נחלת שבעה מהדורה קמא כא

מקצת' יוכל לבא לידי ביוש ולכן כותבין גם בפירוש שיתן הקנס מי שיעבור על התנאים הן על כולה או על מקצת' ועמ"ש בסי' הסמוך סעיף ב' ומ"ש הרב מב"יט חלק ב' סי' קמ"ב וז"ל אע"פ שכתוב בשטר תנאים שנשבעו לקיי' כל הכתוב למעלה לא היתה השבועה על איאור הזמן כי הזמן אינו אלא אזהרה שבין כל אחד מה שצריך וכו' עכ"ל אין זה סותר דברי מהרי"ו דהתם בדברי מהרי"ו מן הסתם חייב בקנס כי לא ידעינן דעתו כי אם יבטל מקצתו בקל יוכל לבטל עיקר השידוך אבל אם ידעינן בודאי שאינו מבקש תואנ' רק שלא בא לזמן המוגבל מחמת איזה סיבה אינו חייב בקנס ובזה ודאי דגם מהרי"ו מודה אבל באם יש לחוש שתואנה הוא מבקש גם הרב מבי"ט מודה שחייב בקנס וכך הם דבריו בפי' אם תואנה הוא מבקש לפי ראות ב"ד שחייב בקנס

א יתן צד העובר לצד המקיים כו' בפולין כותבן ג"כ והקנס לא יפטור את החרם והחרם לא יפטור את הקנס כאשר תראה בנוסחא מנהג פונין ולכאורה תמוה למה אין כותבין באשכנז והקנס לא יפטור כו' גם קנס אין כותבין רק מעט ולא כמנהג בפולין שכותבין חצי הנדן וא"כ בקל יוכל לבא לידי ביוש אם יתן עיניו בממון שיתנו לו במקום אחר סך מה יותר יקח מן המותר הקנס ויתן למשודכתו הראשונה וירויח המותר כי לא נשאר עליו עונש חרם גם אין עדים לוקחין קנין מן הצדדי' כלל דהיינו אבי החתן ואבי הכלה רק כל צד לוקח לו ע"ק אחד והע"ק קונים זה מזה ולא הצדדי'. גם הע"ק חותמין על התנאים ולא עדים גם אין מקנין בסודר כלל רק כל אחד מן הע"ק לוקח בידו ספר ומחליפין זה עם זה ג"פ וכותבין אח"כ בתנאים והערבים קבלנים עשו קנין חליפין ספר במקום קנין סודר וקשה מנין להם זה לעקור קנין סוד

