נחלת שבעה מהדורה קמא לא

גם משם ראיה למנהג אשכנז דשם משמע שאין כותבין בתנאים קנין כלל וע"ש. וע"כ נראה דבזה הדין עם מנהג אשכנז שכותבים בתנאים אחרונים פלוני אבי החתן הכניס כך וכך ופלוני אבי הכלה הכניס כך וכך וע"ל סוף סימן זה סעיף י"ט ומזה שפיר יש ללמוד מה שהכניסו מתנאים אחרונים משא"כ לפי הנוסח של מנהג פולין כאשר העתקתי לפניך והוא מנוסח ת"ש ד"ק שאין זוכרין בתנאים אחרונים כלל מה שהכניסו הזוג וא"כ יוכל לבא לידי קלקול אם יהיה עידור בשנת החזרה ח"ו שלא נדע כמה הכניסה ומתנאים ראשונים אין ללמוד ולעומת זה גם באשכנז אין זוכרין בתנאים אחרונים כלל רק מה שהכניסו הזוג אבל תקנות שו"ם מחמת עידור וקטט והחיוב שנתחייב להזוג במזונות ודירה וזולתו כותבין אגב שיטפיה ולא זוכרין קנין כלל כי אין כותבין התנאים בלשון זכרון עדות גם ברוב תקוני שטרות ישינים שראיתי אין זוכרין בתנאים שמות המחותנים כלל רק כותבין הכל על הזוג ומסיימין כל הנ"ל קבלו עליהם הזוג בק"ס ובח"ח וכו' אבל על המחותנים שעדיין חייבין במזונות ודירה אינם זוכרין קנין כלל וכל עיקר תנאים חדשים הוא מטעם זה בשביל מה שעדיין חייבים שצריך לכתוב בדרך הודאה כי הקנין הראשון של ת"ר היו בקנין אתן ועל כן נ"ל להרכיב אתרי רכשי ונוסחו תמצא בסי' הסמוך ואתה תקרב ותבחר

ו שטר חליצה עיין מה שאכתוב לקמן בדין שטר חליצה סימן כ"ב

ז שטר חצי חלק זכר ע"ל סי' ח' סעיף ה' וע' מ"ש בס"ד לקמן סי' כ"א בדין שטר חצי חלק זכר

ח להזוג ואם מתה בתו בשנה של מזונות אין החותן חייב לשלם להחתן דמי מזונות אשתו ואפי' קצב סך לצורך מזונות וע' בהגה רמ"א בח"מ סי' ס'

ט שתי שנים. ואם האכיל לחתנו ובתו יותר מזמן שקצב להם ואח"כ תובע החותן ממנו צריך החתן לשלם לו מזונותיו אבל לא מזונות אשתו ח"ה סי' שי"ז הביאו רמ"א בח"מ סי' רמ"ו ובא"ע סימן ע' ודוקא דליכא הוכחה שנתן לו לשם מתנה אבל אם איכא הוכחה שנתן לו לשם מתנה רק אח"כ נפל קטט ביניהם ועי"כ תבע ממנו פטור. גם זה שם וע' בח"מ סי' רפ"ד

