נחלת שבעה מהדורה קמא לב

מחמת עידור וקטט יעמוד כתקנו' שו"ם ואין פורטין מהות התקנה גם בתנאים אחרו' לא יזכרו ולא יפקדו כלל התקנו' שו"ם וכמדו' לי שאין לוקחין קנין מן הכלה כלל וא"כ קשיא דבשלמא לענין החזרה בשנה ראשונה אין צריך קנין מן החתן גם אין צריך להזכיר בפירו' איכות החזרה דממ"נ אם עדיין לא קבל הנדוניא מחמיו הוא מן ההלכה לדעת ר"ת כמ"ש בסעיף הסמוך ואם החתן הוא מוחזק הוא מן התקנה שצריך להחזיר ואות' תקנה נתפשטה וממילא הוי כמו תנאי ב"ד וע"כ א"צ להזכיר התקנה בכל פעם בפי' משא"כ חזר' חצי הנכסי' בשנה שנייה שאות' תקנה לא נתפשטה ואם כן פשיטא דצריך להזכירה בפירוש ולהקנו' בקנין על זה מן החתן ומן הכלה מאי אמרת דבמדינו' פולין קבלו עליהם גם התקנה של חזר' חצי הנכסים וא"כ הוי כמו תנאי ב"ד וא"צ להזכירה בפי' זה אינו דנהי דהאמת כן שנוהגין חזר' החצי בשנה שנייה מ"מ אפשר שנמשך המנהג כך ע"י שהיו סבורין שהוא מגזירו' תקנות שו"ם כאשר עלה על דעת הגאון בעל הסמ"ע כאשר הבאתיו בסימן הקוד' וכאשר ביאר יפה הרב בעל משאת בנימין שאינה תקנה קבוע כאשר הוא האמ' וא"כ אף אם באיזו מקומו' נמשכין אחר מנהג בני רינוס בזה ומקבלין עליהן הגזירה של חזרת החצי מ"מ יש לבעל דין לחלוק וע"כ מה טוב להזכיר בת"א בפירוש איכות ומהות החזרה דקנו בק"ס מן החתן ומן הכלה כמנהג אשכנז

טז בשנה ראשונה וכו' במקצת ת"ש כתוב שאם יעדור הוא בשנה ראשונה וכו' אז תחזירי האשה כל מה שהכניס המת ואם יעדור בשנה שניי' וכו' תחזירי האשה ליורשי בעלה החצי ממה שהכניס ואין זה נכון בעיני כלל דאם תקחי החצי ממה שהכניס לפעמים תקחי יותר מכתו' ותוס' אפילו בתוך שני החזר' כגון אם הוא הכניס יותר מן הכלה או הרויח עם הנכסי' הרבה. ועוד שלא תהא כהנת כפונדקית שבשנה שניי' יחזיר הוא החצי מירושה דאורייתא ואם יעדור הוא תחזירי היא החצי ממה שהכניס ותחזיקי בחצי הנכסים של בעל וכ"ש בשנה ראשונה שתחזירי ליורשיו כל מה שהכניס ולא פורש מה תעשה במותר שהשביחו הנכסים ומשמע דהוי שלה. וא"כ אשה בכל אלה לא מצאתי שתהיה עדיפא מדאיש. גם בזה לא נתקיים התקנה כלל. ובמקצת ת"ש כתוב קצת בסגנון אחר אך המשמעות אחד וכיילינהו כחדא ואם יעדור אחד או אחת מן הזוג בשנה ראשונה וכו' יקח החי מה שהכניס והשאר ליורשי המת ואם יעדר א' או אחת מן הזוג בשנה שנייה וכו' יקח החי מה שהכניס גם החצי מה שהכניס המת והשאר ליורשי המת ובין בשנה ראשונה ובין בשנייה מה שפיחתו הנכסי' או הותירו יהיה לאמצע וכל זה איננו שוה לי דנהי דתקנו כן משום ותם לריק וגו' אבל שתהא האשה עדיפא מדאיש לא מצינו בשום תקנה כגון אם יעדור הוא בשנה ראשונה תקחי היא מה שהכניסה וחצי מן השבח ובזה תגבה לפעמי' אפילו בשנה ראשונה יותר מכדי כל