נחלת שבעה מהדורה קמא ל

בדברי מהרי"ו ולכן כתב הב"ח וז"ל ולכן איכא לתמוה על הרב בהגה ש"ע שכתב כאן ומהרי"ו פסק כסברא הראשונה ולכן כתב דהפוסק לאשתו וכו' שהרי מפורש במהרי"ו שפסק דינו הוא אף לדברי רבותינו דמהני ק"ס באתן לך עכ"ל והיינו ע"ה הבין כמו שכתבתי דפסק מהרי"ו מאחר שמת לא זכתה האשה אפי' למ"ד קנין אתן מהני אבל אם היה בחיים עדיין בספק אם היה חייב ליתן לה או לא ועל זה לא הכריע עהרי"ו וזהו תמיהת הב"ח על רמ"א שכ' מהרי"ו הכריע כסברא הראשונ' אבל לפי מה שאכתוב בסמוך ל"ק מידי אבל מ"מ נשמ' מדברי הב"ח שמהרי"ו איירי באם מת הבעל וכך הבין נמי מהר"י כ"ץ בספר שארי' יוסף סי' ב' בדברי מהרי"ו הנ"ל ומזה פסק לענין אם נכתב בתנאים ליתן שטר ח"ז ואח"כ מת הפוסק דאין היורשין מחויבין ליתן מאחר שלא היה רק קנין אתן ועדיין לא נכתב וכ"כ בסמ"ע בפי' השני דאיירי שמת הבעל. וא"כ הא דכתב רמ"א בענין קנין אתן ב' דעו' אי מהני אי לא מהני וכתב וז"ל ומהרי"ו פסק כסבר' הראשונ' (ר"ל דלא מהני) עד ולכן נהגו לעשו' תנאי' חדשי' וכו' היינו כל משאו ומתנו לענין היורשים דלמ"ד מהני קנין אתן חייבין היורשי' לקיים כמו אם כתב בלשון הודא' ולמ"ד קנין אתן לא מהני ר"ל דאין היורשין חייבים אבל הוא עצמו חייב לקיים אם הוא חי. ומה שכתבתי עד הנה דמכח הקנין אחן שכתוב בתנאים הוא עומד בעונש חרם אבל אין כופין אותו ליתן מה שפסק ולפי מ"ש היה לנו לכופו מאחר שהו' בחיים דלפי מה שכתבתי עתה צריך עכ"פ לקיים הקנין אתן אם הוא בחיי' בין למר בין למר ולא פליגי אי מהני אי לא רק לענין היורשין אין זה קשיא כלל דהא כתבתי הטעם משם מהר"מ מינץ מאחר שנתן הקנס מסולק מבעל דינו אבל הבית דין באמת אפשר שיכולין לכופו ובזה מסתפק מהר"מ מינץ אבל במקום שאין שם קנס כופין אותו להדיא לקיים הקנין אתן. והסמ"ע כתב בתירוץ ראשון לדברי מהרי"ו דאיירי שהוא בחיים ומה שפסק שלא זכתה האשה היינו שאין בידינו לירד לנכסיו רק להחרימו או לכופו בשוטין עכ"ל כתב כן סברתו דלעיל שקנין אתן לא מהני כלל שלכן כותבין בתנאים קנין אתן אבל לפי מה שכתבתי אפשר שיורדין אפילו לנכסיו אם הוא בחיים והב"ח כת' בח"מ סימן רמ"ה דבדברי מהרי"ו אין הכרע אי פסק אפילו למ"ד קנין אתן מהני או לא ולפי מה שכתבתי יש הכרע בדבריו דמהני לגבי דידיה רק לא לענין היורשין