ב ונראה לי ליתן טעם למה אין כותבין והקנס לא יפטור וכו' דכתב הב"י בח"מ סי' י"ב בשם הרשב"א הביאו שם בש"ע שנים שקבלו פשרני' בקנין וקנס ג' זהובים ואחר הפשרה אמר אחד מבעלי הדינים אשלם הקנס ולא אקיים הפשרה אין בדבריו כלום עכ"ל וקשיא ממ"נ על מה קאי הקנין אי קאי הקנין על הפשרה א"כ לא מחייב בקנס דהוי אסמכתא ולא קניא אם לא בקנין בב"ד חשוב ובמעכשיו ואי קאי הקנין על הקנס א"כ אם נותן הקנס ולא יקיים הפשר' למה אין בדבריו כלום והלא פשרה צריכה קנין ועל כרחך צריך לומר דהקנין היה על שניהם כא' על הפשרה ועל הקנס דיכולין לקבל קנין על כמה דברי' בקנין א' ומה שצריך לקיים הפשרה אע"פ שנותן הקנס לא היה דעת' מתחלה שיוכל א' מהם לבטל הפשרה אם נותן הקנס רק מחויבים לקיים הפשרה עכ"פ מצד הקנין אבל מקנים ק"ס גם על הקנס דאף אם יעבור א' בשוגג דאפ"ה יתן הקנס כדי לזרוזי ביותר כדי שלא יכול הפשרה לבא לידי ביטול בשום טצדקי ותחבולות וערמות דאל"כ בקל תוכל הפשרה לבא לידי ביטול ע"י בעל בתחבולת וערמות כי שערי תירוצים לא ננעלו וכ"ה בת"ה סי' רפ"ב וז"ל אע"פ שהעמידו קנסות מ"מ לא התירו בשביל ה לעבור וליתן הקנס אלא שאם יעבור אפי' בשכחה יתן הקנס שיהיו נזהרים לקיים וכו' עכ"ל והשתא זכינו לדין וקושיא חדא תהיה תירוץ לחבירתה הא דאין לוקחין קנין מן הצדדין רק מן הערבות וע"כ ליכא למימר דקנין הערבי' קאי אתרווייהו על קיום השידוך ועל הקנס דכ' הסמ"ע בסי' קכ"ט דערבי' דידן הם ערבי' בעד הקנס ולא בעד הנדוניא לחתן וא"כ אם הע"ק נותן הקנס לא נשאר עליו שים חיוב מצד הקנין כי אזלה לה הקנין בנתינות הקנס וע"כ אין כותבין כלל והקנס לא יפטור את החרם וכו' דהחרם ר"ל מחמת הקנין שבכל קנין כותבין שקבל עליו בק"ס ובשד"א ובח"ח אבל אינו קאי על חרם הקהילות דגם הקהילות עשו חרם בתשומת יד בשידוכין כדאיתא בכל בו סי' קי"ו ובסוף תשובת מהר"ם ובהגהת מרדכי דיבמות ובמהר"מ מינץ סי' ט"ז משמע נמי דקאי על חרם הקהילות אכן בב"ח בח"מ סרמ"ה משמע להדיא דקאי על חרם מחמת הקנין ונ"ל הוכחה גדולה שהאי והקנס לא יפטור אח החרם כו' אינו קאי על חרם הקהלות רק חרם מצד הקנין שהרי כתוב בתקנות וז"ל וחרם שמקבל החתן ג"כ צריך מאה להתיר וא"צ שיהיו מג' ארצות וחרם קדמונים על תשומת יד בלא קבלת חרם לקיים התשומת יד אך יש להתיר בשלשים וכול' צריך טעם מבורר להתיר עכ"ל שוב כתב מקבלי חרם הקהילות אמר רבי יחיאל דאם פוטרים זה את זה א"צ היתר ואם האחד רוצה לקיים וחבירו חוזר בו הרוצ' לקיים מותר על פטור חבירו וחבירו אסור וכ"כ בהגהות מרדכי הנ"ל בשם רבי יחיאל ור"י מקורביל וא"כ ע"כ מה שאינו כותבין והקנס לא יפטור את החרם למה א"צ מאה להתיר ומעולם לא שמענו בזמנינו זה מי שחושש בדבר גם תירוץ הסמ"ע שתירץ שאין מכריזין חרם מאחר שלא קבלו עליו בפי' וכו' אינו מספיק דאם הוא בחרם מכח חרם הקהלות למה אין כופין לקיים או להתיר במאה אלא ודאי חרם הקהלות מוחלין זה לזה לכתחלה קודם שעושין הקישור כדי שאם יבא לידי חזרה שלא יצטרך ק"ס להתיר ואינו מקבל עליו רק חרם שמצד הקנין שע"ז א"צ מאה להתיר ומזה דיבר ג"כ הסמ"ע וא"כ מוכח מזה שחרם אינו קאי על חרם הקהילות רק חרם מצד הקנס וע"כ לא נשאר עונש חרם על הערבים שהם אינם ערבי' רק בעד הקנס ועל הצדדים ג"כ לא נשאר שום עונש חרם שהצדדים עצמם אינם מקנים בק"ס כלל וע"כ לא נשאר עליהם שום עונש חרם משא"כ במדינת פיהם ופולין שמקנין מן הצדדים ומן הערבים וא"כ אף אם הע"ק נתנו הקנס ובזה נפטרו הע"ק אבל מ"מ עדיין נשאר על צד העובר החרם מצד הקנין ועל כן בודאי לא במקרה הוא באשכנז שאין מקנין מן הצדדים וגם לא במקרה הוא שאין כותבין והקנס לא יפטור כו' ולכן במדינות אשכנז אין לסופר לכתוב והקנס לא יפטור כו' אם לא מדעת בעלים ובק"ס דהוי כמו נאמנות בהלואה או ביטול מודעא במתנה ועיין בש"ע ח"מ סי' ס"א וסי' ע"א ועמ"ש בסי' זה סוף סעיף ד'