כתובתה ותוס' כדאמרן ובשנה שנייה אם תקחי היא מה שהכניסה וחצי ממה שהכניס המת וגם השבח יהיה לאמצע א"כ מכ"ש שתגבה די והותר אם הוא הכניס יותר מן הכלה גם אם הרויח עם הנכסי' הרבה. וכן אם תעדור היא בשנה ראשונה תקחי היא מה שהכניסה ואם פיחתי הנכסי' יהיה הפחת לאמצע ונמצא שצריך לשלם ליורשיה הפחת מכיסו וזה כ"ש דלא דהא מדינא יורשה לגמרי ולמקצת דעות ירושת הבעל דאורייתא רק מחמת התקנה חוזר בשנת החזרה מה שהוא בעין אבל מה שנפחת לא נתקן שום תקנות חזרה כלל כאשר אבאר בסמוך ודאי מלתא כי הוא מרפסי' איגרא וכתב בת"ה סימן ר"ך לענין חלוקות היבם והיבמה הנכסי' שאם היא תקח חצי הנכסי' בנכסי' מרובי' דא"כ היתה נשכרת מאלו לא היתה זקוקה כלל שלא היתה נוטלת רק כתובתה ועכשיו תטול יותר וכה"ג אפילו כתקנה דפרסאי לא הוי עכ"ל וכתב עוד בפסקיו סי' רס"ג וז"ל ומה שנסתפקת היכא שהנכסי' מרובי' יותר מכדי כתובתה אי חולקת היבמה עם היבם שוה לפום הסברא הך מלתא לא צריך ראיה דלית ליה טעמא כי האי דאם יניח המת עשרת אלפים וכתובתה ד' מאות תטול היא חמשת אלפי' הך מלתא מרפסין איגרא עכ"ל וא"כ ממש בשנת החזרה ג"כ כמקרא הזה יקראוהו וז"ל התקנות מכל מעתיקי התקנות המרד' ותשובת מהר"ם ומהר"ם מינץ סימן ק"ב וכ"כ עוד מהר"ם סימן תפ"ג וז"ל מצאתי חרם קדמוני' הנושא אשה ומתה תוך שנתה בלא ולד של קיימא מחזיר ליורשיה כל הנדוניא ותכשיטיה ובגדיה בלא ערמה ואם מתה תוך ב' שני' יחלוקו עכ"ל.. ובסימן תקל"ד כתב מהר"ם ובמרדכי פ' נערה וז"ל כל הנושא אשה ומתה תוך שנתה בלא ולד של קיימא עד עבור שנת נישואין שיחזיר כל הנדוניא ותכשיטי האשה לנותני הנדוניא או ליורשיה מה שנשאר בידו שלא הוציא מן הנדוניא ומה שלא כלה ושלא יטרי' לכלות רק מן הוצא' עסק קבורתה לפי כבודה ולא לפי רצונו עכ"ל ובסוף הספר כתב עוד וז"ל ועוד הוסיפו רבינו שמואל ורבי' יעקב לתקן וכו' על כל הנושא אשה ומתה בתוך שנתה של נישואין בלא ולד של קיימא שיחזיר וישוב כל הנדוניא ותכשיטי האשה לנותני הנדוניא או ליורשיה מה שנשאר בידו שלא הוציא ומה שלא כלה ושלא יערים לכלות אם האשה חולה אך יתעסק בקבורתה לפי כבודה ועד זמן בית דין שלשים יום אם ישיב הבעל אם יתבענו ממנו ומה שעתיד לגבות שלא יתבע מן החותן לעולם אפילו לאחר שנת הנישואין גוזרנו בחרם ובגזירה חמורה ולא יעמוד בתוכחת ותם לריק וגו' אך על הריינוס ובכל המלכות סביב תקנו להחזיר ולהשיג חצי הנדוניא אפי' בתוך שנתיים לבד מבגדיה וצורינו ישמרינו ונחיה ונראה זרע ונאריך ימי' רבי' ותעצומי' בנעימי' עכ"ל וכלשון הזה הביאו מהר"ם מינץ סי' ק"ב ובכל בו הביאו בקצרה הרי שאין משמעות התקנות כלל על אופן תקוני שטרות הנ"ל וכ"כ רמ"א להדיא בסימן נ"ב דדוקא מה שהוא בעין חוזר