י מזונות על שלחנו בכל טופסי ת"ש אשכנז ופולין כתב כן וכן כתוב בכל תנאים ראשונים ואחרונים ונ"ל שהוא מטעם שכתב הטור ח"מ וש"ע סי' ס' דאם התנה עמו בפירוש לזונו על שלחנו והוא אינו רוצה לאכול עמו אינו חייב ליתן לו רק לפי ברכת הבית וא"כ אם יכתוב סתם שיתן לו מזונות פן יתקוטט עם חמיו ולא ירצה לאכול עמו רק שחמיו ישלם לו דמי המזונות וע"כ כותבין מזונות על שלחנו ואז אינו חייב לשלם לו רק לפי ברכת הבית. משא"כ אי לא כתב על שלחנו חייב ליתן לו מזונות משלם וכן כתב הר"ן בפרק הנושא דאם פוסק לזון את בתו צריך ליתן לה מזונות משלם ולא כפי ברכת הבית ואע"פי שכתב שם בסעיף ד' שמתחייב לזון את חבירו סתם או לזונו על שלחנו ומת המתחייב חייבים יורשים לזונו כמו שהיה חייב מורישו דשלחנו לאו דוקא הא כתב בסמ"ע דלא כתב על שלחנו אלא לאפוקי שלא יתחייב לזונו בפני עצמו במקום שהוא שם עכ"ל וא"ת אפכא דשלחנו דסעיף ד' הוא דוקא ולכן יהיו היורשים פטורים ושלחנו דסעיף ג' לאו דוקא ויהא הנותן חייב ליתן למקבל מעות דוקא משלם. זה אינו שהרי עכ"פ חייבי' היורשים לקיים משום דבתנאים אחרונים התחייב עצמו בחוב גמור וחל החיוב נמי על היורשים כמו שכתבתי למעלה כמה פעמים ועיין מ"ש בסמוך בסימן זה סעיף ב' וא"כ על כרחך על שלחנו לאו הכי נקט רק למעוטי הא דסעיף ג'. וק"ל

יא כאחד משאר אוכלי שלחנו כ"כ באשכנז בכל התנאים ראשונים ואחרונים נ"ל דאתי לאורויי כדעת הרא"ש בטור א"ע סימן קי"ד לענין המחייב ליתן מזונות לבת אשתו לא ישנה לרע מכל בני ביתו לאפוקי מדעת הרמ"ה שכתב הטור בשמו דהדין הוא כמו שמשרה אשתו ע"י שליש ואפילו הוא עשיר בישראל והיא עשירה הרבה אינו חייב לזונה אלא בפחות וא"כ הוי אמינא ה"ה בחתנו ובתו דחד טעמא הוא דג"כ אינם אוכלי בתנאי ב"ד רק ע"י שהוא חייב את עצמו ויד בעל השטר על התחתונה ועל כן כותבין בפירוש כאחד משאר אוכלי שלחנו ואז ודאי לא יוכל לשנות אותן לרע מכל בני ביתו ואע"ג דהטור פסק כדעת אביו הרא"ש וכך פסק בהג"ה בש"ע וא"כ כמו שהדין הוא בבת אשתו ה"ה לחתנו ובתו דחד טעמא הוא גם לדעת הרא"ש ע"ש מ"מ כותבין כך בפירוש שלא יהא לבעל דין פתחון פה לחלוק ואפשר שלשון זה כאחד משאר אוכלי שלחנו לקוח מדברי הש"ע שם שכתב וזה לשונו ואם מאכילה על שלחנו ניזונית עמו "כאחד "מאוכלי שלחנו

יב דירה בביתו אע"פ שלא אמר הבית לדור בו לא הוי קנין דברים מאחר שקבל עליו בחרם ובת"כ צריך לקיים שבועתו וע"מ מ"ש לקמן סימן ל"ח סעיף א'

