פוטר וי"א אפי' בזונה אחרת המיוחדת לו ורושם המראה מקום שהוא דעת המגיד משנה פ"ו דהלכות יבום הביאו הב"י בסימן קנ"ו וכך הוא דעת הרא"ש בטור שם ודעת הרשב"א בסי' תר"י נוטים לדעת הרא"ש וקשי' למה הביאו רמ"א דין זה בשם המ"מ ולא בשם הרא"ש וע"ק דבסוף סי' ג' כתב רמ"א בשם הרא"ש כהן הבא על הפנויה ומודה שהוא בנו הבנו כהן לכל דבר ולא חיישינן שמא הפקירה לאחרים ודבריו אלו סתרי לכאורה למ"ש בתשובה כלל פ"ב דין א' הביאו הטור ורמ"א לקמן סי' קנ"ו דאם היא מיוחדת לו הוי בנו לכל דבר ומיהו דברי הרא"ש יש ליישב דאף אם אינו מיוחד' לו רק שהוא מודה הוי נמי בנו לכל דבר כמו שכתוב בפירו' כלל פ"ב דהו מודה ודאי ואחר הוי ספק ואין הספק מוציא מידי ודאי והתם כך הי' המעשה שהיתה מיוחדת לו ובאמת אף אם אינה מיוחדת לו נמי הוי בנו לכל דבר לענין ירושה ולענין חלוצה ויבום: ועוד כתב כן לרוחא דמלת' דבנדון זה אם היא מיוחדת לו גם הרמב"ם מודה דהוי בנו לכל דבר אע"פ שהרמב"ם סובר בעלמא דלענין ירושה הוי בנו אבל לפטור את אשת אביו הוי ספק וחולצת ולא מתייבמת כמ"ש הטור בשמו בסימן קנ"ז אבל אם היא מיוחדת לו גם הרמב"ם מודה דהוי בנו לכל דבר אבל הרא"ש סובר דאם הוא מודה אף אם אינה מיוחדת לו הוי בנו לכל דבר לענין ירושה ולענין חלוצה ויבום ודלא כמ"ש נחלת צבי בזה אבל על רמ"א קשיא ונראה דגם רמ"א סובר כדעת הרא"ש דגם אם היא אינה מיוחדת לו דהוי בנו לכל דבר כמ"ש בסי' ג' בשם הרא"ש והא דכתב לקמן סי' קנ"ו ואם היה חבושים וכו' או שהיתה מותרת לו וכו' כ' כן על דברי הש"ע שהביא דעת הרמב"ם שחולצת ולא מתייבמת וע"ז כתב רמ"א דאם שניהם חבושים או מיוחדת לו דהוי בנו לכל דבר לכ"ע אבל רמ"א גילה דעתו בסי"ג כדעת הרא"ש דבהודא' לחוד סגי אף אם אינה מיוחדת לו והוי בנו לענין ירושה ולענין יבום משא"כ אם אינו מודה אף אם היא מיוחדת לו אינה נאמנת ולכן כתב רמ"א בס"ד סעיף כ"ו דאפילו היתה מיוחדת לו אינה נאמנת עליו היינו אם אינו מודה דבהכי איירי לעיל מיניה באינו מודה ומיהו הא דכתב ומודה שהוא בנו ר"ל שבא עלי' יותר מפעם א' והיה רגיל אצלה דאם לא היה רגיל אצלה רק פ"א