אבל לא מה שהוציא או נאבד וכן פסק מהרי"ל בש"ת סימן פ"ד וא"כ כ"ש שלא ישלם הפחת ואף שכתב רמ"א בהגה בא"ע סימן קי"ח במקום כיש תקנה שיורשי האשה יחלוקו עם הבעל כשמתה האשה תחלה יפרעו תחלה כל החובות וכו' ש"מ שיש תקנה זו באיזו מקומות מ"מ כמדומה שבכל אלו הארצות אין נוהגין כן ומלשון רמ"א גופיה משמע שאין תקנה זו קבוע בינינו מאחר שכתב במקום שיש תקנה וכו' ש"מ דלא נתפשטה תקנה זו בכל מקום והיא מתקנות טוליטולא ומ לינא שכתב הטור בסימן קי"ט ותקנות שו"ם שאנו הולכין אחריהם בכל מקום. שהרי תקנות טוליטולא לא נתקנ' דוקא על שנת החזרה רק אפי' אחר כמה שנים כדמוכח בתשובת הרא"ש כלל נ"ה דין א' ודין ו' הובא בסור שם שאם מתה האשה בחיי בעלה והניחה זרע קיימא אחרי מותה ל' יום שיחלוק הבעל נכסיו עם אותו ז"ק ואם לא הניח זרע קיימא יחלוק עם יורשיה וזה פשוט שאין זה נוהג בינינו גם התקנה שאם מת הבעל תחלה שיחלוקו יורשיה הנכסים עם ה בעל גם זה לא נוהג בינינו רק בשנה ראשונה מחזיר כולה ובשנייה החצי ובשלישית אינו מחזיר כל עיקר וביש מדינות במדינותינו שאינו מחזיר אפילו בשנה שנייה כלום שוב מצאתי כן בלבוש בפירוש שתקנות טוליטולא ומולינא אינם נוהגים בינינו. ועוד שהרי מבואר בתקנה שתקנו לטובת היורשי' אם הנכסי' מרובי' שחצי הנכסי' מגיעי' יותר לכדי כתובה יטלו היורשי' הנכסי' ויתנו לאשה הכתובה ואם הכתובה מרובה מן הנכסי' יחלוקו יורשי הבעל עם האשה דלעולם ידי היורשי' על העליונה והתקנה נתקנה לטובת היורשי' כדאיתא שם וא"כ לתקנות טוליטולא אפילו לאחר כמה שני' נתקן החלוקה לטובת היורשי' ולפי נוסח תיקוני' הל"ל תרויח האשה יותר ויותר אפי' בשנת החזרה וכבר כ' הב"י סי' קי"ט הביאו שם רמ"א בשם תשובת הר"ן דאם הלשון של התקנה מסופק הוי ליה בעל ודאי ויורשי האשה ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי וכ"פ מהר"י כץ לענין שטר ח"ז והביא ראיה מן התוספת דפרק מי שהיה נשוי ד"ה מועטין ונתרבו דבכל דוכתא אזלינן טפי בתר נחלה דאורייתא ואף על גב דירושת הבעל דלאו מלתא דפסיקא היא דהא אפליגו בה תנאי ואמוראי בפרק הכותב ובפרק יש נוחלין והר"ם ם במז"ל פוסק דירושת הבעל דרבנן וכך פסק הטור א"ע סימן ס"ט ואף על פי שפסק בסימן צ"ב דירושת הבעל דאורייתא כתב עליו הב"י דלא דק מ"מ ירושת הבעל לאשתו הוא ודאי יהיה דאורייתא או דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא מכל מקום יש לו סמך מן התורה משא"כ חזרת הנדוניא לאשה שאינה לא מן התורה ולא מדרבנן רק מתקנות הקהילות ועוד דלפי תקנות טוליטולא ומולינא אפילו התוספת אינה גובאת וא"כ הרי בכל מקום יד האשה על התחתונה ולפי הנוסחאות הנ"ל הוי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא: