נחלת שבעה מהדורה קמא כט

א מזל טוב מה שעל הרוב מתחיל התנאים בלשון המגיד מראשית וכו' או מ"ט יצמח וכו' ואין ספק שלא במקרה נפל כן ואם הוא לסימנ' מלתא הלא אפשר בשאר לשונות של סימן טוב גם באשכנז כותבין גם תנאים ראשונים בלשון זה ונ"ל אחרי כי כל מפרשי דינא הכתובה נתנו טעם אפילו על מנהגים שלפי הנראה אין בהם נפקותא ואינו מעלה ואינו מוריד כגון בשבירות כוס מטעם וגילו ברעדה נתן מהר"מ מינץ טעם למה משבר הכוס של אירוסין ולא של נשואין משום שהיה מורה על שבירות הענין ולא היה מורה על סימן טוב ולכן משברין כוס של אירוסין לפי שעדיין לא נגמר הענין ע"כ נ"ל לתת ג"כ טעם דבתנאים ראשונים יכתוב המגיד וכו' שהוא תפלה על העתיד שיגיע לאחרית טוב כי כמה פעמים אינו מגיע לאחרית טוב ונתפרדו זה מזה כמ"ש בשם הסמ"ע לעיל סימן ח' סעיף יוד ס"ק ה' שלכן מקנה רק בקנין אתן וע"ע מ"ש בסמוך וע"כ כותבין המגיד מראשית אחרית השם ב"ה שיודע מה שיהיה באחרית הוא יתן גם פה אחרית טוב ושם שארית ובתנאים שבשעת החופה שעכשיו הוא קנין עדי עד ע"כ כותב מדרך בקשה שיתן להזוג מ"ט עד עולם וע"ז נופל הלשון מ"ט יצמח ויעלה וכו'

א ב והתנאים האלה טעם תנאים בשעת החופה האריך בסמ"ע בסי' רמ"ה ונתן טעם לדבריו שהתנאים ראשונים היו בקנין אותן שיתן כך וכך לבתו ואם כן אם נסמוך עתה על תנאים הראשונים א"כ אם האב עדיין חייב להזוג מזונות ודירה או זולתו לא יתחייב בקנין הראשון משום דקנין אתן הוא וע"ש כי האריך בטעם הדבר שאינו כותב בתנאים הראשונים בדרך הודאה משום שלפעמים יבא לידי ביטול וע"כ אינו מקנה רק בקנין אתן ולכן צריך עכשיו תנאים חדשים ועיין בהגהות רמ"א בח"מ סימן רמ"ה סעיף ב' ולפי דבריו נ"ל דהקנין לא מהני כלל דקנין אתן הוא והקנס הוי אסמכתא אך שחז"ל אמרו שאין בו אסמכתא משום בושת כמ"ש הוא עצמו וגם החרם לפי דבריו לאו כלום הוא כמ"ש בשמו לעיל בסימן ח' בדין תנאים ראשונים סעיף י' וכתב עוד דמשום הכי המנהג דאין מוציאין מן החוזר בו כי אם הקנס ואע"ג דאביהן עצמו פסק אנפשו ליתן כל הנדוניא וקבל על עצמו בקנין אלא ודאי היינו טעמא משום דקנין אתן הוא וכו' וע"ש כי האריך וקשיא לי א"כ אטרוחי בכדי למה לי למה לי להקנות בסודר ולכתוב שקבל עליו בק"ס ובח' ח ובשד"א אם אין הקנין מועיל לענין עיקר הפסיקא דקנין אתן הוא ואי משום הקנס בלאו הכי חייב משום בושת כמ"ש הוא עצמו ולדבריו מכ"ש שיפה עושין באשכנז שאין מקנין מן הצדדים כלל אחרי כי אינו נגבה רק הקנס ובזה די בקנין העדים כמ"ש למעלה סימן ח' סעיף י' וא"כ קשיא למה לי האי קנין אתן כלל גם למה מקנין מן הצדדים אבל לפי מה שכתבתי למעלה גם הקנין במקומו עומד וקאי בעונש החרם ומה שאין מכריזין עליו חרם או למה אין כופין אותו לקיים הקנין כתבתי למעלה בשם מהר"ם מינץ בקצרה ולהיו' שאינו בנמצא ביד כל אחד אעתיק לשונו בקצרה וז"ל וגם מקרי עבריינא על שמעל בשבועתו אבל מ"מ לאו בעל דברים דידיה הוא דיכול לכופו אלא אם ירצו ב"ד יכפוהו לקיים שבועתו כשא' מצות עשה דמכין אותו עד שתצא נפשו ובשבועה איכא עשה ול"ת אבל מבעל דינו מסולק ע"י נתינות הקנס ומעתה אפשר דאפילו הב"ד אינם יכולין לכופו דתאמר הוא דנתחרט ורוצה להתיר לו נדרו אע"ג דאיתא במרדכי פ"ק דשבועו' היכא דראובן השביע לשמעון על דברי אח' וענ' אמן או קבל שבועתו וניחם אין מתירין לו אלא בפני ראובן שהשביעו הא פר"י דבדיעבד מהני אפי' שלא בפניו וראיה מצדקיה וכו' ומעתה הכא בעובד' דידן דראובן מסולק משמעון ע"י נתינות הקנס אפשר דלכתחילה מתירין לו נדרו עכ"ל וע"ל בסימן הקודם תחלת השאלה הרי דמידי עונש שבועה לא יצא ולפחות היתר צריך ועדיין הוא ספק אם מועיל היתר כי לא כתב בפשיטות שמועיל וכן נלע"ד שאעפ"י שנתן הקנס אין מתירין לו לכתחיל' ני פן ואולי עדיין ישלים התנאים מכל מקום מוכח מיניה שפיר דקאי בעונש חרם רק שאין בידינו להכריזו גם מטעם זה אין כופין אותו לקיים (ומזה מוכח נמי מהר"מ מינן דאם כתב בשטר שנשבע דהוי כאלו נשבע) ועמ"ש לעיל מזה בסימן ח'