ה והכלל העולה מכל דברי אלה דקנין אתן מהני וצריך הוא עצמו לקיים ואם אינו רוצה לקיים יורדין לנכסיו וכ"ש שאר כפיות אם הוא חי ומה שאין כופין אותו לקיים בשידוכין הקנין אתן הוא מטעם שכתב מהר"מ מינץ שמסולק מבטל דינו ע"י נתינת הקנס ומה שפסק מהרי"ו באחד שכתב לאשתו לעשות לה כתובה וכו' דלא זכתה האשה כל זמן שלא נכתב הכתובה היינו דשם היה המעשה שכבר מת הבעל ולכן אין לכוף ליורשים וע"כ הביא שני הדיעות אי קנין אתן מהני אי לא ור"ל אי מהני קנין אתן כמו קנין דבדרך הודאה ואם כן כמו בקנין בדרך הודאה היו היורשים חייבים וא"כ אי קנין אתן מהני היו ג"כ היורשים חייבים לקיים וליתן מה שכתב לה הבעל ואי קנין אתן לא מהני היינו ר"ל נגד היורשים אבל עליה דידיה מהני אם הוא בחיים וצריך לקיים וגם ככה הם דברי רמ"א הנ"ל בח"מ סימן רמ"ה סעיף ב' יש ג"כ לפרשו ע"ד זה:. ומה שחלקתי בקנין אתן אם כתב מעכשיו או לא היינו דאם כתב בקנין אתן מעכשיו הוי קנין מעליא דהוי כמו קנין בלשון הודאה או נתתי דלא הוי הבטחה דהוי מועיל אפילו נגד יורשין וכ"כ בסמ"ע סימן רמ"ה ומה שכותבין בתנאים ראשונים קנין אתן אם הוא מחויב לקיים בהחלט אם הוא חי אין זה קשיא חדא דלהכי כותבין בלשון אתן שאם ימות יכולין היורשים לחזור ועוד דאף אם הוא בחיים אע"פ דבשאר קנין אתן כופין אותו לקיים משא"כ הכי בשידוכין אין כופין אותו לקיים מאחר שאם נתן הקנס נפטר מבעל דינו אבל הב"ד אפשר שיכולין לכופו כשאר מצות עשה ואם אין הב"ד כופין אותו לקיים השידוך נשאר בעונש חרם מכח הקנין. ואם ירצה להתיר החרם והשבועה מצד הקנין שעליו שלא בפניו לאו מלתא דפשיטא שמועיל וא"כ מי יכניס ראשו להתיר איסור שבועה וחרם שהוא על דעת חבירו ונשאר בעונש חרם מצד הקנין על האופן שכתבתי משם מהר"מ פדואה ותשובת שנ"ץ. ובזה הכל נכללו כל דברי תנאים הראשונים ואחרונים ולא יבא המעיין לידי מבוכה שלא יראה סתירה בדברי אך צ"ע דבטור סי' קנ"ז סעיף ד' הביא שני הדיעות בשם הרמ"ה וכתב טעם דמ"ד קנין אתן לא מהני משום דהוי קנין דברים ובקנין דברים לא מהני אפילו לגביה עצמו ואפשר לחלק בין מתנה דעלמא למתנה דשידוכין וסברה הוא דמי שכתוב שיתן מתנה לחבירו דזה לא הוי רק מבטיח וקנין דברים הוא ולא קני כלל אפילו אם הוא עצמו כאן משא"כ בכותב לאשתו בשעת הקנס שיעשה כך וכך לכתובה דאין זה מבטיח רק ע"פ התנאי שהתנו עמו ליתן אפילו בקנין אתן והא דכתב תחלה בלשון אתן משום שמא יבא לידי חזרה שלא יחול הקנין על היורשין אבל אם הוא בחיים ממ"צ אם רוצה לחזור בו בגוף השידוך או אפילו רק מזה שלא ירצה לכתוב לה כתובה וא"כ ע"י זה בקל יוכל לבא לידי ביטול השידוך לגמרי וחייב בקנס משום בושת ואם כן אם מחוייב בקנס שוב מסולק בעל דינו מעליו כדאמרן ואם הוא לאחר החתונה שלא יוכל לבא לידי ביוש וליכא קנס כופין אותו לקיים הקנין ולכתוב לה כתובה גדולה כמו שהתנה ואין זה הבטחה ולא הוי קנין דברים רק אם מת קודם שכתב לה אין היורשין חייבים וכה"ג מחלק הב"ח בין קנין אתן דמתנה שהוא לשון הבטחה והוי קנין דברים לבין קנין לבנות הכותל אינו הבטחה כי אינו בונה בחנם וע"כ צריך לקיים וא"כ הוי ממש קנין דכתובה כמו קנין לבנות כותל שאינו הבטחה וצריך לקיים וא"כ מה שכתבתי בכלל זה וז"ל אף עפ"י דבשאר קנין אתן כופין אותו לקיים משא"כ הכא בשידוכין אין כופין וכו' אין רצוני לומר דבשאר קנין אתן דמתנה כופין לקיים דזה אינו רק בשטר קנין אהן כגון לבנות כותל ודו"ק ומעתה אין בכלל הזה אלא מה שבפרט דברי הנ"ל והכל נכון בס"ד גם מסולק בזה תמיהת הב"ח על רמ"א שכ' ומהרי"ו פסק כסברה הראשונה ודוק ע"ש וה' יצילני משגיאות

