נחלת שבעה מהדורה קמא לז

ד לחדש חסר וי"ו דלא מצינו בשום מקום בתורה מלא ו' וכתב הלבו' ושאר אחרונים דיש לכתוב בכתוב' לחדש ע"ש כי יקח איש אשה חדשה לשון חדש ובגט יש לכתוב ירח ע"ש גרש ירחים

ה אלול עיין לעיל בכללים נרשם: משפט החדשים כתיבת כל חדש וחדש: חסר או מלא וגדש

ו ארבע מאות אם דילג הסופר לבריאת עולם או אם כתב הפרט קטן לבד ודילג האלפי' והמאות אם דילג המאו' ולא כתב רק אלפים כשר ואם כתב חמשת אלפים ועשרים ושתים ודילג הד' מאות פסול ועיין בש"ע וב"י א"ע ס"ס קכ"ז ובח"מ סי' מ"ג והם מדברי מהרא"י סימן י"א י"ט כ' כ"א הביאם הב"י ומסקנתו כ' הב"י דאם כבר נשאת צריכא גט שני מראשון ותשב תחת בעלה השני ומהר"ם מינץ סי"טו פסק בדיעבד להתיר ע"י גט הראשון ואם גט הראשון אינו מועיל תצא מזה ומזה ועיין מזה עוד בש"ת מהר"א ששון הרבה פרטים בסי' ל"ב

ז ושחים עיין לעיל בכללים סימן ז'

ח לבריאת חסר ויו כן כתבו כל המחברים ולא ידעתי מה יגרע או מה יוסיף אם כותב חסר או מלא ואי משום דלא לשתמע לשון בריא והרי בפ' מקץ כתוב בריאות בשר פעמים מלא פעמים חסר ועיין בסי' מ"ה

ט למנין בחר יוד ונ"ל הטעם דלא לשתמע לשון מניין המן מן התורה מניין מרדכי מן התורה מניין דלעול' יש לכתוב לשון המבורר טפי

י מנין בלא וי"ו כ"כ בכל בו ומהר"ם מינץ ושאר אחרונים וכתב בלבוש הטעם דלא לשתמע לשון אונאה כמו השטן וא"ה מונין את ישראל

ואין לכתוב שאנו מנין בו וכתוב במהרי"ל שפסל גט שכתב בו שאנו מנין בו ולא ידעתי טעם לפוסלו דבו קאי על המנין ור"ל באותו ומנין שאנו מנין והוי ממש כמו שיש כותבין למנין דרגילנא למימנא ביה וכן הוא בנוסח הרמב"ם למנינא דרגילנא למימנא ביה במתא פלונית משום שאין מונין לבריאת עולם בכל מקום כמ"ש בסמוך וא"כ שפיר נופל הלשון למנין שאנו מנין בו באותו מנין של ב"ע אנו מנין כאן משא"כ במקום אחר שמנין למנין אחר ומה שפסלו מהרי"ל היינו מפני שהי' בידו ב' גיטין ולא הי' כתוב בהם בו ובגט זה היה נכתב בו וגט זה עדיין לא ניתן וכדי שלא להוציא לעז על גטין הראשונים שלא היה כתוב בהן מלת בו לכן פסלו מהרי"ל כן נ"ל דעת מהרי"ל וא"כ במקום שנותני' גט ואין גט אחר לפנינו הנכתב באותו מקום שלא נכתב בו תיבת בו שפיר יכולין לכתוב וראוי לכתוב תיבות בו וכ"ש אם נשלח ממקום שכותבין תיבת בו למקום שאין כותבין שאין לפסלו וע"ל בסדר הגט סימן מ"ה סעיף י"ב

יא כאן כתב מהר"י מינץ בסדר הגט שלו משום שאין מונין בכל מקום לבריאת עולם רק למנין שנות המלכים וע"כ כותבין שאנו מנין כאן עכ"ל ולפ"ז אם כתב בו כ"ש דנכון הוא יותר והוי הדיוק ב"ו כא"ן ר"ל כאן מנין באותו מנין ולא במקומות אחרים שאין מונין בו רק לשנות המלכים