יג ולא יבריחו וכו' בפולין כותבין כך בתנאים ראשונים ובאשכנז במקצת תקוני שטרות כתוב בת"ר ובמקצת ת"ש כתוב כך בת"א ולי נראה דיש לכתבו בתנאים אחרונים דאף אם כתבו בת"ר לא אהני מידי אף אם אינו מקיים. לאחר הנישואין דאין לקונסו על כך משום שכתוב בתנאים העובר על התנאים בין על כולה או על מקצת' שהרי כבר עבר הבושת כמו שפסק מהרי"ו ע"ז הבאתיו לעיל כמה פעמים ואי מחמת הקנין לא היה רק קנין אתן ואף לפי מה שכתבתי לעיל בסמוך סעיף ב' דאף קנין אתן אם הוא בחיים צריך לקיימו מכל מקום מה לנו להכניס בדבר שיש בו כמה ספיקות מה שאין כן אם כותב כך בתנאים אחרונים אז בודאי אין פתחון פה לבעל דין לחלוק: יד לפיזור צ"ע שכותבין בפשיטות שהוא מתקנות שו"ם ולא מצאתיה בשום תקנה מתקנות שו"ם זולת במהרי"ק שורש נ"ז כתב קצת בענין קטט שבין איש לאשתו שיברר כל אחד דיין ולא כתב שיתן עשרה זהובים לפיזור ובמרדכי פרק נערה הביאו רע"א סי' קנ"ד לא כתב שיתן לה לפיזור רק אם לותה ואכלה שמחוייב הבעל לשלם גם לא הזכי' שיש בענין זה איזה תקנה קבוע וא"כ לא ידעתי מנין להם שכותבין בפשיטות מחמת עידור וקטט יעמוד כתקנות שו"ם ולא נזכר בתקנות מענין הקטט כלום גם אם היה בענין הקטט תקנה קבוע א"כ בכל ת"ש שאו לידי ישינים יותר ממאתים שנה בלא ראי זה כראי זה ואינם מסכימים יחד הן לענין סך מעות למזונות הן לענין הזמן שירדו לדין ואפשר שעל העיקר נתקן תקנה שיתן לה סך הגון לפיזור משך ימי הקטט ושיעמוד למשפט ואם ירע בעיניו ליתן לה מידי כל חודש סך חשוב למזונות בע"כ צריך לירד עמה לדין ולא יבא הדבר לידי איחור וחימוץ מצוה לחזור ולחבר את האהל והיו אחד וע"כ הרשות נתונה לסופרי' לחזק הענין ולכתוב סך מה שירצו ונמשך כך המנהג עד שהדבר חזק בלבם וסבורים שהוא מתקנות שו"ם ולבי אומר לי שנתפשט כך מימות מהרי"ק דבסימן הנ"ל וקצת ראיה ממה שמצאתי בכל ת"ש וע"פ יעמוד כל ריב וכל נגע הלשון לקוח מדברי מהר"י קלון הנ"ל ולמדו מדבריו ק"ו דהתם בנדון דמהרי"ק היה הבעל מבריח מן האשה וגוזר עליו חרם שלא להבריח את שלו מכ"ש נדונייתה ובגדיה מאחר שהתנו שלא יבריחו וכו וכתב כך בתנאים אם כן כ"ש שאין. לאשה להבריח מנכסי בעלה רק תקחו עמה מה ששייך לגופה ואז ממ"נ אם יתפשרו הרי תחזיר לבעלה מה שלקחה עמה ואם אין זיווגם עולה יפה וצריכין לפרד זו מזה אם כן בדין הוא שתפסה מלבושיה שהכניסה

טו ומחמת העידור כתו' בת"ה סי' שכ"א מנהג בריינו' וסביבותי' נוהגין העול' להתנו' בשעה שמקיימין תנאים השידוכין שקבלו הזוג עליהם תקנות הקהלו' לא ידעינין אם עושין כן כדי להיפטר מכל ערעורים ופקפוקים או אם נזקקים לכך מפני שלא נתברר גם אצלם התפשטות המנהג וכו' עכ"ל ואפשר שגם הת"ה כיון למה שכתבתי בסימן הקודם סעיף ו' וכמו שכתב בתשובת משאת בנימין סימן י"ג משום דחזרת החצי בשנה שנייה לא נתפשט בכל מקום. וז"ל התקנות אך על הריינוס ובכל המלכו' סביב תקנו להחזי' ולהשיב חצי הנדוניא אפי' בתוך שנתיים לבד מבגדיה ועל כן נוהגין באשכנז לכתוב בפי' תקנו' העידור ולכן מקנין בק"ס מן החתן והכלה באשכנז כמ"ש לקמן בדין כתובה סי' י"ב סעיף ס"ט ולכן תמוה על מנהג פולין שכותבין בסתם בתנאים ראשונים