ו אמנם הב"ח כתב וז"ל ואע"ג דבתשובתי כתבתי ליישב דבריו מ"מ העיקר הוא כמו שכתבתי דאין הכרעה בדבריו עכ"ל ולא זכינו לאורן של ש"ת הרב הנ"ל ואם באולי כוונתי בזה בישוב דברי רמ"א לדעת הגדול הב"ח נ"ע

ג נשא וקידש הא דכתב תחלה נשא ואח"כ קידש משום שהנישואין הוא כניסה לחופה כמ"ש הטור א"ע סימן ס"א בשם הרמב"ם שמשתכנס לחופה נקראת נשואה ובזמן הזה נקרא חופה מה שפורסין יריעה ע"ג כלונסות ומכניסין תחתיה החתן והכלה כמ"ש רמ"א בא"ע סימן נ"ד ובאשכנז נקרא חופה הטלית שפורסין על החתן והכלה ועוד אכתוב בזה דיעות הפוסקים בדיני כתובה סימן י"ב במחודשים סעיף ח' ט' וא"כ בזמנינו זה שאירוסין והנשואין הכל בפעם אחד וא"כ כניס' לחופה שהיא הנישואין קודם לקדושין לכך שפיר כותבין נשא ואחר כך קידש

ד והיא קבלה הקדושין ממנו לכאורה הוא אך למותר ונראה משום דאיתא ריש קדושין ונתני האיש קונה כו' ומתרץ אי תני קונה ה"א בע"כ תנא נקנית דמדעתה אין שלא מדעתה לא. ואם כן ה"נ ה"א דקידש אותה והכניסה לחופה הכל בדידיה לכך אמר והיא קבלה ממנו הקידושין דמשמע מדעתו צ"ל

ה וכמר פלוני הכניס לנדן בתו וכו' כתב רמ"א בא"ע סימן ס"ו אם האשה אומרת שהוסיף לה יותר מן המנהג צריכא להביא ראיה לדבריה אבל אם יש בידה שטר כתובה שאינה מקויים או שאחד מן העדים הוא פסול אע"פ שמראה התנאים שביניהם שהוצרך להוסיף לה אינה גובאת אלא כמנהג עכ"ל וקשיא דאם אין התנאים נאמנים א"כ אם יעדר א' מן הזוג ח"ו בשנת החזרה שתטול היא מה שהכניסה בשנה ראשונה ומספר כתובתה אין ללמוד כמה הכניסה כי הכל נכתבי' בשוה וא"כ במה יוודע איפה מה שהכניסה אם לא מכח התנאים שביניהם ויש עוד כמה נפקותת בדבר כמ"ש לקמן סי' פ"ז בדין תוספת כתובה סעיף ג' ונראה דרמ"א איירי מתנאים ראשונים דמהם ודאי אין ללמוד משום דקנין אתן הוא ואפשר דאף על פי שפסק הרבה לא נתן הכל ואע"פכ היה החתן מרוצה ולכן אין ללמוד מתנאים ראשונים וכן משמע מדברי מהרא"י בפסקיו סימן פ"ט דאיירי מתנאים ראשונים.