יב במדינה כתבו האחרונים כשכל הגמוניא נקרא' ע"ש העיר כותבין במדינה ושאר מקומות כותבין בעיר פלונית או במתא פלונות וכתב ב"י דיש לכתו' במת' דמפקי מכרך ומפקי מעיר ובכפר כותבין בכפר פלוני ונ"ל לכתוב במדינת חסר וי"ו כי היכא דלא לישתמע כל המדינה בכללה וכן הוא בנוסח הגט של מהרי"ל במדינת מגנצא והיה נ"ל לכתוב במדינה באמבערג בה"א וכן הוא. במהר"מ מינץ בטופס מחזיר גרושתו במדינה בנבערק ואע"פ שמדברי מהרי"ל משמע שצריך להיות דביקות וא"כ לא ממלט או שצריך לכתוב במדינ' בנבעברק או במדינ' בבנעברק זה אינו דכן כתב כמה פעמי' בק"ק בבנבערק וא"כ ודאי זה לא יתכן כלל אך שמעתי שמתחל' שם העיר כך ושתי הביתן שרשיים בתיב' וקריאה הראשונ' בפתח והוגד לי שכך נמצא עוד בפנקס העיר ועכשיו היא מוסבת שם באמבערק ומ"ט קורין העמים הבית בפתח וא"כ אפשר שבזמן מהר"מ מינץ הי' עדיין שם העיר בבנעברק ולכך שפיר כתב בק"ק בבנבערק או במדינ' בבנבערק וא"כ יש לי ראיה גמור' מדבריו שיש לכתוב במדינ' בהא גם בסדר הגט דר"י מינץ כתב במדינ' פלונית אבל מ"מ יותר נ"ל לכתוב בתיו הדביקות במדינת בלא וי"ו ומ"מ אינו מורה על כל המדינ' בכללה מאחר שלא נכתב בוא"ו: ומהר"י מינץ הביא ראיות שעיר אחת נקראת מדינה אך מה שכתב דבגליל צרפת אין נוהגין כך דמשמע לשון מדינה ארץ אחת וכתב עוד וז"ל ואולי ע"כ נהגו בגליל צרפת דלא ידעו שיעור עיר הראויה לקרא מדינה או כאנטוכיא או כקסרין או כיוצא באלו וכותבין מתא דמפקי מכרן וכו' ול"נ דאין זה טעם שלהם גם אינם מסופקי' כלל בשיעור עיר כי אין נפקותא אם היא גדולה או קטנה רק אם כל ההגמוניא נקראת ע"ש העיר כגון מדינת באמבערק מדינת ווירצבורג מדינות קלוניא מדינות ברניבורק שכל א' מן המדינות נקראת ע"ש עיר מטרפולין שלה ומה שבגליל צרפת אין כותבין מדינה משום שבכל המדינה אין שום מקום הנקראת פרנקרייך שיהא שם המדינה נקרא' ע"ש העיר ואע"פ שכמה מקומות נקראים ע"ש מלך צרפת כגון מדינות ורנקן וכן פרנקבורט פרנקין טאל וכהנה כמה מקומות כדאיתא בספר צמח דוד מ"מ כל אלו המקומות נקראים אחר המדינ' והמלך לא המדינ' אחר מקומות אלו וא"כ גם בני צרפת מודים בזה שיש נכתוב במדינה ומה שהם אינם נוהגים לכתוב במדינ' הוא מן הטעם שכתבתי

יג באמבערק ראיתי במרדכי ובאחרונים בנבערק ונ"ל לכתוב באמבערק וטעמא כתבתי בסי' מ"ה סעיף י"ד וכתב מהרא"י בכתביו סימן קמ"ב דאע"פ דבכתב גלחות שבחותם העיר כתוב בגימל מ"מ יש לכתוב בקוף דיגידו עליהם רעיהם ווירצפורג אוישפורג שטרוספורג נירנבערג רעגנשפורג מרפורג כל הני קוראין ומזכירין בסוף המלה בגימל וקרו' בעיני שגם בכתב גלחות נכתבים בגימל ואע"פ כן אנו כותבין לפי דעתי כולם בקוף לפי שמוציא הלשון כך היא שנון יותר מבגימל ובמדינ' שמזכירין לשון אשכנז צח ושנון מדברים כך ואחר שנון לשון אשכנז אנו כותבין בגיטין עכ"ל ומיהו נ"ל אם כותב כל הני בגימל לא הפסיד דעכשיו בזמן הזה ובלשון שהורגלו בו עכשיו אדרב' הלשון יותר צח בגימל מבקוף

יד משה בר אברהם כתב מהר"מ מינן בשם רב סעדיה גאון כאן לא כותבין החתן עד אחר וצביאת כיון דעדיין לא נתרצית האשה להיות לו לאשה וכן אין כותבין כאן פב"פ דא או דנן כי דא ודנן משמע שהזכיר תחלה: א טו להדא בתולתא ואם היא אלמנה כותבין ארמלתא ואם היא חלוצה כותבין חלוצת' ואם היא גרושה כותבין מתרכתא כדי לגלויי ולפרסם שהיא אסורה לכהן ואם הוא אנוס' או מפות' י"א כותבין סתם אמר לה להד' בילא ולא כותבין בעולה כי גנאי הוא להזכיר זה וי"א דכותבין בעול' וכן נ"ל לפרסומי לרבי' שנבעלת אע"ג דאמרה לכשר נבעלתי לא מפיה אנו חיין דרוב פסולין אצל' שמ' נבעלה לעכו"ם אך נ"ל עיקר לכתוב בעולה כדי לפרסם למאן דקפיד קפיד עכ"ל מהר"מ מינץ והר"מ בז"מ וקשי' הלשון שלילא דקאמרי למאן דקפיד דודאי קפידה טובא איכא בדבר דאע"פ שכשרי' הן לקהל דלענין הכשר קהל רוב כשרים אצלה דאע"פ שנבעלת לאינו נימול הולד כשר לקהל אבל לענין הכשר כהונה רוב פסולין אצלה ועוד כתבו מהר"מ מינץ ומהר"מ דאי אתרמי דכותבין אלמנה לא הוי טעות כדאיתא בתו' פ"ק דכתוב' בועז אלמון שנשא אלמנה הוי אע"ג דרוב נפרי' היתה כשנשאה לכליון מ"מ אין משם ראיה לכאן וק"ל

וכדי לברר דבר זה אבאר תחלה דברי הש"ע הצריכין ביאור טובא דכתב הטור והש"ע בסי' קנ"ו בשם הרמב"ם מי שזינה עם פנויה או עם אשת איש ונתעברה ואמר' זה העובר ממנו הוא ואפי' הוא מודה לה אע"פ שהוא בנו לענין ירוש' הרי זה ספק לענין יבום שכשם שזינתה עם זה כך זינתה עם אחר ומאן יודע הדבר שזה בנו ודאי וכו' וחולצ' ולא מתייבמת (ופי' מ"מ כשר לענין קהל שאף שנאמר שכשם שזינתה עם זה זינתה נמי עם אחר דלו יהא כן מ"מ לענין קהל