ב אכן עדיין יש לדקדק דעכ"פ הקנין בלא מעכשיו ששני דנהי דאין א צריך לאותו קנין בשביל הקנס דחייב משום בושת מ"מ בשאר דברי' שפסקו שכותבין בתנאים שאם יעבור על התנאים הן על כולה או על מקצתה יתן הקנס כגון אם יעבור על איזה פסיקת ממון דהא דמתחייב בקנס בלא קנין היינו משום בושת אבל אם יעבור על איזה פסיקת ממון אין זה בושת שהרי מרוצה בעיקר השידוך וא"כ במה יתחייב בקנס אם לא בקנין וא"כ אף אם הוא קנין אתן מכל מקום מהני דאף על גב דאין יורדין לנכסיו לדברי הסמ"ע וגם אם מת אין כופין ליורשיו מ"מ כופין אותו בשוטים וכמ"ש הסמ"ע בסימן רמ"ה וא"כ ע"כ צריך לזה הקנין אף שהוא קנין אתן וא"כ באשכנז שאין מקנין מן הצדדים נהי דמתחייב בקנס בלא קנין משום בושת אבל למה יתחייב בקנס כלל אם ירצה לבטל איזה דבר מדברי' הפרטים ועוד קשה לפ"ז דלמ' לעולם אם נתן הקנס לא נשאר עליו עונש חרם ומה שצריך לקבל קנין אעפ"י שחייב בקנס בלא קנין משום בושת הייתי אומר דהיינו טעמ' דנהי דמשום קנס השידוכין א"צ קנין אבל על הקנס של הדברי' הפרטים צריך קנין כדי שלא יהא אסמכתא וא"כ אם נתן הקנס לא נשאר עליו עונש חרם. זה אינו דיש לומר דאי משום הא לא ארי' דא"כ בקל יוכל להערים מי שלא יחפוץ בקישור השדוך יתלה סרחונו בדברי' הפרטי' כדי שלא יתרצה הלה וע"י כן יוציא מחשבתו לפועל שיבא ע"י כן לביטול הענין וראיה ממה שכתב מהרי"ו סי' קל"ד הבאתי לשונו לעיל סימן ה' סעיף ט' וכ"כ הסמ"ע סי' רמ"ה אך לא הבי' ראיה זו ממהרי"ו ולכן בכל ענין חייב בקנס ולכן אעפ"י שאין מקנין מן הצדדי' כלל מ"מ יפה כותבין מי שיעבו' על התנאי' הן על כולה או על מקצת' שיתחייב בקנס וחייב ליתן הקנס על הדברי' הפרטים כמו על גוף השידוך משום שעי"כ יבא לידי ביטול השידוך והוי בושת וא"כ לעולם הקנין אתן לא מעל' ולא מוריד כלל דכל מה שיתחייב בקנין אתן מתחייב נמי בלא קנין (וכמ"ש רמ"א סי' ר"ט ובסמ"ע סי' רמ"ה) וכמעט יותר רק מהני לענין שנשאר בעונש חרם ומיהו ההתר' שכתב הרב מהר"ם מינץ לאו מנתא דפסיק' הוא וע"כ נשאר בעונש ולכן כותבין והקנס לא יפטור את החרם ובאשכנז אין צריך לזה כמו שהארכתי במקומו בס"ד