אמרינן כשם שהפקירה עצמה לזה כך הפקיר' נמי לאחר וכ"כ הרא"ש בהדיא כנ"ל דעת הרא"ש ורמ"א שהביא ודלא כמו שהבין מהר"מ מינץ סי' צ"ה דאינה נאמנת לענין חלוצה לדעת הרא"ש דוקא במיד' ומיוחד' דזה אינו כמ"ש דלא נקט הרא"ש מוד' ומיוחדת רק משום מעשה שהי' כך הי' גם להוכיח שבנדון זה גם הרמב"ם מוד' גם לא כמו שראיתי בספר חדש נחלת צבי שכתב בסי' ד' סעיף כ"ו על הא שכתב בש"ע אם אינו מודה כתב עליו שאלו מודה שהוא בנו הוי בנו ודאי ליורשו וספק לענין יבום כמבואר ברמב"ם פ"ג מהלכות יבום וע"ל ס"ס קצ"ו עכ"ל מפרש דברי הש"ע ורמ"א לפי דעת הרמב"ם וליתא רק אם הי' מודה הוא בנו גמור לענין יבום לדעת הרא"ש גם רמ"א הכי ס"ל ולפי מה שכתבתי אתי שפיר מ"ש רמ"א לקמן בסי' קנ"ו וי"א דאפי' בזונה אחרת המיוחדת לו וכתבו בשם המ"מ ולא כתבו בשם הרא"ש משום דלהרא"ש לאו דוקא מיוחדת לו כמ"ש רק במוד' לבד נמי הוי בנו ורמ"א כתב מיוחדת לו דוקא כדי ללמוד ממנו דעת הרמב"ם שגם הרמב"ם מוד' במיוחד' לו: ועוד דהרא"ש לא כתב רק בשלילו' בלשון אפשר וז"ל אף לפי דבריו בנדון זה שהיתה מיוחדת לו בביתו וילדה ואומר שהוא בנו אפשר דבכה"ג לא קאמר שתחלוץ וכו' משא"כ המ"מ הוכיח שבודאי סובר כן הרמב"ם ומחל' מ"ש הרמב"ם מי שזינה עם פנויי' או אם א"א היינו פנוי' דדיימא נמי מעלמא בהא אמרינן כשם שזינת' וכו' משא"כ אם לא דיימא מעלמא רק ממני כמו דלענין תרומ' שהוא נמי דאורייתא שדינן הולד בתר דידי' גבי יבום נמי נהימני' וא"כ הוכיח הרב המגיד מדברי הרמב"ם עצמו בהא דתרומ' דאם לא חשודה מעלמא דגם הרמב"ם סובר דהוי בנו אף לענין יבום ולכן הביא הביא רמ"א דברי המ"מ וא"כ במקום שאינו מודה דאינ' נאמנת מ"מ הוא כשר לענין קהל דרוב כשרים אצלה אף אם רוב העיר עכו"ם מ"מ אם אמרה לכשר נבעלתי נאמנת אבל לענין כהונה או שתינשא היא לכהן רוב פסולין אצלה דאם רוב העיר עכו"ם שדינן לה בתר רובא והנבעלת לעכו"ם היא זונה האמורה בתורה ואף אם אמרה לכשר נבעלתי אינה נאמנת דאף לדעת הטור בעינין חד רובא גם צריכא שתאמר לכשר נבעלתי וכ"ש לדעת הרמב"ם שהביא הטור צריכ' תרי רובא אף אם אמרה לכשר נבעלתי ג