ג ואם תאמר היא גופא תקשה למה אין מקנים מן הצדדים ואין כותבין אח"כ והקנס לא יפטור את החרם וכו' נמצא שבקל יוכל אחד לבא לידי ביוש כמו שכתבתי למעלה ונ"ל טעמא משום דהכל לפי המבייש והמתבייש ובפולין אפי' אם נותן הקנס לא נתקרר דעת המבוייש בזה עד שהעובר צריך לקבל גם עונש חרם וראיה דכותבין קנס גדול חצי נדן אפי' בלא המלכ' בעלים משא"כ במדינות אשכנז שאין כותבין קנס בלא המלכת בעלי' רק ע"פ מה שיתפשרו הצדדי' כמה יש לכתוב קנס והרבה פעמי' יש להם סכסוך גדול בהשווא' סכום הקנס כמע' יותר מפסיקת הנדן עצמו שיותר מהר ישתוו בפסיק' הנדן מהשוואת הקנס וע"כ נראה דעתם שעושין מתחלה קנס קצוב כדי שאם יבא ח"ו פעם אחד לידי חזרה שידעו כל אחד מה קנס הונח עליו ובזה יתפייס המבויש כי כבר שיעור ערך דמי בושתו ועל כן לא נשאר על העובר שום עונש חרם ולכן אין מקנין מן הצדדים

אך לפי זה הוא תמיה גדולה שהרי הם מחזיקי' עצמם כמיוחסי' טפי כמו שנראה מתוך הכתובות שכותבין ו' מאות זהובי' ריינש כמ"ש לקמן סימן י"ב סעיף מ"ז ד"ה מאה זקוקים, וא"כ איך לא יקפידו הרבה על הבוש' ע"כ נראה ליתן טעם נכון למנהג' כדי שלא ליתן דופי ח"ו במשפחות וקהלות רק ליתן טעם לשבח לכל מנהג נהרא נהרא ופשטיה וכל א' וא' יש להן על מי שיסמכו

ד התוספות דפרק איזהו נשך דף ס"ו ע"א ד"ה ומניומי כתבו הביאו רמ"א בהג"ה בא"ע סימן נ' דקנס שעושין בשידוכין מהני ואפי' לא קנו בב"ד חשוב כיון שנותנין בו כל העול' ועוד דבדין היא להתחייב כל החוזר בו כיון שמבייש את חבירו וכן אם קבל עליו המלמד קנס בשעה שהשכירוהו אם יחזור בו ולא נמצא מלמד אחר מזומן אין זה אסמכתא דלא חשיב גיזום מפני שמפסידו והוי כמו אם אוביר ולא אעבוד אשלם במיטבא דלאו אסמכתא היא עכ"ל (ופי' דאינו גזים במלתא יתירה רק שמחייב בעצמו במה שמפסידו גמ' פ' המקבל) ובאמת סברא גדולה היא דאין שייך לומר גזים והשטאה במלתא שאין לך בושה גדולה מזה ואיך לא יחוש על כבוד הבריות שהתורה חסה על כבודן ודוחה ל"ת בתורה וע"כ בודאי אין זה אסמכתא וכל א' גמר ומקני. ומצאתי בכל בו סי' ע"ה וז"ל כתב הר"מ דשדוכין שמשימין בני אדם שמזוגים יחד פסקו התוס' אם אחד מהן חוזר קנה חבירו והריוח כל השידוכין לפי שבייש איתו לפי שאינו יכול למצוא זיוג כל כך כמו מקודם לכן עכ"ל והנה יש לדקדק היכן כתבו התוס' כן דבשום מקום לא תמצא כן בתוספת ולכן נ"ל דלמד מהר"מ דין זה מדסמכו התוס' דין דשידוכין למלמד ובמלמד כתבו הטעם דלא הוי אסמכתא משום פסידא וא"כ גם בשידוכין