ג אבל עכ"פ יזהר שלא יכתוב בתנאי' הראשוני' שיקבל עליו קנין סוד' מעכשיו דבמעכשיו מהני אפילו בקנין אתן (ואעפ"י דסתם קנין הוא מעכשיו אעפ"י שלא כתוב בשטר מעכשיו מ"מ בכל אסמכת' צריך לכתוב בפי' מעכשיו דאל"כ מאימת קניא דכבר הדר סודר למריה והנ' קנין אתן אינו מועיל אם לא כתב בפירוש מעכשיו וע"כ בקנין אתן דתנאים אין לכתוב מעכשיו וק"ל) אבל אם לא כתב מעכשיו נהי דקנין אתן הוא או אם לא הקנה מן הצדדים כלל כמנהג באשכנז מ"מ כל זמן שהוא חי מחויב לקיים אלא שאין יכולין לכוף ליורשים וע"ל סימן ח' סעיף ב' וכ"כ הב"ח סימן רמ"ה

ד ולפי זה הא דפסק מהרי"ו סימן קמ"ג הביאו רמ"א בהגה מ"מ סי' רמ"ה דהכותב לאשתו בשעת השידוכין לעשות לה כתובה לא זכתה כל זמן שלא כתב לה היינו דשם היה המעשה שמת הבעל ועל כן פסק דאין היורשי' מחויבי' ליתן לה כתוב' מאחר שעדיין לא כתב לה כתוב' אבל אם היה בחיי' היה צריך לקיים וכן משמע לשון התשובה שכתב וז"ל אע"ג דיש מרבותינו דפליגא ואמרי באתן לך מהני ק"ס היינו משום שקיבל עליו בק"ס צריך ליתן ולקיים מה שקיבל עליו בק"ס וצריך לעשות לה כתוב' כמו שהתנה אבל כל זמן שלא נתן לא זכתה האשה עכ"ל וקשיא דהא רצה לתרץ דאף למ"ד קנין אתן מהני הכא לא מהני ומה מתרץ בזה משום שעדיין לא נתן לא זכתה האש' וקשיא יתן עדיין השט' דהא צריך לקיי' הק"ס למ"ד זה דקנין אתן מהני ועוד דהלשון אינו מדוקדק כלל דהוי ליה למימר כיון דעדיין לא כתב לא זכתה האשה גם הלשון זכיה אינו מדוקדק כלל אלא ודאי דשם היה המעשה שמת הבעל והיא היתה תובע' הכתוב' כמו שהיה כתוב בתנאים ופסק דאף למ"ד קנין אתן מהני היינו אם הוא בחיים וצריך לעשו' לה כתובה כמו שהתנה משא"כ עכשיו שמת ועדיין לא נתן לה שטר כתובה לא זכתה בסך כתובה שפסק לה וכך הבין נמי הב"ח