ג ומעתה אין לכתוב באנוסה או מפותה ארמלתא דאף אם אמרה לכשר נבעלתי דנאמן להכשיר לקהל אבל לא לכהונה ושמא תינשא לכהן על כן יש לכתוב סתם אבל נראה דאין לכתוב בעולה משום גנאי אבל למאי דקי"ל אם אמרה לכשר נבעלתי ואיכא חד רובא דמותרת לכהן אי איתרמי כה"ג יכול לכתוב לכתחלה ארמלתא ומכ"ש אם היתה מיוחדת לו או אם שניהם חבושים בבית האסורים דגם הרמב"ם מודה בזה דהוי בנו לענין ירושה ולענין יבום וה"ה דכשר הבן לכהונה אם הוא כהן וכ"ש היא שכשרה להינשא לכהן וע"כ באלו בודאי יכול לכתוב ארמלתא

ד אכן מ"ש בטור א"ע סימן ו' אשת כהן שאמרה לבעל' נאנסתי או שגגתי ובא עלי אדם אחר וכו' אינה אסור' לו וכו' ואסורה לכהן אחר בעדות' אחר מות בעלה דשוית' לנפשה חתיכה דאסורה עכ"ל נראה לי דבזה ודאי אם מת בעלה הכהן כותבין הדא בעולה דשמא ימות גם בעלה השני ותינשא לשלישי לכהן ואפשר כותבין זונה בפירוש כדי שלא יכשל בה כהן ולא חיישינן לגנותא מאחר שהיא עצמה הודית שהיא זונה

ה ובשבויה כתב מהר"ם מינץ בשם הרמב"ם דכותבין פלונית שבויה כדי שלא יכשל בה כהן עכ"ל ונ"ל הא דאין חוששין לגנותה כי אין זה גנאי כי היא לא פשעה אך לכהן אסורה כי מי יודע כעצמים בבטן המלאה אבל מ"מ קרוב לודאי שנא נבעלה כדאיתא בגמרא שבויה מנוולת נפשה בפני שבויה שבויה מנטרא נפשה ועוד שהרי בעדות קל מותרת אפילו לכהן וכן אם יש מחבא אחת מצלת על כל הכהנת ובטור א"ע וש"ע סי' ז' אחד אומר נטמאת וא' אומר לא נטמאת אפילו זה שמעיד עליה עבד או שפחה הרי זו מותרת וע"כ אין גנאי לכתוב שבויה וע"ל בדיבור בתוליכי

טו בילא כתבו מהרמ"מ ומהר"מ בז"מ דכאן לא כותבין מרת כיון דעדיין לא נתרצית להיות לו לאשה עד לקמן אחר וצביאי' מרת פלוני וכן הוא במהרי"ל וכותבין בתולתא קודם השם להדא בתולתא בילא וכו' ומאחר דגבי בתולת' כותבין בתולה קודם בילא לכן גם גבי אלמנה או גרושה כותבין ארמלתא מרת בילא או מתרכתא מרת בילא ובאלמנה וגרושה כותבין גם כאן מרת

טו בילא כתב מהרי"ל דאין צריך אלף לבסוף ירק בשמות דגושים כגון בילא יוטא וכה"ג. ובסדר הגע דר"י מינץ כתב משם מהר"ם שכל שמות שיש להסתפק אם יש לכתוב לבסוף א' או ה' שיש לכתוב בה"א כגון אושעיה עקיבה שמריה סעדיה משום שבמקרא לא תמצא שום שם רק שסופו ה"א: משמע דכל שם של ל"ה כותבין דוקא בה' וכ"כ הב"י וש"ע סימן קכ"ו דכל שמות לשון הקודש כותבין בה"א כגון חומה דביתהו דאביי אבל שם שאינו לשון הקודש כותבין באלף. וא"כ הא דכתב מהרי"ל שאין כותבין אלף רק בשמות הדגושים מאי עבדת ביה דממ"נ אם הוא שם של לשון הקודש הרי כל שם לשון הקודש צריך לכתבו בה"א ואם הוא לשון לעז כותבין כולם באלף ונ"ל דשמות לשון הקודש צריך עכ"פ בה"א ולא באלף משום דלא נמצא פסוק בענין אחר ובשמות שאינם ל"ה אין קפידה פעמים בה"א פעמים בא' ונתן במהרי"ל סימן דאף בשמות שאינם ל"ה אם הם דגושים כותבין עכ"פ באלף ואם אינם דגושים יכול לכתוב בא' או בה' מה שנראה יותר נכון וכן משמע מלשון ב"י אבל נ"ל דאין כותבין כלל שמות שאינם לשון הקדש בה"א רק באלף לפי מה שכתבו המקובלים גבי שרה טעם לתוס' ה"א משום שבה"א יש כח התולדה בסוד ה"א לכם זרע רבקה לאה בלהה זלפה